מהר"ש חלק ד רנה

קכ"ה באומר הילך או תן מנה זו לפלוני שאני חיוב לו דנהי דבחוב אמרי' הולך ותן כזכי ואינו יכול הלוה לחזור ולקבל המעות מיד השליח אפ"ה עדיין הלוה חייב באחריות ונשמע דאע"ג דבקבלת השליח המעות הוו כזכה המלוה אפ"ה כיון שלא עשאו המלוה שליח לקבל המעות עדיין הוא באחריות הלוה וכן מפורש בסי' ק"ה דבתופס לבע"ח במקום שאינו חב לאחרים אף דקנה אפ"ה לא נפטר הלוה מאחריות וה"ה הכא כיון דלא אמרו החו"כ להשליש שיקבל המעות עבורם וגם לא אמרו להצדדים שיתנו המעות להשליש רק המחותנים בעצמם נותנים המעות להשליש עבור הזוג א"כ נהי דאמרי' דזכה השליש עבור הזוג דזה הוי כחוב הואיל דנתחייבו ע"י כתיבת התנאים מ"מ לא נפטרו הצדדים מאחריות אבל באמת חשיב כזכה כבר הכלה בהמעות

ב) וכת"ה הביא בשם הגאבד"ק ראווא ז"ל דבכה"ג חשוב כדבר שאין העיקר תלוי בו דכ' הט"ז בסי' רל"ו דאין התקשרות בטל בשביל זה שלא קיים את התנאי עכת"ד במחמכת"ה לא אבין דבריו כלל שאני התם בנידון של הט"ז דעכ"פ כעת רוצה ליתן מה שהתחייב א"ע יפה כ' הט"ז דיש סברא גדולה שלא הקפיד דוקא על הסילוק בזמנו דבשביל דבר קטן כזה יתבטל הקשר אבל פשיטא דמי שקנה חפץ מחבירו בעד מאה ר"כ ואח"כ נאנס ולא יוכל לשלם רק תשעים ר"כ הכי נאמר דהוו דבר שאין העיקר תלוי בו ונימא דבוודאי הסכים למכור גם בעד תשעים זה וודאי דבר בטל לומר כן ופשיטא דאם אינו משלם כל המחיר שהבטיח בעד החפץ דבטל המקח א"כ ה"ה הכא דלא נתחייבו לישא זא"ז רק אם וסלקו כפי שהבטיחו בכתבי התנאים וממילא אף אם מגרע אפי' סכום מועט עכ"פ ל"ח כאילו קיים את התנאי וז"ב

ג) אולם בגוף הדבר י"ל הואיל דהתקנה דב' שלישים יהי' כמסולק הי' רק לתקנת הדורות לפי שראו גדולי הדור בשפלות העם שרבו עניים ויוצמח הרבה פעמים בזיון לבני ישראל לכך תיקנו לטובת הדור דב' שלישים יהי' חשיב כמסולק ואנן סהדי דכ"ע הי' ניחא להו בתקנתא זו לפי שהוא גלגל החוזר בעולם ודמי להא דמפורש בש"ם ב"מ דכ"ז ניחא לי' לבעל אבידה למיהדר בסימנים כדי שנהדר גם לדידי' בסימנים וממילא אף אם עומד וצווח דלא ניחא לי' בתקנה זו אפ"ה לא מהימן הואיל דעכ"פ אנן סהדי דבשעת התקשרות הי' ניחא לי' בתקנתא זו ונגד אנן סהדי דיבורו ל"מ כלום וכה"ג כ' בתוס' כתובות דכ"ב וביבמות דפ"ח דבדבר הגלוי לכל העולם אף תרי כמאה לא אמרי' עיי"ש ולפ"ז דהוכחתי דמכח התקנה חשיב כאילו נתרצו בפירוש שיהי' סגי בשני שלישים לענין שלא יתבטל הקשר במקום דלית לי' לסלק לגמרי ממילא י"ל דגם זה הי' בכלל התקנה שאם והי' נעשה עני אחר הסילוק ולא יוכל לעשות החתונה זולת אם יתן לו השליש בחזרה עכ"פ איזה סכום בוודאי די"ל דגם ע"ז הי' התקנה דגם בכה"ג יהי' סגי בב' שלישים ומחויב השליש ליתן לו איזה סכום או עכ"פ להמתין. עם החתונה עד שירחיב ד' את גבולו ונהי דדבר זה שיהי' נעשה עני כזה אחר הסילוק הוי כמידי דלא שכיח ובמידי דלא שכיח לא תיקנו אפ"ה י"ל חדא דנהי דלא תיקנו במידי דל"ש אבל עכ"פ לא הוציאו מידי דליש מכלל התקנה ובפרט דעניות ל"ח בכלל מידי דל"ש ונהי דמפורש ביו"ד סי' רל"ב דהנשבע לפרוע לחבירו והעני דא"צ למכור כלי ביתו ותשמישו דאיכא אומדנא דלא נשבע על זה וע' שו"ת מחנה אפרים הל"ש סי' י"ב שכ' דהעיקר כשיטת הרא"ש והרשב"א דעניות מיקרי אונס ולא הו"ל להתנות לפי שחשב שיהי' יוכל לקיים הדבר אולם בשו"ת מהרי"ט סי' א' הוכיח דהו"ל להתנות משום דזה הוו אונס דשכיח וכהא דמפורש בש"ם כתובות ד"ב דאונס דשכיח ל"מ בגט וע' שו"ת בי"ש חו"מ סי' צ"ד שכ' דהעיקר כשיטת מהרי"ט דעניות שכיח ושוב י"ל דגם זה הי' בכלל התקנה ונהי דקשה להחליט כן הואיל דלשי' כמ"פ בלא"ה בי שלישים נ"ח כמסולק לגמרי עכ"ז בגליל שלכם שנתפשטה ההוראה דב' שלישים חשוב כמסולק לגמרי בוודאי די"ל דגם בכה"ג סגי בב' שלושים ומחויב צד השני להמתין עם החתונה או להחזיר לו שליש מהנדן ובפרט דכבר כ' בשו"ת השיב משה סי' מ"ח דבשידוכין כופין על לפנים משורת הדין ועפ"י סברת הבל"ע עפ"י דברי הש"ס ב"מ דפ"ג ע"כ באם כבר הורה כת"ה דצד הכלה חלילה להם לנתק קשר החיתון בעבור זה בוודאי דיפה הורה כנלע"ד בס"ד לדינא: ה' וישלח תר"ס ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' כ"ד להרב הה"ג כש"ת מנחם מענדיל נ"י מוצד"ק קלאסני יצ"ו

בדבר שאלתו בראובן התובע משמעון איזה סכום מעות ומשיב שמעון יש לי בידך כנגדו סך כזה והוציאו כתב בחת"י הרב ז"ל אב"ד דשם איך שיהי' ביד שמעון לראי' שראובן חייב לשלם לו סכום כו"כ עד משך ט' חדשים וראובן גופא ג"כ חתום עליו וטוען ראובן שכבר פרע לשמעון חוב הנ"ל זה כמה שנים וראי' לזה כי כבר לוה שמעון מראובן כמה פעמים מעות אחר זמן מכתב הנ"ל ופרע לו ואלמלי הי' מגיע לשמעון החוב הישן לא הו' משלם לראובן רק הו' מנכה לעצמו ושמעון משיב יען ידעתי שראובן לא הי' בכוחו עד כעת לשלם חוב ישן לזה לא תבע ממנו עד כה וראובן אומר שכמו שבכוחו כעת לשלם כן הי' כוחו מאז ומבקש משמעון שישבע אם כבר לא פרע את החוב מהכתב הנ"ל ושכדין תופס לעצמו המעות הנ"ל ופסק כת"ה ששמעון מחויב לישבע על זה וח"א מערער עפ"י דברי הסמ"ע בסי' פ"ב וסי' פ"ז סקכ"ב דאם השטר מקוים בידו ותפס המעות ואינו רוצה לישבע או לקבל בחרם אין מנדין אותו עיי"ש וביקש. כת"ה לשמוע חוו"ד בזה

א) ונבוא למקור הענין בש"ס שבועות דמ"א אמר ר"פ האי מאן דאפיק שטרא על חבירו ואמר לו שטר פרוע הוא אמרי' לו זיל שלים ואי אמר לישתבע לי אמרי' לו אישתבע ופריך מאי בין זה לפוגם שטרו ומשני התם אע"ג דלא טען טענינן לי' הכא לא משביעין לי' רק בטוען אישתבע לי ואי צורבא מרבנן הוא לא משביעין אותו ומסיק הש"ס דלא מגבין לי' בלא שבועה ורק דלא מזדקינן לי' ופירש"י ז"ל להשביעו ולא מגבינן לי' בלא שבועה דהא לא נשבע וכ' הרא"ש ואי תפס לא מפקינן מיני':