מהר"ש חלק ד רנ

שנה אחת נהי דנשאר גם אח"כ בהדירה ולא דיברו עוד מזמן קצוב אפ"ה י"ל ע"ד הראשונה הוא עושה וכמפורש בחו"מ סי' של"ג וברמ"א חו"מ סי' רכ"א ובט"ז שם והוי כהתנה גם אח"כ על שנה וא"כ תמיד בסוף השנה הוי כזמן קצוב ואף לשי' הג' הנ"ל נ"ל כ"ז באם הי' המשכיר תובע להשוכר מיד בשעה שראה שהולך לעזוב דירתו והי' מעכבו עי"ז שאין לו שוכר אחר אולי הי' יכול לעכבו אבל בנ"ד דבשעה שעזב השוכר דירתו לא הגיד לו המשכיר כלום ורק אחר שכבר יושב בשכירות בבית אחר תובע ממנו היזק בכה"ג יוכל השוכר לומר אלמלא היית. תובע אותי קודם שעזבתי דירתי הייתי נשאר הלאה בביתך והייתי מתפשר עם המשכיר החדש וא"כ אדרבה חזינן שהמשכיר גרם היזק להשוכר בזה שלא תבע אותו קודם שעזב דירתו ונראין הדברים שהמשכיר לא הי' אז בדעתו לתובעו מחמת שסבר שימצא שוכר אחר ושוב י"ל דל"ח ברי היזיקא לגבי המשכיר ובפרט די"ל מאחר שלא הגיד לו כלום בשעה שעזב הדירה נראה כמחל לו התביעה ונהי דמפורש בחו"מ סי' צ"ח דבחוב אף דלא תבע ממנו כמה שנים ל"ח מחילה משום דחשב דלעולם יש לו זמן לתובעו כ"ז בחוב ברור אבל בדבר דיוכל להיות שכל חיובו והי' רק מכח גרם היזק באם באמת לא מחל לו הי' לו לתובעו אז בשעה שעזב הדירה ולא להמתין ומחילה הא א"צ קנין ואפי' א"נ כסברת הג' הנ"ל די"ל דע"י שלא הודיעו ל' יום מקודם חשוב כשכירות חדש ושוב יש חילק מדינא אפ"ה אכתי י"ל מדלא תבעו מיד בשעה שרצה להתחיל לעזוב הדירה בוודאי שמחל לו התביעה ונהי די"ל דל"ח טפי ממחילה בלב וא"כ לשי' כמ"פ מחילה בלב ל"מ וע' בשער משפט סי' צ"ח אפ"ה י"ל לפמ"ש בנה"מ סי' י"ב דרק בחוב שמגיע לו מכבר ל"מ מחילה בלב אבל במידי דאם נימא דמחל לו לא יתחיל החיוב כלל בכה"ג מועיל אפי' מחילה בלב א"כ ה"ה בנ"ד אפי' א"נ דחל שכירות חדש מ"מ אינו מתחיל החיוב רק כשכלו השלשים יום שהי' שייכים עוד להשוכר בעד המעות ששלם בעד שנה העברה וא"כ הכא דהשוכר עזב דירתו עוד מקודם שכלו הל' יום והמשכיר לא הגיד לו אז כלום ונראה שמחל לו בלבו ורק די"ל דמחילה בלב ל"מ מ"מ הכא דאי נימא דאז בשעה שעזב הדירה מחל לו א"כ הי' המחילה עוד מקודם שהגיע זמן החיוב ויהי' נתברר שע"י המחילה לא הי' מתחיל להתחייב בכה"ג י"ל דאפי' מחילה בלב מהני

ג) וחוץ לזה א"א כלל לומר דנעשה כשכירות חדש דע"י מה חל השכירות מחדש הרי נא נתן ערבון על השכירות חדשה ואף די"ל דחל השכירות חדשה ע"ו השימוש בהדירה אפ"ה י"ל אף לשי' הסוברים דלענין שכירות בית מועיל קנין שימוש כ"ז במשתמש מחדש בדבר שלא נשתמש בו עד כה אבל הכא הרי עיקר דרוצין לומר שנעשה בשכירות חדש בשעה שבא ל' יום מקודם כלות זמן השכירות של שנה העברה וא"כ אז במה חל השכירות וכ"ת ע"י קנין שימוש ז"א הא אז בשלו הי' משתמש דאכתי הי' לו רשות לדור שם בדמי שכירות ששילם בעד אותו שנה וא"כ הרי לא הי' השימוש בתורת קנין וכנודע ממחלוקת הרדב"ז והמח"א אך אכתי י"ל כ"ז אם הי' וודאי שמחל לו בלב עכ"פ אבל הכא מאן מפיס לומר שמחל לו ואולי הי' בדעתו להמתין שמא ישיג שוכר אחר ואם לאו יתבע ממנו אז וא"כ אם נחליט דהחיוב הוי וודאי והמחילה הוו רק ס' א"כ כבר כ' בשו"ת מהרי"ט סי' קל"א דס' מחילה אינו מוציא מידי חיוב ברור ונהי דהכא עדיין לא הגיע הזמן תשלומין דעדיין לא כלתה השנה העברה אבל עכ"פ כיון דנתחייב בהשכירות מיד בזה שלא הודיעו ל' יום מקודם א"כ הרי חל החיוב עוד מקודם ושוב י"ל דס' מחילה אינו מוצא מידי חיוב ברור וקיי"ל דאפי' ס' פרעון קודם להלוואה נמי חייב אולם לפי"מ שהוכחתי דבנ"ד ל"ש כלל לומר דחל שכירות חדש ורק דלכל היותר יש כאן מקום חיוב מכח דד"ג א"כ בזה שוב הדרינן לדלעיל דכיון דלא תבעו בשעה שעזב דירתו בוודאי וחשב שיהי' לו שוכר אחר ושוב י"ל דל"ח בכלל ברי היזיקא ובפרט דיש ס' שמא מחל לו ובכה"ג דלא הוי רק חיוב מדד"ג י"ל דגם מחילה בלב מהני ובפרט די"ל לשי' התוס' בכמ"ק דכל חיובו של דד"ג הוי רק מדרבנן והיכי דיש עוד ס' שמא א"צ לשלם אף את החיוב דד"ג בוודאי די"ל ס' דרבנן לקולא וקולא לנתבע כמו בכל ס' ממון וכמ"ש כה"ג בשער משפט סי' ס"ז לענין שמיטה בזה"ז עיי"ש ע"כ לענ"ד קשה לחייב את השוכר לשלם למשכיר הראשון דמי שכירות בעד שנה כנלע"ד בס"ד לדינא: ב' חיי תרע"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' כ"א להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' פנחס הורוויץ נ"י מוצד"ק קאסיב יצ'"ו

בדבר שאלתו על השט"מ, א) ששכח לכתוב ובהשט"מ שם הערל הקונה ובסופו יש חתי' הערל הקונה, ב) שנכתב שלקח מהערל ה' ר"כ ובאמת לא קיבל, ג) שבהשט"מ לא נכתב סכום החמץ והפיסוק דמים, ד) נכתב ונחתם השטר בי"ג ניסן ונשכר החצר רק על ט' ימים וכעת נסתפק כת"ה על החמץ בעין שנשאר אי מותר וגם אי מותר לקבל דמים מהעכו"ם מהחמוצים שמכרם בימי הפסח לערלים זה תורף השאלה

א) והנה מכח זה שכלתה שכירות החצר ביו"ט אחרון לענ"ד להקל בדיעבד דעיקר הא דבעי השט"מ על החצר הוי רק כדי שיוכל לקנות החמץ מדין אג"ק דאילו על שכירות החצר לחוד הוו סגי בכסף לחוד דשכירות קרקע נקנה בכסף וכיון דל"צ השטר טל החצר רק לענין שיהי' יוכל לקנות החמוצים מדין אגב סגי אם חל הקנין בקרקע עכ"פ שעה אחת וכדמוכח בש"ס גיטין דמ"ד ע"ב וברש"י שם דלרב דס"ל דהמוכר שדהו בשנת היובל מכורה ויוצאה הועיל עכ"פ מכירת הקרקע על רגע אחת שוב המטלטלין נקנין אגבה עיי"ש וכה"ג מצינו בש"ס נדרים דע"ה לענין הפרת נדרים עד שלא חל דמהני לר"א וקאמר הש"ס דאי חייל ובטל מועיל התפסה וה"ה הכא כיון דעכ"פ נקנה הקרקע על ט' ימים שוב מועיל הקנין אג"ק לענין החמץ ונהי דיש לחוש לשי' המק"ח דבערל ענו חשיב אחריות אלם ועובר לשי' הרמב"ם ז"ל ורק היכי דקונה הקרקע חשיב כאחריות בביתו של עכו"ם אבל הכא דכלתה זמן השכירות מן הבית שוב חשוב כקע"א בביתו של ישראל דאסור לאחה"פ וכיון דקיי"ל דגם דקנה ביו"ט אחרון אסור וה"ה דקע"א ביו"ט אחרון ג"כ אסור אך די"ל דלענין יו"ט אחרון סומכין אשיטת הראב"ד דאחריות אלם שרי אך אכתי יש לחוש לשי' הסוברים