מהר"ש חלק ד רנג

ליכא רק טומאה דרבנן אף דלרבנן דם מבטל דם אפ"ה ליכא טומאה ד"ת משום דביטול ל"מ להשלים השיעור עיי"ש

ג) נחזור לשי' מהרי"ק דזוחלין שרבו על הנוטפין מטהר בזחילה אף באם ליכא מ"ס רק בצירוף הנוטפין דנשמע מזה דביטול מועיל להשלים השיעור והגם דבשו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"ב כ' לחדש די"ל דכל פסול זוחלין הוי רק מדרבנן אכן שיטת רוה"פ להיפוך דפסול זוחלין מה"ת עו' בב"ח שהאריך בזה דהא דנוטפין אינו מטהר בזחילה הוי מה"ת כשיטת הב"י והד"מ ודוקא בנהרות דמעיקר הדין כשר משום דנהרא מכיפי מיתברך אז אסור רק מטעם מר"ע אבל בעלמא פסול זוחלין ד"ת ושפיר נשמע דביטול מהני להשלים השיעור והנה לכאורה יש עוד הוכחה לזה מהא דלשי' כמ"פ כולו שאוב פסול מה"ת ואפ"ה ג"ל אינו רק מדרבנן מטעם ביטול ברוב והרי במקוה בוודאי בעי עכ"פ מה"ת מ"ם ודלא כשיטת הלבוש והשואל בשו"ת הריב"ש ונשמע דמה"ת מהני ביטול גם להשלים השיעור אך באמת י"ל דזה בזה תלוי דלמ"ד כולו שאוב ד"ת וג"ל דרבנן בוודאי דביטול מועיל להשלים השיעור וממילא והי' נשמע דעדותו של ר' צדוק בזוחלין שרבו על הנוטפין הכוונה דאף דליכא מ"ס רק בצירוף הנוטפין מהני משום דביטול משלים להשיעור אולם למ"ד כולו שאוב דרבנן שפיר י"ל דבמידי דהוי פסול ד"ת כגון בפסול זחילה שפיר בעי שכל מ"ס יהי' בהכשר גמור ולא ע"י ביטול משום דביטול ל"מ להשלים השיעור וכמ"ש הישי"ע לענין מ"פ בנתן סאה ונטל סאה עיי"ש ולפ"ז מבואר דג"ל ל"ח בכלל תרי דרבנן דלמ"ד כולו שאוב דרבנן הוכחתי דלשיטתו ל"ש ביטול דביטול ל"מ להשלים השיעור ושוב אף בג"ל חשיב חד דרבנן והוי כיש לו עיקר מה"ת דהא גזרו אטו טבילה בכלי ע' תוס' ב"ב דס"ו ופסחים די"ז ושפיר יש להחמיר בתרתי דסתרי וא"ש דברי הש"ע בסעיף ס"ח וז"ב

ד) ולפ"ז י"ל בהא דמפורש בסעיף מ"ו דלענין המשכה בעי ע"ג דבר שלא הי' עליו שם כלי בתלוש וכ' בש"ך ס"ק ק' דאם אין המים ראוי לבוא למקוה זולתו ל"מ דבעי הויתו בטהרה והעיר בדג"מ דהא בלא הי' עליו שם כלי בתלוש אינו מקב"ט ולכאורה דבריו צ"ע דהרי הנוב"י בעצמו במהד"ת סי' קמ"ב כ' דלענין פסול ד"ת ל"מ תלוש ולסוף חיברו הואיל דבאמת קיי"ל דהוי כתלוש ורק לענין שאובין דרבנן מקילין כמפורש בש"ס ב"ב דס"ו וא"כ הכא לענין הויתו בטהרה דנוגע לד"ת שוב ל"מ תלוש ולבסוף חיברו ודברי הדג"מ סותרים א"ע לדבריו בנוב"י ולכאורה סי' מקום לומר בכוונתו דהא הכא ע"כ מיירי ברובו בהכשר דהרי שאובין אינו מטהר רק בריבוי בהמשכה דאילו כולו בהמשכה פסול לדידן מה"ת ושוב בריבוי בהמשכה ל"ח רק פסול דרבנן ושוב מועיל תלוש ולבסוף חיברו אך באמת עדין צדקו דברי הש"ך דהא הש"ך קאי השתא לפרש דברי המחבר והמחבר לשיטתו דכולו שאוב דרבנן ולשיטתו שוב י"ל דביטול ל"מ להשלים מה"ת להשיעור וכמ"ש לעיל ושוב י"ל דלענין הויתו בטהרה דהוי ד"ת בעי שכל המ"ס יבואו בטהרה ושוב י"ל דאף תלוש ולסוף חיברו ל"מ וז"ב עכ"פ נשמע דג"ל שאובין לכ"ע אינו רק מדרבנן וע' שו"ת משיב כהלכה סי' ט"ו וט"ז שכ' די"ל בכה"ג דחשיב כמו תרי דרבנן עיי"ש ולפ"ז נבוא למ"ש ח"א דמצד השקה יש לחוש דבנתבטל ההשקה חוזר לפסולו הנה באמת ע' שו"ת ח"ס סי' רי"ב שכ' דלית מאן דחש לה ועכ"פ ל"ש בזה גזירה שמא נסמוך על השקה לחוד הרי עכ"פ חשש ד"ת בוודאי ליכא וגדולה מזו שיטת מהרש"ל יבמות דכ"ח דבמידי דיש דיעות להתיר אז אף למאן דאוסר אין לגזור דבר אחר על ידו ומכ"ש הכא דרוה"פ מקילין וגם הש"ך אינו מחמיר רק לכתחילה פשיטא דל"ש גזירה בכה"ג ובפרט דאף לשי' הב"א סי' נ"ג ל"ש הכא לגזור דממנ"פ אם יזכור שהכשיר רק ע"י השקה בוודאי יחמיר ויכשירנו שנית ואם יטילו שם מים בלי הכשר שנית הרי אז שוב והי' היתר מכח השקה דהרי בדיעבד לכ"ע מותר וא"כ איפוא איך שייך גזירה בזה אך לכאורה בענין מקוה לעולם יש לחוש לכל החומרות וכמ"ש ברשב"א ובר"ן דלענין טהרתן של ישראל יש לחוש לכל החומרות בכל בכל מה דאפשר אבל עכ"פ ע"י הכשר חלב בצירוף השקה בוודאי יועיל דהיכי דיש הרבה צדדים להקל בדרבנן בוודאי דאף נגד ח"א מהני וכנודע דס"ס בדרבנן אף נגד ח"א מהני בפרק לדברי הר"ש פ"ב דמקוואות הנודע ובפרט דעל הכשר חלב לחוד רבו המכשירים ע' שו"ת שו"מ קי ח"ג סי' נ"ד וסי' ס"ט ובשו"ת א"צ סי' פ"ח ונהי דמרן זצ"ל בד"ח החמיר וכן הגה"ק בשו"ת צ"צ החדש מ"מ שוב יש לצרף לסניף ההיתר מכח השקה

ה) ומה שרצה ח"א לומר דאם יעשו ע"י השקה יש חשש הוצאת לעז הנה באמת מקור הדבר בש"ס גיטין ד"ה דקאמר הש"ס דא"צ לעמוד אצל כל אות ואות וכ"ת איעבד לחומרא נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים

ובאמת נודע מה שהעירו הראשונים מהא דקאמר בש"ס גיטין דפ"ה התקין לכתוב מיומא דנן לאפוקי מדר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וחזינן דחוששין לעשות בהיתר גמור ולא משגיחין על לעז של הראשונים ע' בשו"ת תה"ד סי' רל"ב מ"ש בזה ובפר"ח או"ח סי' תצ"א אות י"ב שהאריך בזה דבדבר התלוי בפלוגתא דרבוותא ויש חשש איסור עכ"פ לדיעה א' שוב שרי לנו להחמיר ונהי דהראשונים הקילו בדבר אנו חוששין לדברי האוסר דטפי יש לנו לחוש ללעז דידן מללעז דקמאי וע' שו"ת ד"ת אה"ע ח"ב סי' קמ"ו בסופו וחוץ לזה י"ל בשלמא התם בגיטין ד"ה א"נ דבעי לעמוד בשעת כל הכתיבה א"כ לא יוכל לומר בפ"נ ויש חשש שלא לשטה ונהי דרוב כותבין לשמה מ"מ עכ"פ הוי עיקרו בד"ת ושייך חשש לעז אבל הכא דליכא בזה רק חשש דרבנן דג"ל שאובין לכ"ע אינו רק מדרבנן א"כ בכה"ג אין לנו לחוש ללעז וכעין שכ' כמ"פ דבדרבנן ל"ח למ"ע כיון דלא יחשדוהו שעבר אד"ת ע' טו"ז או"ח סי' רמ"ג וברמ"א יו"ד סי' פ"ז וממילא שוב יש לנו לחוש לכתחילה לשי' הד"ח וצ"צ החדש והא מצינו בש"ס ע"ז דל"ז דגם לענין ס"ט ברה"ר אמרי' הא מיא זילי טבילי וע' בש"ס עירובין דל"ו אי גם בדרבנן אמרי' זילי טבילי עיי"ש ע"כ הדבר ברור דנכון לחוש לכתחילה לגבי מקוה לכל השיטות וא"צ לחוש ללעז כנלע"ד בס"ד לדינא

ה' נצבים תרס"א ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' כ"ג לכ"ק הרב הגאון הצדיק המפורסי' בנש"ק וכו' כקש"ת מ' שמחה ישכר דוב זצ"ל האבד"ק צעשינוב יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שהתחייב א"ע ליתן לנדן לבנו סכום ג' מאות ר"כ וכבר סילק כל הסכום