מהר"ש חלק ד רנד

הנ"ל ביד שליש הנבחר משני הצדדים וכעת אבי החתן העני מאוד ואין לו על מלבושים והוצאות החתונה ואבי הכלה דוחק עליו לעשות החתונה ואבי החתן אומר שיחזירו לו מן הנדן מאה ר"כ ואז יהי' לו על כל הוצאות החתונה או שימתינו לו עד כי ירחיב ד' את גבולו וצד הכלה אינם מסכימים על זה להחזיר לו כלום מהנדן ואינם רוצים להמתין זולת שבאם לא יעשה החתונה מיד ברצונם לנתק הקשר זה תורף השאלה

וכת"ה הביא הואיל דמצד הדין באינו מסלק כל הנדוניא שהתחייב א"ע יוכל צד השני לנתק הקשר ונהי דבהעני ואין לו לסלק פעור מקנס הטעם משום דאונסא כמאן דלא עבר אבל לחייב צד השני לעשות החתונה אף בלי סילוק הנדוניא בוודאי דא"א דאונסא רחמנא חייבה לא אמרי' וכשיטת ר"י בירושלמי קידושין מובא בש"ך חו"מ סי' כ"א וביו"ד סי' רל"ו בע"ז ונקה"כ שם דאונסא כמאן דעביד לא אמרי' א"כ היכי דעכ"פ סילק שני שלישים דבזה כבר הביא בשו"ת ד"ח בשם ספר חוקי דרך דחשיב כמסולק לגמרי ואם צד השני אינם מסכימים חייבים לשלם קנס ולפ"ז נסתפק בנ"ד דכבר סילק הכל ורוצה להחזיר לו שליש מי נימא דכיון דב' שלישים חשיב כמסולק מצד התקנה א"כ בוודאי דגם על זה הי' התקנה דאם והי' נעשה עני אחר הסילוק שיהי' מחויבים להחזיר לו שליש לצורכי הוצאות החתונה או דנימא דדוקא בלא סילק עדיין סגי בשני שלישים ולא יוכל צד השני למאן אבל בכבר סילק הכל ואח"כ העני ולא יוכל לעשות החתונה נהי דזה שהעני פטור במה שמעכב החתונה כיון דהוי אנוס אבל עכ"פ צד השני יכולים לנתק הקשר ואינו מחויבים להחזיר לו שליש על הוצאות החתונה אולם העיר כיון דזה ל"ח טפי מספק אי גם זה הי' בכלל התקנה ושוב י"ל דס' בתקנה אוקמה אדינא וממילא אם מעכב הנישואין אין אף מחמת אונס אפ"ה יוכל צד השני לנתק הקשר עכת"ד כת"ה

א) הנה בעיקר הדבר אי ב' שלישים חשיב כמסולק נודע שיש בזה מחלוקת דלשי' הספר יהושע והד"ח ב' שלישים חשיב כמסולק הכל אף לענין שיתחייב צד השני קנס באם לא ירצה לקיים השידוך אבל לשי' החס"ל חשוב רק כמסולק לענין שצד המגרע אינו מחויב לתת קנס ונהי דלענין שלא יתחייב המגרע קנס הרי דין זה הוא אף באינו מסלק כלום אפ"ה יש חילוק דכ"ז באינו מסלק מחמת עניות אבל ביש לו ואינו רוצה לסלק חיוב קנס אבל בסילק ב' שלישים אף שיש לו לסלק הכל אפ"ה א"א לחייבו בקנס אבל עכ"פ גם בסילק ב' שלישים אפ"ה צד השני אינו מחייב לקיים השידוך דיוכל לומר אני לא נכנסתי לשדך עמך רק באופן שתסלק הכל כפי שהבטחת והנה בספר משפ"ש כ' לחדש דיש חילוק בזה בין היכי דיש לו לסלק דאז בלא סילק כלל הי' חייב בקנס הועיל התקנה דב' שלישים הוי כמסולק רק לזה שלא יתחייב קנס ולא לכוף צד השני לקיים השידוך אבל בהעני דאז לענין הקנס הרי הי' פעור גם באם לא הי' מסלק כלום וא"כ ע"כ דבא התקנה דשני שלישים הוי כמסולק לענין זה שיהי' מחויב צד השני לקיים השידוך עיי"ש ובאמת ז"א דא"א כלל לומר דהתקנה הי' בשני אופנים דבזה שיש לו הי' התקנה רק לפוטרו מקנס ובזה שאין לו הי' התקנה גם לכוף צד השני לקיים הקשר זה הוא דבר שלא ניתן להיאמר עכ"פ נשמע דגוף דבר זה אי ב' שלישים חשוב כמסולק לגמרי הוי מחלוקת וחשיב בכלל ס' דדינא וא"כ חשוב כנוגע לס' חרם ולשי' הרמב"ן חרם הוי ד"ק וס' לקולא אולם כבר כ' הנוב"י דלאותן אנשים שקיבלו בעצמם החרם הוי ד"ת אבל על דורות הבאים אף דחל על הנולדים מ"מ ל"ח רק ד"ק וספק לקולא ולעומת זה מפורש בר"ן ריש מגילה דלענין מק"מ דהוי ד"ק ס' לחומרא וע' בב"ח מ"ש בזה וא"כ א"נ דמקבלים חרם בשעת כתיבת תנאים א"כ י"ל דס' חרם לחומרא ובזה אזדא הסברא דבס' בתקנה מוקמינן אדינא דזה רק בדבר שאינו נוגע לס' חרם אבל הכא דנוגע לס' חרם שוב י"ל דהוי לחומרא וממילא הצד השני צריכים לחוש שלא והי' נכשל בספק חרם אכן לפמ"ש הנוב"י דעכשיו שאינם מקבלים החרם בע"פ א"כ ליכא רק חרם הקדמונים וא"כ י"ל דהוי רק ד"ק וספק לקולא אולם אנכי מצדי דרכי להחמיר בכל מה דאפשר כדעת הספ"י והד"ח והוי כמסולק לגמרי אכן היכא דכבר סילק הכל א"כ מפורש באה"ע סי' נ"ג מחלוקת רש"י ור"ת בפוסק נדן ולא נתן ומתה הבת דלשי' רש"י זכה החתן ולשי' ר"ת א"צ ליתן לו וכ' הרמ"א שם דאם בא ליד שליש י"א דזכה בו ואף אי מתה הבת מחויב השליש ליתן לו ויש ב' דיעות בזה והב"ש כ' דיש ג' חלוקות בזה ולפי"ז י"ל דלשיטה זו דבבא ליד השליש זכה הבעל וכסברת התוס' ב"מ ד"ב דהשליש תופס בחזקת שניהם א"כ פשיטא דאם בא הנדן ליד השני בוודאי דא"צ להחזיר כלום וממילא אם צד השני אינם רוצים להחזיר לו שליש א"א לכופו ויוכל לנתק הקשר אולם לשיטה השניה דגם בבא לוד שליש אם מתה הבת א"צ ליתן לו וע"כ דל"ח עדיין כבא ליד הזוג ושוב הי' מקום לומר דגם בב' שלישים הוו כמסולק ולפ"ז י"ל דחשיב כמו ס"ס שמא כשיטת החס"ל דב' שלישים חשוב רק כמסולק מצד המגרע לפוטרו מקנס אבל א"א לכוף לצד השני לקיים השידוך ואף לשי' הד"ח דחשיב כמסולק לגמרי מ"מ שמא כשיטה זו דבבא ליד שליש זכה בו אף במתה הבת וע"כ דהוו ככבר בא ליד החתן וה"ה הכא חשיב ככבר זכתה הכלה בהנדן א"כ פשיטא דא"א לכופה להחזיר לו וס"ס מהני אף באיסור ד"ת ומכ"ש בחרם דלא הוי רק ד"ק בוודאי דמהני ס"ס להקל ואף דידוע מ"ש בשו"ת זכרון יוסף דבנאבד הנדן מיד השליש קודם הנישואין צריך עוד הפעם לסלק ומוכח מדבריו דלא זכו בו הזוג עדיין ושוב י"ל דב' שלישים חשיב כמסולק אפ"ה י"ל דלעולם מיד כשבא ליד השליש זכו בו הזוג אם השליש הוא ישראל דהוי בר זכיה ולדעתי הדבר ברור דאם בע"ח של המחותנים ירצו לגבות מהנדן המונח ביד שליש דאין בכוחם לגבות ואי נימא דחשוב רק כפקדון בעלמא בוודאי דהבע"ח הי' יכולים לגבות ממעות הלז ומדחזינן דאין פוצה פה בזה דהבע"ח יהי' יכולים לגבות מזה המעות עכצ"ל דכבר נסתלק זכותם של המחותנים ממעות הלז מיד כשבא ליד השלוש ורק הא דבנאבד מחויבים לסלק עוד הפעם הוי רק מדין אחריות וכהא דמצינו לענין קדשים שחייב באחריותן בש"ס מטילה די"ט דלר"ש נפטר מאחריותו מיד משהגיע לעזרה ולר"י חייב באחריות עד שיזרק הדם ואפ"ה מיד משהקדיש זכה בו ההקדש וגם מוכח בש"ס ב"ק דע"ו דס"ד דש"ס דגם בקדשים שחייב באחריות ליחייב דו"ה דמה לו מכרו להדיוט מה לו מכרו לשמים וידוע שיטה התוס' ב"ב דמ"ד דגם מכירה באחריות חשוב שינוי רשות והגם דבתוס' ב"ק דס"ו מוכח דהקדש באחריות ל"ח שינוי רשות כבר הרגישו בזה המפורשים אבל עכ"פ י"ל דמיד נסתלק הנותן מן המעות רק כ"ז שלא בא ליד הזיג מחויבים באחריות וכה"ג מפורש בחו"מ סי'