מהר"ש חלק ד רמז

וח"כ נפי"מ דמבואר בגיטין דס"ד דחשע"ש מועיל אפי' נגד דשב"ע וחא"א וע"כ דלר"ש החשע"ש עדיף משאר חזקות והוי כמו חזקה דתליא בסברא ועדיף משאר רובא וחזקה ושפיר מהני אפי' בדשיל"מ אבל לר"נ דל"מ החשע"ש בד"ת וע"כ דחזקה זו גרע משאר חזקה לשיטתו י"ל דאף בדרבנן היכי דהוו דשיל"מ ל"מ החשע"ש ובפרט די"ל דחדש ל"ח כדשיל"מ לענין ס' כמפורש במנחות דס"ח דלמ"ד חדש בח"ל דרבנן ל"ח לספיקה והקשו הראשונים דהא הוי דשיל"מ ותירצו משום דחוזר לאיסורו וכ' האב"מ בתשובה דכיון דהספק על היום וזה חוזר לאיסורו לשנה הבאה וה"ה הכא ספק זה אי הקריבו תיכף ס' זה הוא בכל שנה ושפיר מהני החשע"ש לר"ש גם בחדש וממילא לר"נ בס' אם עשר פירותיו דהוו דשיל"מ אף דהוו רק דרבנן ל"מ החשע"ש הואיל דלדידי' חשע"ש ל"מ בד"ת בשום פעם א"כ גם בדרבנן ל"ח החשע"ש טפי מספק ושפיר היכי דהוי דשיל"מ ל"מ החשע"ש וא"ש הכל בס"ד ודו"ק

ט) והנה ראיתי לכת"ה שהביא בשם הגאון מהרש"ם ז"ל ליישב שיטת הטור סי' של"א שכ' בשם הר"ש דאפי' בד"ת אמרי' חשע"ש הלכך אם בא ומצאו כרי תרום מהני משום דחשע"ש ול"ח שמא תרם אחר ודבריו תמוהים מש"ס חולין די"ב דמבואר דבמצאו תרום און חזקתו תרום דחוששין שמא שמע אחר ותרם והיו תורם שלא מדעת וכבר הרגיש בזה במג"א סי' ת"ט ובמלמ"ל פ"ד מבכורות עיי"ש וע"ז כ' כת"ה דכבר העיר המלמ"ל די"ל דהשליח לא חשש לתרום מפני שידע דהבעה"ב לא יבוא לידי מכשול מפני שיודע מדת הכרי ויראה שעדיין לא נתרם או משום שלא ימצא התרומה בצד הכרי ורק דאכתי יש לו לחוש שמא שמע אחר ויתרום מ"מ כ' כת"ה דגם לזה אין השליח חושש חדא דילמא לא יפרוש אחר ואף אם יפרוש שמא ישנה מדעת הבעה"ב ויוכלו הבעלים לישאל עליו ויחזור ויתרום אולם למ"ד דצריך לפרט הסיבה שוב לא ירצה שום חכם להתיר לו בשביל הפסד כהן ושוב הי' לו לשליח לחוש שמא יפרוש אחר ולכך י"ל דבוודאי תרם הוא וכ"ז למ"ד דצריך לפרט הסיבה ולפ"ז י"ל דש"ס חולין די"ב דקאי לר"נ ור"נ לשיטתו בגיטין דמ"ד דא"צ לפרט ושוב שפיר קאמר התם דאין חזקתו תרום דהשליח לא חשש כלל לתרום ואי דשמא יתרום אחר חשב השליח שמא לא ותרום ואף אי יתרום יוכלו הבעלים לישאל על התרומה הואיל דלשיטתו א"צ לפרט אבל הטור לשיטתו ביו"ד סי' רכ"ח דצריך לפרט שוב שום חכם לא יתיר לו להפסיד לכהן ושוב הי' לו להשליח לחשוש שמא שמע אחר ויתרום א"כ מכח זה יש הוכחה דוודאי תרם השליח וצדקו דברי הטור עכת"ד

י) הנה באמת הבי"מ כ' דלכאורה י"ל דהכא בתרומה ל"ש חשע"ש דהרי באמת ויש לחוש שנאנס השליח ורק היכי דיוכל לעשות שליח אחר שייך החזקה ורק בתרומה לא יוכל לעשות שליח אחר דהוו מילי ושוב ל"ש החשע"ש אולם י"ל דכבר כ' התה"ד דיוכל גם אחר להפריש מכח זכיה ורק דיש ס' שמא לא יכוין דעת בעה"ב אבל הכא דכבר גילה דעתו להשליח א"כ הרי יוכל השליח להגיד לאחר דעת בעה"ב ושוב יועיל הפרשת אחר מכח זכיה עיי"ש א"כ לפ"ז ממנ"פ אי מיירי במונה שליח אחד ולא הגיד לו דעתו כלל א"כ בלא"ה ל"ש החשע"ש דילמא נאנס ולא יוכל לעשות שליח יותר דהוי מילי ואי מיירי שהגיד לו דעתו א"כ בכה"ג אם יפריש אחר שלא כדעת בעה"ב בוודאי דהתרומה בטילה הואיל דשינה מדעת בעה"ב וא"כ אף למ"ד דצריך לפרט נהי דלא יוכל לישאל מ"מ גם בלי שאלה התרומה בטילה כיון דשינה מדעת בעה"ב ואי באמת לא שינה מדעת בעה"ב שפיר הי' מועיל גם תרומת אחר מכח זכיה כשיטת התה"ד ועוד דלפי דברי הג' הנ"ל תיקשי מדוע מתיר הטור דוקא ביודע שתרם הרי אפי' באינו יודע מדת הכרי ואינו יודע אם תרם ג"כ מועיל החשע"ש לר"ש ועוד בגוף סברתו דאם צריך לפרט הסיבה לא יתירו לו זה טעות דרק סיבת הנדר צריך לפרט והיינו בנדר מנשים פסולות צריך לפרט הסיבה דנדר בשביל שהוא כהן ה"ה הכא צריך לפרט סיבת ההפרשה ועשיית השליחות אבל א"צ לפרט החרטה ורק באומר שיש לו חרטה דמעיקרא סני וכמ"ש הנוב"י בטעם דל"מ שאלה בבא ליד הגזבר משום דאין אנו מאמינים לו שיש לו חרטה דמעיקרא ושוב שפיר יוכל לישאל ובאמת זה פשוט דגם בהפריש תרומה עיי"ש אכתי יוכל בעה"ב לישאל על התרומה והיינו שמתחרט על עיקר עשיית השליחות ואף דקיי"ל ביטל השליחות ל"מ אחר שכבר תרם ולשי' הרמב"ם ז"ל אפי' עד שלא תרם ל"מ ביטול השליחות בלא שינה מדעת בעה"ב וכמ"ש הכ"מ פ"ד מתרומות בשם מהר"י קורקוס והטעם דכיון דמוכרח לתרום הוי מעשה אבל במתחרט על עיקר השליחות מהני ע' ח"ס יו"ד סי' ש"כ אבל עכ"פ ע"י חרטה דמעיקרא בוודאי דיוכל לישאל

יא) אולם גוף סברתו דהבעלים יוכלו לישאל אינו נכון דהא השליח לא חשב כלל על זה שיהי' הבעלים שואלים על התרומה דשמא לא יהי' לו פתח והרי מצינו בנדרים דנ"ט דתרומה ל"ח דשיל"מ וכ' הט"ז ביו"ד סי' שכ"ג דכיון דליכא מצוה לאתשולי עליה שמא לא יהי' לי פתח ועיי"ש שתמה על הרמ"א דפסק דבמתחרט מכח התערובות מהני והט"ז חולק דל"ח חרטה מכח זה ושוב הכא נמי השליח אינו חושב כלל שישאלו הבעלים דשמא לא יהי' לו פתח ואף א"נ דגם מתחרט מכח התערובות מהני א"כ שוב אף אי יפרש הסיבה ג"כ יתיר לו החכם כיון דליכא בהיתר זה שום נדנוד איסור דהתורה נתנה לו רשות להפריש רק לפי דעתו ע"כ כ"ד הג' הנ"ל שהביא כת"ה אינם נכונים

יב) וגם ראיתי לכת"ה שכ' דמה"ט לא כ' הרמב"ם בהאי דלקוט תאנים הטעם דחשע"ש רק מכח חזקת חבר משום דאפשר להתברר להיפוך לענ"ד ז"א דא"כ מאי חילוק יש בין חשע"ש לחזקת חבר דא"נ דגם חשע"ש הוי חזקה המועיל מה"ת ורק החסרון משום דאפשר להתברר להיפוך א"כ מה"ט גם חזקת חבר לא יועיל דשמא יתברר להיפך ועוד דהא כבר ידוע מחלוקת הפוסקים אי ביש חזקה צריכין לברר ומדברי הר"ן רפ"ק דפסחים ומג"א סי' תל"ז מבואר דהיכי דאינו נגד חזקה קמייתא א"צ לברר ולפ"ז י"ל בטבל דהוי ח"א שוב צריכין לברר אך באמת למ"ד דחשע"ש מועיל אפי' בד"ת אפי' גבי דשב"ע וחא"א וע"כ דחזקה זו חשיב כחזקה דתליא בסברא ודמי לעדים בכה"ג פשיטא דא"צ לברר וא"צ לחוש שמא יתברר להיפוך ואדרבה לענין דשב"ע וחא"א טפי הוי לן למיחש שמא יתברר ההיפוך לפי שנוגע לאיסור תמידי דיוכל להיות שיתברר שיושבת עם בעלה באיסור דבכה"ג כ' בתוס' כתובות ד"ב דחוששין אפי' למידי דל"ש ואפ"ה חזינן דלמ"ד דחשע"ש מועיל בד"ת מועיל אף בכה"ג א"כ מכ"ש הכא דא"צ לחוש שמא יתברר להיפוך ח"ב

יג) עכ"פ נחזור לנ"ד דהנה לכאורה במה שכתבתי די"ל דטבל חשיב דשיל"מ ולא יועיל החשע"ש