מהר"ש חלק ד רמו

דמועיל לחומרא לכ"ע וקשה הא לכאורה הוי סד"ר ונהי דחשיב סד"ר נגד חזקה אפ"ה לשי' הפר"ח סי' ק"ו דסד"ר אף נגד חזקה מותר אכתי תיקשי ואף לדידן דס"ל סד"ר נגד חזקה אסור כ"ז בחזקה גמורה אבל הכא בחשע"ש דחזינן דלקולא לא מהני החזקה ורק לחומרא מהני ושוב בחזקה כזו בוודאי די"ל דסד"ר לקולא ושוב פשיטא דאין להחמיר לגבי אלפים שבצד ביתו מכח חשע"ש ושוב איך אפשר לומר דההיתר לגבי אלפים שממקום העירוב הוא מטעם סד"ר ז"א דהא סתרי אהדדי כיון דאכתי יש לנו לדון לענין אלפים שבצד ביתו ג"כ ועכצ"ל דטעם ההיתר מכח חשע"ש ושפיר נשמע דבדרבנן מועיל חשע"ש אפי' לקולא

ה) ולפ"ז מיושב ג"כ שיטת הרמב"ם הנ"ל דבאמת כבר כ' הנוב"י דאף דהרמב"ם סובר תחומין יב"מ ד"ת אפ"ה מודה הרמב"ם דיש מ"ד דתחומין לעולם דרבנן וע' ברא"ש סופ"ק דעירובין ובבעה"מ ורמב"ן מ"ש בזה והנה כבר כ' המלמ"ל דאף לשי' התוס' עירובין דל"ב דבדבר שיש לו עיקר מה"ת לא אמרי' חשע"ש כ"ז אם באנו להתיר רק מכח חשע"ש אבל היכי דיש מקום להקל מכח סד"ר לקולא אף ביש לו עיקר מה"ת ג"כ אמרי' סד"ר לקולא

ו) ולפ"ז י"ל דהא דמסיק הש"ס בעירובין דהתם הטעם משום חשע"ש משום דהתם קאי סוגית הש"ס לדידן דפסקינן דתחומין לגמרי דרבנן לכך מועיל חשע"ש אף להקל ואף דהתוס' כ' שם דסוגיא זו סובר דתחומין לפי שאסמכוה אקרא חמיר ולכך בעי דוקא עומד ורואהו כ"ז בס"ד דלא ידע הש"ס מחשע"ש אבל לבתר דמסיק הש"ס מכח חשע"ש שפיר לא נשמע מכאן דתחומין חמיר ושפיר י"ל דהש"ס סובר דלגמרי תחומין דרבנן ושפיר מועיל חשע"ש אפי' להקל דאי לא הי' מועיל להקל לא הי' מועיל אף להחמיר ושוב לא שייך לומר הטעם משום סד"ר לקולא כיון דסתרי אהדדי אבל הרמב"ם לשיטתו דתחומין יב"מ ד"ת וא"כ לשי' התוס' דביש לו עיקר בד"ת ל"מ חשע"ש וא"כ י"ל דגם הרמב"ם קאי בשיטת התוס' וכמש"כ המלמ"ל דהרמב"ם סובר בזה כשיטת התוס' ולפ"ז י"ל בשלמא גבי תרומה דא"א להקל מכח סד"ר לקולא וכגון בזה"ז או בפירות הואיל דהוי נגד חזקת טבל ורק דבאנו להתיר מכח חשע"ש לענין זה שוב י"ל כיון דתרומה יש לו עיקר מה"ת ל"מ החשע"ש אבל גבי עירוב נהי דלשי' הרמב"ם גם תחומין יש לו עיקר מה"ת ול"מ בו החשע"ש אפ"ה בשיטת הרמב"ם י"ל גבי עירוב טעם אחר להתיר דכבר העירותי בזה די"ל דשרי מכח סד"ר לקולא ורק שכתבתי דהוי ס' דסתרו אהדדי ונהי דהעירותי דלענין תחום ביתו יש לאסור מכח חשע"ש דמועיל לחומרא לכ"ע ושוב אין עוד לדון רק על אלפים שבצד העירוב ושוב י"ל סד"ר לקולא אפ"ה הבאתי דאי באמת החשע"ש ל"מ להקל אפי' מדרבנן שוב לא יועיל החשע"ש אפי' לאסור אלפים שבצד ביתו משום די"ל דסד"ר נגד חזקה כזו לכ"ע לקולא ושוב חשוב סתרי אהדדי ושפיר ל"ש להתיר אלפים שבצד העירוב מכח סד"ר לקולא אבל לשי' הרמב"ם וי"ל כיון דלשי' הסוברים דתחומין לגמרי דרבנן מועיל החשע"ש אפי' לקולא א"כ גם להרמב"ם נהי דלשיטתו להקל מכח החשע"ש א"א כיון דלשיטתו הוי כמו יש לו עיקר מה"ת אבל עכ"פ להחמיר בוודאי מודה הרמב"ם דמועיל החשע"ש בתחומין דאין לעשות פלוגתא רחוקה כזו ושוב כיון דלשי' הרמב"ם מועיל עכ"פ החשע"ש להחמיר ושוב אסור באלפים שבצד ביתו מכח החשע"ש ושוב לא נשאר לנו לדון רק לענין אלפים שבצד העירוב בזה שוב יש להתיר מכח סד"ר לקולא דהיכי דהוי ההיתר מכח סד"ר אין חילוק בין יש לו עיקר מה"ת או לאו ומיושב הכל בס"ד ודו"ק היטב

ז) עוד י"ל שיטת הרמב"ם דפסק בעירוב דסמכינן אהא דאמר לאחר לקבלו וקשה מהא דבפ"ו ממעשר בהא דלקוט תאנים כ' הרמב"ם הטעם משום חזקת חבר ואמאי לא כ' הטעם דחשע"ש דהא גם תרומות פירות מדרבנן הוא וכ"ת משום דיש לו עוקר מה"ת א"כ גם בתחומין דיש לו עיקר מה"ת לשיטתו אמאי סמכינן אחשע"ש והנלע"ד דהנה ידוע שיטת הט"ז בסי' דאף דקיי"ל דבדשיל"מ לא אמרי' סד"ר לקולא אפ"ה ב"י ס"ס בדשיל"מ בדרבנן אזלינן לקולא והש"ך כ' דדוקא באם יש ס"ס שאין כאן איסור שרי והנה כבר נסתפקו המפורשים או בדשיל"מ אמרי' כד"פ מרובא פריש דל"ש הטעם דעד שתאכלנו באיסור דהא תלינן שאין כאן איסור כלל דבשלמא לענין ביטול ברוב דהטעם משום דהרוב גובר אל המיעוט ומהפכו להיתר ולכן בדשיל"מ לא אמרי' דרוב היתר ועשה גם את המיעוט שהיתר אבל הכא דתולין שאין כאן איסור כלל א"כ ל"ש עד שתאכלנו באיסור דהא באמת ליכא איסור ואפ"ה הוכיח בספר סידורו של שבת דגם כד"פ ל"מ בדשיל"מ והטעם דרובא דא"ק ל"ח בירור רק ס' כמ"ש בשטמ"ק ב"מ ד"ו ובדשיל"מ ל"מ ס' להיתר וע' במג"א סי' תקי"ג ובצל"ח ריש ביצה אולם בר"ן פ"ק דביצה מפורש דבדשיל"מ באיסור דרבנן מהני רובו להיתר והטעם דהא אם ס"ס מועיל באיסור דרבנן אף בדשיל"מ וידוע דטבל מיקרי דשיל"מ כמפורש בתוס' ע"ז דע"ג בשם הירושלמי וכן כ' הרמב"ם ז"ל ובאמת לענין ספק בוודאי דחשיב דשיל"מ דרק לענין ביטול יפה הקשו דהא א"א להפריש מחיוב ד"ת דהוי מחיוב עה"פ וא"א להפריש רק מדמאי או מעציץ שאינו נקוב ושוב ל"ש עד שתאכלנו דהא ע"כ צריך לבוא לביטול ע' בישי"ע ובב"ט מ"ש בזה אבל לענין ס' דאפשר להפריש מיני' ובי' בוודאי דחשיב דשיל"מ וא"כ זה פשיטא דגם אי חשע"ש מועיל בד"ת אפ"ה י"ל דגבי טבל ל"מ החזקה דשע"ש דבדשיל"מ כמו דל"מ רוב או ס"ס ה"ה דל"מ החשע"ש ורק בתרומת פירות דהוי דרבנן אף דהוו דשיל"מ אפ"ה כמו דמועיל ס"ס או רוב להיתר וה"ה דמועיל החזקה הואיל דלשיטה זו חשע"ש מועיל בד"ת אבל לר"נ דחשע"ש ל"מ בד"ת וע"כ דחזקה זו נ"ח כמו רוב להיתר א"כ גם בתרומות פירות דרבנן נמי ל"מ החזקה כיון דאינו כמו רוב ל"ח טפי מספק ושוב בדשיל"מ ל"מ ומיושב שפיר דברי הרמב"ם דכיון דפסק כר"נ דבת"פ ל"מ החשע"ש וע"כ דחזקה זו ל"מ כמו רוב ושוב אף בתרומות פירות ל"מ משום דחשיב דשיל"מ אבל בעירוב דמפורש בש"ס עירובין דמ"ה דאמרי' בו סד"ר לקולא אף דהוי דשיל"מ מ"מ כ' בתוס' שם דבעירוב הקילו ושוב שפיר מועיל החשע"ש כמו בשאר איסור דרבנן דהשתא קיימינן בשיטה דלהרמב"ם בין בדרבנן שאין לו עוקר מה"ת ובין שיש לו עוקר בד"ת שוין ומיושב הכל בס"ד ודו"ק

ח) יצא מדברינו דהרמב"ם סובר כר"נ ואפ"ה מועיל בעירוב הואיל דלשיטתו בדרבנן אף ביש לו עיקר בד"ת ג"כ מועיל החשע"ש ולכאורה יש להעיר בהא דר"ש מביא ראי' דחשע"ש מהא דבחדש הרחוקים מותרים מחצות וקשה אמאי יועיל לר"ש החשע"ש בחדש הרי חדש חשיב דשיל"מ אך באמת ניחא דכיון דר"ש סובר דחשע"ש מהני גם בד"ת