מהר"ש חלק ד רמח

יש להעיר דכיון דצריך הוצאות ל"ח דשיל"מ דבשלמא בתערובות ל"ש הסברא דצריך הוצאות דירויח דיוכל לאכול הטבל וכמ"ש המפורשים לדחות דברי המג"ש שכ' דמה"ט הקדש חשיב דשיל"מ לפי שיוכל לחלל על שו"פ דלשי' הריטב"א כ"ז דבידו למיתשל אף לכתחילה יוכל לחלל על שו"פ ודחהו האב"מ דירויח שיהנה מהקדש א"כ בס' י"ל דל"ח דשיל"מ דיפסיד מה שיפריש ועכ"פ באינו יודע מדת הכרי יפסיד אך באמת י"ל דמה"ט לא סמכינן אחשע"ש לענין טבל משום דיש עצה שיתן כעת חטה אחת ומה"ת פוטרת חטה אחת ואז לענין שיעור נתינה דרבנן שוב יועיל החשע"ש וז"ב ובזה יש להעיר בהא דפריך בש"ס חולין די"ב מ"ש שחיטה מ"ש תרומה הא שאני ושאני דבטבל דיש חזקת טבל א"כ עכ"פ החשע"ש תו ל"ח בירור דגדולה מזו כ' הג' מלייפניק ז"ל דאף חזקה דהשתא נגד חזדמע"ק דכמאן דליתא דמיא אפ"ה החזדמ"ק ל"ח עוד בירור והיכי דהחזקה לא מיקרי בירור תו ל"מ במידי דהוי דשיל"מ וכ"ז בטבל דהוו דשיל"מ אבל בשחיטה דליכא ריעותא מכח דשיל"מ שפיר מועיל החשע"ש וא"כ פירכת הש"ס צ"ב אולם הדבר נכון דכבר נודע מ"ש הרמב"ן דלר"ה אף בנאבד הסכין לאח"ש בלי בדיקה טריפה והטעם דחזקת הסכין נ"ח בירור ועכ"פ חשיב כלא נודע במה נשחטה עיי"ש מבואר מדבריו דבשחיטה בעי ג"כ ידיעה וודאית וא"כ שפיר פריך הש"ס דא"נ דהטעם דל"מ החשע"ש בתרומה משום דל"ח בירור ה"ה דלא יועיל גם בשחיטה דעכ"פ חשיב כלא נודע במה נשחטה וז"ב ודו"ק

יד) ועפ"ז י"ל דברי הטור דמחלק בין מצאו תרום דמועיל חשע"ש לבין אינו ידוע אם תרום התמוה מש"ס חולין די"ב ועפ"י דרכינו יהי' ניחא דנודע מ"ש בתוס' כתובות דע"ה דבנמצא בה מומין ואינו יודע אם הי' בה קודם הקידושין או רק אח"כ ל"ש לאוקמה בח"פ משום דח"פ ל"ח כלל לגבי חזקה"ג וביאר הפנ"י הסברא דכיון דוודאי נתקדשה אף שהתנה תנאי ע"מ שאין בה מומין אפ"ה ס' בתנאי לא מבטל קידושי וודאי עיי"ש והדבר מבואר בשו"ת הרשב"א לענין ס' בתנאי בקנין קרקע דאוקמינן בחזקת הלוקח ולפ"ז י"ל דכבר כ' הרמב"ם ז"ל דבתרומה מועיל הפרשת אחר אפי' בלא שויא שליח ונהי דלשי' כמ"פ הא דכלך אצל יפות מיירי דוקא בשויא שליח כפשיטות הסוגיא בב"מ דכ"ב אבל הב"י כ' דאפי' בלא שויא שליח מהני מכח ניחותא דמצוה והרמב"ם סמך א"ע אסוגיא דקידושין בהאי גברא דקידש בפרזומא דשכרי וע' בכ"מ פ"ד מתרומות הלכה ג' וע' בטו"ז יו"ד סי' של"א ובקצה"ח סי' רס"ב א"כ לפ"ז העירו המפורשים דא"נ דמועיל הפרשת אחר אפי' בלא שויא שליח א"כ מאי קאמר הש"ס דמצאו תרום אין חזקתו תרום דשמא שמע אחר ותרם מה בכך הרי גם הפרשת אחר מהני ותירצו דכ"ז בלא עשה עוד שליח מיוחד לתרום אז מועיל הפרשת כל אדם אבל הכא דעושה שליח חשיב כהתנה שלא יוכל לתרום רק זה עיי"ש ומעתה י"ל דכ"ז באינו ידוע אי נתרם כלל דאז החזקת טבל בתוקפו ושוב עכ"פ החשע"ש נ"ח בכלל בירור ושוב ל"מ בטבל דהוי דשיל"מ אבל במצאו תרום דעכ"פ נעשה מעשה נגד חזקת טבל ורק דנימא דל"מ הפרשת אחר אבל עכ"פ גם הא דל"מ הפרשת אחר הוי רק מכח תנאי והכא דיש ספק שמא השליח בעצמו תרם הוי כמו ס' בתנאי א"כ לא אתי ס' תנאי ומבטל הפרשה וודאי וממילא אזדא החזקת טבל ושוב החשע"ש חשיב בירור הואיל דתו ליכא חזקת טבל כנגדה וכיון דחשע"ש הוי כבירור שוב מועיל גם בדשיל"מ. ולפ"ז י"ל דהש"ס בחולין סובר כש"ס ב"מ דכ"ב דבעי דוקא שויא שליח והפרשת אחר ל"מ כלל ולא מכח תנאי רק דבעצם ל"מ א"כ בתרם אחר חשיב כלא נתרם כלל וממילא החזקת טבל במקומו עומד ושוב החשע"ש לא הוי בירור ושוב שפיר ל"מ החשע"ש כיון דהוי דשיל"מ ובדשיל"מ ל"מ רק חזקה וודאית אבל הטור דקאי בשיטת הרמב"ם וכסוגיא דקידושין הנ"ל דאפי' בלא שויא שליח מועיל הפרשת אחר ושוב ע"כ הא דל"מ הכא הפרשת אחר הוי רק מכח תנאי ושוב שפיר מחלק הטור דבאינו ידוע שנתרם דאז החזקת טבל בתוקפו ותו החשע"ש ל"ח בירור שפיר ל"מ במידי דהוי דשיל"מ אבל במצאו תרום דאז אף אם הי' אחר תרמו הא דל"מ הוי רק מכח תנאי וא"כ בספק מי תרמו חשיב כספק בתנאי דלא מבטל הפרשה ודאי ושוב אזדא חזקת טבל ושוב החשע"ש חשוב בירור ושפיר מועיל החשע"ש גם במידי דהוי דשיל"מ וז"ב בס"ד ודו"ק היטב

טו) יצא דא"נ דחדר"ג ד"ת הי' לנו לחוש לשי' הפוסקים דהלכה כר"נ דבד"ת ל"מ חשע"ש ואף א"נ דחדר"ג דרבנן מ"מ לפמ"ש המפורשים דלאותן שקיבלו עליהם בעצמם החרם הי' מה"ת א"כ נהי דעכשיו לדידן אינו רק מדרבנן אבל עכ"פ חשיב יש לו עיקר בד"ת ולשי' התוס' גם בכה"ג ל"מ חשע"ש ונהי דלעיל הוכחתי באופן השני בביאור שיטת הרמב"ם ז"ל דאין חילוק בדרבנן בין אין לו עיקר לבין יש לו עיקר מה"ת אבל עכ"פ אכתי י"ל לפמ"ש הנובי"ק דחרם חשיב עכ"פ ד"ק בוודאי די"ל דנגד ד"ק ל"מ החשע"ש ואף דלענין ס' חרם אזלינן לקולא דהוי ד"ק ושוב עכ"פ יועיל החשע"ש דלא גרע מס' חרם דמקילין אפ"ה י"ל דהכא ל"ש להקל מספק כיון דהוי ס' נגד ח"א חרם דדוקא בע"א המעיד על אשה שמתה דכ' הב"ש סי' ט"ו דלא מהימן נגד ח"א יפה השיגו עליו הנוב"י והישי"ע והגרב"פ ז"ל דכיון דבעיא דלא איפשטא בש"ס אי ע"א נגד ח"א מהימן א"כ נגד ח"א דרבנן מהימן הואיל דמכח הבעיא בש"ס חשיב סד"ר אבל בנ"ד בס' אי נתגרשה חשיב שפיר סד"ר נגד ח"א ול"ש להקל מכח סד"ר ובפרט די"ל דכאן דחידש המלמ"ל דנהי דסד"ר לקולא אמרי' אף באיסור דרבנן שיש לו עוקר מה"ת אפ"ה חשע"ש ל"מ בדרבנן שיש לו עיקר מה"ת ה"ה די"ל נהי דנימא דבס' חרם אזלינן לקולא אף דהוי מד"ק אפ"ה מצד חשע"ש א"א לנו להקל בד"ק וגם כבר כ' הנוב"י דאינו בידו והיכי דל"ח בידו ל"ח חזקה גמורה וכמ"ש בתוס' גיטין דס"ד דל"ח חזקה גמורה והא דאסור בכל הנשים שבעולם הוי רק משום קנס וע' באה"ע סי' ל"ה בצוה לקדש אשה ידועה כ' הרמ"א דלשי' התוס' בכה"ג מותר דבזה ל"ש קנס והח"מ וב"ש והט"ז כתבו להיפוך דדוקא לאוסרו בכל הנשים הוי האיסור רק מכח קנס הואיל דשייך למיזל בתר רוב אבל באשה ידועה דל"ש רובא אז גם להתוס' מדינא אסור אולם כבר כ' המלמ"ל פ"ט מאישות דכיון דכ' בתוס' עוד טעם לפי שאינו בידו א"כ השתא בסתם נשים דלא שכיח שלא ימצא עכ"פ אשה אחת שרוצית להתקדש לו ואפ"ה ל"ח חזקה גמורה מכ"ש באשה ידועה בוודאי דל"ח בידו וי"ל דל"מ אפי' לחומרא וא"כ ה"ה הכא בחדר"ג כיון דאינו בידו לגרשה בע"כ ואפי' בעבר וגירשה בע"כ הי' התקנה שלא יועיל הגט וכמ"ש הפוסקים א"כ בוודאי דל"ח חזקה גמורה ול"מ נגד ד"ק ובפרט דהוי נגד ח"א

טז) ומ"ש כת"ה דכיון שצוותה לכתוב הגט להוציא הבעל הוצאות על פיה א"כ באם תחזור