מהר"ש חלק ד רנא

דקנין אגב דהוי רק מדרבנן לשי' כמ"פ ל"מ לענין ב"י ד"ת אך באמת ע"י שכירות החצר שוב לא מיקרו בבתיכם לשיטות הגאונים דחמץ המופקד בבית עכו"ם אינו עובר בב"י משום דל"ח בבתיכם ואף לשי' הרא"ש דכיון שהשאילו נפקד ביתו לשמירת ממונו ביתו דהמפקיד קרינא בו וכשיטת הרשב"ם ב"ב דפ"ה דחצר הנפקד קני להמפקיד אפ"ה י"ל דעיקר הטעם כיון דהחצר משמר החפץ לצורך המפקיד א"כ ע"י השימוש משוי לי' קנין וכמ"ש בקצה"ח סי' קפ"ט דלענין שימוש קני לי' ע"י השימוש אבל הכא דמקנה להעכו"ם בקנין דרבנן שוב החצר איני משמר החפץ לצורך הישראל ושוב לא מיקרי בבתיכם ואינו עובר מה"ת ונהי דעכ"פ מדרבנן עובר כמ"ש הר"ן מובא במג"א סוסי' תמ"ז מ"מ לענין חשש דרבנן שוב מועיל הקנין דרבנן אך באמת בנ"ד דכלתה השכירות ביו"ט אחרון שוב חשוב ביתו ושוב יש לחוש דקנין אג"ק ל"מ לענין ב"י אולם י"ל לפמ"ש הנוב"י דהיכי דכבר הוחלטנו שהקנין דרבנן מועיל והיינו בשעה שלא הי' עוד נ"מ לד"ת שוב מועיל אח"כ גם במידי ד"ת א"כ הכא עכ"פ בער"פ לא הי' עדיין נ"מ לד"ת דהא אז לא הי' מקרי בבתיכם א"כ אף שכלתה זמן השכירות באמצע הרגל אפ"ה כיון דכבר הוחלטנו בתחילת ימי הפסח דמועיל הקני' אגב לענין ביעור דרבנן שוב מועיל אח"כ אף לד"ת ובפרט לענין יו"ט אחרון דהוי רק דרבנן בוודאי דיש לסמוך על הסוברים דקנין דרבנן מהני לד"ת או דלענין דרבנן סגי בקנין מדרבנן ובפרט דיש סניף מדברי התוס' קדושין ד"ה דקנין אגב הוי מה"ת וז"ב

ב) ובפרט די"ל דכיון דעכ"פ קנה את החמץ ע"י קנין אנ"ק שוב השימוש משוי לי קנין בהחצר ושוב ל"ח בבתיכם אך א"נ דחזקה ל"מ בעכו"ם א"כ ליתא כ"ז ובפרט לשי' הנה"מ דשימוש לא משוי לי' קנין בגוף החצר ואינו יוכל לקנות שום דבר ע"י השימוש ומה"ט לא יועיל בגט אם יתן לה בחצר שהוא רק שלה ע"י שימוש ונודע מה שתמה המהרי"ט על הרשב"ם בזה וע' שו"ת משיב כהלכה מ"ש בזה א"כ הכא נמי בשלמא בחמצו של ישראל המופקד ברשות עכו"ם שפיר כ' הרא"ש דעובר דכמו דעובר ע"י זכות כל דהו בחמץ ה"ה דעובר ע"י קנין כל דהו בהבית אבל להיפך היכי דגוף הבית של ישראל ורק דהנכרי זכה בה ע"י שימוש אבל עכ"פ גוף הבית הוא של ישראל ועובר וא"כ באמת אי הי' כלתה זמן השכירות באמצע החג הי' חשש איסור ורק אחרי שלא כלה זמן השכירות רק ביו"ט אחרון שוב יש לסמוך ולהקל דגם קנין אג"ק מועיל והנה כבר הבאתי בחידושי דאם כותבין חצר במכירה בוודאי דהי' מועיל קנין אג"ק ורק לפי"מ שנוהגין לכתוב חצר בשכירות אפי' בבית שלו והטעם דע"י מכירה מיחזי הערמה טפי א"כ שוב י"ל דאכתי מיקרי בבתיכם כיון דגוף הבית שלו הוא ולשי' הרמב"ם חצר המושכר קונה למשכיר ואפי' לשי' רש"י ב"מ דק"ב אפ"ה ממשכיר לשוכר בוודאי לא מצי להקנות וכמ"ש המח"א ושוב לא נשאר לנו לסמוך רק על הקנין אגב ובזה הרי כבר הבאתי דיש לצדד הרבה ולכאורה יש עוד סניף בנ"ד מכח הקנין כסף דקיבל דראהן מאת הערל ונהי דשיטה ר"ת דכסף ל"מ בעכו"ם אפ"ה כ' האחרונים דבער"פ יש לסמוך על הסוברים דגם כסף מהני ובפרט דבאמת ע"י הכסף והשט"מ חשוב עכ"פ בכלל קנין סיטומתא וכמ"ש בשו"ת רעק"א ולשי' הרדב"ז וח"ס סיטומתא הוי קנין ד"ת א"כ פשיטא דאף שכלה זמן השכירות ביו"ט אחרון אפ"ה ליכא חשש וגם מצד שלא פרט הסכום חמץ ופיסוק דמים בהשטר הנה אחר שהבאתי כמה טעמים לסמוך גם על קנין אגב לחוד ובפרט דיש עוד לומר טעמים דיועיל אגב לחוד מכח סברת המק"ח דגם חמץ הנמכר הוא בכלל הביטול וכן כ' הח"ס דחמץ שנמכר ולא נמכר כדינו הוי בכלל הביטול וזה נכלל במלת דבערתיו ודלא בערתיו ושוב לענין דרבנן בוודאי דמועיל קנין אגב ובפרט לסברת הר"ן דבחמץ בג"ד לחוד סגי ה"ה בקנה הנכרי בקנין דרבנן עכ"פ הוי כג"ד דלא ניחא לי' בהחמץ ולא אוקמה רחמנא ברשותו וממילא לא נצרך כלל השטר לענין החמץ זולת על הקרקע ובזה שוב סגי באם אומר לו בע"פ קני אגבן ולשי' הסמ"ט בסו' ר"ב בדעת הרמב"ם בציבורין מהני מטעם אגב אפי' בלא אמר לו קני אגבן ולשי' שאר פוסקים הכוונה ברמב"ם מטעם חצר ולשי' הראב"ד כפי מ"ש בש"ך סי' ר"ב קרקע ומטלטלין ביחד ל"מ א"כ לפ"ז פשיטא דגם באינו פורט לו בשטר רק אומר לו בע"פ ג"כ מהני כיון דע"י השטר קונה הקרקע שוב יוכל לקנות המטלטלין אפי' בע"פ ע"י אגב או ע"י חצר לשי' הסוברים דגם במקנה ביחד מהני או ע"י שאר קנינים כגון שיהי' מתנה שיקנה בכסף כהכרעת הרמ"א בסי' קצ"ח וכן פסקו האחרונים ודלא כהש"ך שם ושפיר גם בע"פ יועיל אם ואמר לו קני אגבן כל החמץ ורק א"נ כמ"ש לעיל דעיקר הסמיכה הוא מכח כסף ושטר דחשיב סיטומתא א"כ שוב צריך השטר גם לענין המטלטלין א"כ שוב הי' בעי שיהי' פורט הכל בהשטר וכן לשי' הקצה"ח סי' קצ"ד דעיקר הקנין הוא באודיתא ואודיתא הרי בעי עדים כמ"ש בקצה"ח סי' מ' או עכ"פ בשטר ושוב בעי שיהי' מפורט בהשטר כל מה שמודה לו כדי שלא והי' יוכל לכפור והיכי דהוי בענין שיוכל לכפור ל"ח קנין כלל וא"כ לכאורה צדקו דברי השמ"ח דיש לפרט כל מין חמץ בפ"ע בהשט"מ וכן יש לחוש בנ"ד מצד שלא קיבל כלל דמי שכירות מהבית וממילא לא קנה את הקרקע דקרקע לא נקנה בשטר בלי כסף ונהי דע"ו שנכתב בשטר שקיבל המעות שוב י"ל דחשיב כמו קנין אודיתא מ"מ י"ל כמו דכתבו דקנין אגב דרבנן ל"מ לענין איסור ד"ת וה"ה אודיתא דהוי רק קנין דרבנן ל"מ לד"ת בשלמא היכי דקנה הנכרי הקרקע מה"ת י"ל כיון דמה"ת אין הישראל עובר משום דל"ח בבתיכם אם הנכרי קנה גם את החמץ עכ"פ בקנין דרבנן א"כ תו לא משמר החצר את החמץ בשביל הישראל ושפיר מה"ת אינו עובר משים דל"ח בבתיכם ולענין ביעור דרבנן שוב הי' סגי קנין אגב או אודיתא אבל הכא דלא הי' כסף על הקרקע וכל עיקר הסמיכה הוי על קנין אודיתא בד"ז שוב י"ל דקנין דרבנן ל"מ לד"ת ואף א"נ דקנין דרבנן מהני לד"ת מ"מ פשיטא דתרי דרבנן בוודאי דל"מ לד"ת וכהא דמצינו בתוס' מגילה ד"כ דתרי דרבנן אינו מוציא לחד דרבנן וע' תוס' פסחים ד"ו ובאה"ע סי' כ"ח וממילא נתעורר ג"כ החשש מכח שלא פרט החמוצים והפיסוק דמים בהשטר דבשלמא אם הי' מקבל כסף א"כ הי' מקום להקל מכח ממנ"פ דאם כותבין חצר בשכירות א"כ בדיעבד קיי"ל דשכירות קרקע נקנה בכסף לחוד אם כותבין חצר במכירה שוב כבר הבאתי דמה"ת מותר משום דל"ח בבתיכם וכשיטות הגאונים ושוב מועיל קנין אגב לענין החמץ ושוב הי' מועיל אף באומר לו בע"פ קני אגבן ונהי דל"ח מוכח מתוך השטר מ"מ הי' מקום לומר כיון דהמטלטלין אינם נקנים כלל ע"י השטר לא יזיק זה לקרקע ואגב על החמץ בוודאי די"ל דתרי דרבנן ל"מ לד"ת

ג) ובאמת מוכח כן בתוס' ב"ק דק"ד שכתבו בהא דפריך בש"ס ב"מ דמ"ו וליקני לי' אג"ק