מהר"ש חלק ד רנב

ומשני דל"ל קרקע והקשו אכתי הי' מועיל אודיתא לענין הקרקע ותירצו דא"כ לא הו' חשיב מעותיו מה"ת וכ"ה בב"מ דמ"ו שם ולכאורה דבריהם צ"ע דהא חזינן דאג"ק הי' מועיל אע"ג דהוי ג"כ רק קנין דרבנן וע' בקצה"ח סי' קצ"ד ועפ"ז ניחא דהכא ג"כ יצטרך לבוא לתרי דרבנן והיינו לאודיתא על הקרקע ואח"ז לקנין אג"ק לענין המעות ותרי דרבנן בוודאי דל"מ לד"ת והבן אך באמת י"ל לשיטות הסוברים דעכ"פ חמץ שנמכר ולא נמכר כדינו הוי בכלל הביטול א"כ עיקר המכירה בעי רק לענין ביעור דרבנן בכה"ג שוב י"ל דאף היכי דצריכין להשתמש בתרי דרבנן ג"כ מועיל ואף דחזינן דתרי דרבנן אינו מוציא גם לחד דרבנן שאני התם די"ל דכמו דחד דרבנן אינו מוציא לד"ת וה"ה דנימא דתרי דרבנן אינו מוציא חד דרבנן אבל הכא דסוברין השתא בשיטות הב"י דקנין דרבנן מועיל לד"ת וה"ה דתרי דרבנן מועיל לחד דרבנן ובפרט דלא נודע השאלה רק אחה"פ א"כ לשי' הסוברים דחמץ שנמכר בכלל הביטול הרי גם בפסח לא עבר על ב"י ואחה"פ בוודאי דאינו רק מדרבנן א"כ גם בצד האיסור לא היי רק כמו תרי דרבנן ושוב לענין תרי דרבנן בוודאי דמועיל תרי דרבנן להקל ובפרט דיש סניף משיטות הסוברים דקנין אגב הוי מה"ת ובפרט דעל החמץ הרי קיבל דראהן וא"כ יש סניף משיטות הסוברים דכסף קונה בעכו"ם ונהי דנכתב בהשטר אג"ק אפ"ה אין לנו לומר דג"ד שלא ורצה להקנות בכסף וכהא דמבואר בש"ס ב"מ ד"י ג"ד דבנפילה ניחא לי' דליקנו וע' ש"ס עירובין דמ"ח ע"ב דכיון דעירבה לה אמצעית בהדי חיצונה ושתים החיצונות בהדי הדדי לא עירבו ג"ד דבהא ניחא לי' ובהא לא ניחא ליה עי"ש מ"מ חדא דכבר כ' הנמ"י דבקנין ד"ת באם עכ"פ רוצה נקנות באותו שעה לא יוכל לברור לעצמו קנינים עיי"ש ובפרט דבחמץ רק ליפות כח כותבין כל הקנינים אבל באמת הי' כוונתו שאם לא יועיל קנין א' יועיל השני ובאמת כותבין כן להדיא ברוב השט"מ ע"כ הדבר ברור דמכח זה אין להחמיר עתה נבוא לדבר בזה שלא נכתב שם הערל הקונה דבזה יש חשש גדול ונהי דהערל חתם א"ע בהשט"מ מ"מ הרי אינו מוכח מתוך השטר והיינו מתוך חת"י המוכר מי הוא הקונה ואף דהשטר יוצא מתח"י הערל מ"מ לא יוכל להוציא החמץ מבית הישראל דיוכל לומר שנאבד והעכו"ם מצאו וכן כ' המק"ח סי' תמ"ח דשטר שאינו מוכיח מתוכו ל"מ ואם הי' עדים על השטר הו' מקום לומר דמועיל עכ"פ לר"א דשטר בע"מ ג"כ מועיל דלדידי' א"צ שיהי' מוכיח מתוכו אבל אחרי דליכא עדים שוב גם מצד זה ליכא סניף אך באמת אחה"פ יש לסמוך על הפוסקים דכסף קונה גם בעכו"ם וגם דעל הקרקע יש עכ"פ סניף מכח קנין אודיתא וגם אחרי דלשי' כמ"פ חמץ שנמכר הוי בכלל הביטול ולא הי' חשש דין תורה גם בימי הפסח ואחה"פ בלא"ה אינו מדרבנן וכאן דהוי רק בכלל תרי דרבנן שוב י"ל דמהני קנין אג"ק ובפרט דיש פוסקים דס"ל דאג"ק הוי קנין ד"ת וגם יש סניף מדברי הגרח"כ סי' י"ב דבכתב שט"מ ולא נמכר כדינו עכ"פ יש ג"ד דלא רצה שיהי' שלו ומועיל הג"ד כסברת הר"ן ז"ל

ולענין הדמים הדבר פשוט דהדמים שלקח מהעכו"ם בעד החמץ בוודאי מותר דלשי' רוה"פ חלופי חמץ מותר גם להמחליף ובפרט באם לא מכר החמץ בעד חפץ רק בעד מעות הרי כבר כ' בח"י בסו' תמ"ג דוודאי מותר ובפרט דהכא בשעה שמכר העכו"ם החמץ הרי חשבנו שהי' בהיתר דהיינו שהוא של העכו"ם א"כ הוי עכ"פ כהחליפה שפחתו בלי ידיעתו דוודאי מותר עכ"פ לדינא הדמים שקיבל מהעכו"ם בוודאי שרי וגם החמץ שנשאר ג"כ נלע"ד להתירו אפי' באכילה ע"י ביטול ברוב ואם קשה לבטלו עכ"פ יש להתירו בהנאה כנלע"ד בס"ד לדינא: ועש"ק קדושים תרנ"ז ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי כ"ב להרבנים הה"ג וכו' כש"ת מ' חיים ראובן ז"ל ומ' ברוך פאסס ז"ל בדצד"ק לאנציט

בדבר שאלתם בעירכם הי' המנהג מאז להכשיר מקוה עם חלב כנהוג בכמה ערי ישראל וכעת נפסלה המקוה ע"י ששאבו בכלים שאינם נקובים ורצה ח"א שימשכו מים לשם ע"י השקה ממקוה שלימה וגם ליתן לתוכו חלב ובכל א' משתי דברים הללו יש חשש דעל ההיתר מכח השקה מובא בש"ך סי' ר"א ס"ק קי"ב דלכתחילה יש להחמיר דהיכי דנתבטל ההשקה דחוזר לפסולו ועל ההיתר מכח חלב הרי החמיר מרן הגה"ק בד"ח ז"ל אולם בצירוף תרווייהו יש להקל וח"א אומר שיש לחוש שמא יוכשרו לפעמים ע"י השקה לחוד ובזה יש חשש לשי' הבית אפרים אף בדיעבד דא"נ דגם במעיין פוסל שאובין ע"כ דהיתר השקה אינו מטעם זריעה רק משום דמחובר למקוה כשירה וא"כ בנפסק השקה חוזר לפסולו וגם חושש להוצאות לעז על הכשר המקוה מאז זה תורף השאלה

א) הנה בעיקר פסול שאובין יש ג' דיעות שיטה א' דכולו שאוב ד"ת ושיטה ב' דכולו שאוב הוי רק דרבנן שמא יטבול בתוך הכלי ודיעה ג' דבכלי המקב"ט יש חשש ד"ת משום דבעי הויתו בטהרה והנה ברא"ש מפורש דג' לוגין שאובין הוו רק מדרבנן משום ביטול ברוב והנה כבר הבאתי בחידושי להעיר להסוברים דג"ל שאובין אינו רק מדרבנן וכולו שאוב ג"כ אינו רק מדרבנן א"כ חשוב תרי דרבנן ולשי' הח"מ אה"ע סי' כ"ח תרי דרבנן חשוב כאין לו עוקר מה"ת ולשי' הפמ"ג או"ח סי' שצ"ד דבאיסור דרבנן שאון לו עוקר מה"ת אף בתרתי דסתרי אהדדי מקילין א"כ תיקשי ממתני' מפורשת והובא בש"ע סי' ר"א סעיף ס"ח דב' מקוואות שאין בשום א' מהם מ"ס. ונפלו לתוכו ג"ל פסול דאין במה לתלות א"כ לשי' המחבר דכולו שאוב דרבנן וממילא ג"ל הוו תרי דרבנן וא"כ חשיב כאין לו עיקר מה"ת ושוב אף בסתרי אהדדי אזלינן לקולא

ב) ולכאורה י"ל דהנה ידוע שיטת כמ"פ דביטול ל"מ להשלים השיעור אולם נודע שיטת מהרי"ק דזוחלין שרבו על הנוטפין מהני לטהר בזחילה אף אם ליכא מ"ס רק בצירוף הנוטפין ונשמע לשיטתו דביטול מועיל להשלים השיעור ובאמת כבר הבאתי בחידושי כמה ראיות בענין זה וכעת נזכרתי מש"ס נדה דע"א גבי דם תבוסה דאף אם רוב רביעית דם יצא לאחר מיתה מ"מ אם עכ"פ ליכא שיעור רביעית דם מה שיצא לאחר מיתה ליכא טומאה ד"ת אף דבהדי הדם שיצא מחיים יש שיעור רביעית אפ"ה