מהר"ש חלק ד רמה

מש"ס גיטין דס"ד והקשה בנב"י דהא הרמב"ם פ"א מתרומות פסק דתרומה בזה"ז דרבנן א"כ בדרבנן שוב י"ל חשע"ש אפי' להקל ואין לומר הטעם משום דיש לו עוקר מה"ת ז"א דהא לשי' הרמב"ם גם תחומין יש לו עוקר מה"ת דס"ל תחומין י"ב מיל ד"ת ואפ"ה חזינן דבתחומין סמכינן אהא דחשע"ש א"כ נשמע אחת משתי אלה או דגם ביש לו עוקר מה"ת אמרי' חשע"ש וא"כ תיקשי מ"ש בתרומה לא אמרי' חשע"ש וא"נ באמת דביש לו עיקר מה"ת ל"מ החשע"ש להקל תיקשי שוב אמאי בתחומין סמכינן אחשע"ש עכת"ק

ב) והנלע"ד ליישב ונקדים ש"ס עירובין דל"ב בהא דתנן השולח עירובו ביד חש"ו אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו הימנו ה"ז עירוב ופריך ודילמא לא ממטיא לי' ומשני בעומד ורואהו ופריך ודילמא לא שקיל מיני' ופירש"י ז"ל דילמא לא מקבל לי' ומשני חשע"ש ובאמת הרמב"ם פ"ו מעירובין הלכה כ"ב הביא דין זה דהשולח עירובו ביד חש"ו להוליכו לכשר דמועיל בעומד ורואה שמגיע החש"ו אצל הכשר ולא הביא הטעם משום דחשע"ש וצ"ע והנלע"ד דבאמת הקשו בתוס' שם דהא מגופא דמתני' שמעינן מדתנן דהשולח ביד חש"ו אינו עירוב ומשמע הא ביד פיקח ה"ז עירוב וע"כ משום חשע"ש ר אך באמת י"ל דכבר העיר במלמ"ל פ"ד מבכורות דלמ"ל להש"ס דהכא לומר מטעם חשע"ש הא י"ל בפשיטות טעם סד"ר ולקולא ומ"ש המלמ"ל דהיכי דהוי ס' אם נעשה כלל מעשה המתיר ל"ש לומר סד"ר לקולא באמת כבר תמה עליו השעה"מ פ"ו ממקוואות מהא דס' קרא ק"ש בברכות דכ"א דאינו חוזר וקורא משום דהוו סד"ר אף דגם התם הספק אם נעשה כלל מעשה המתיר וכן מהא דיו"ד סי' ס"ט דפסק הט"ז בס' אי מלחה דמותר משום סד"ר אף דגם התם הוי הס' אי עשתה כלל מעשה המתיר ועכצ"ל כסברת השעה"מ שם וכן כ' בישי"ע או"ח סי' תו"א משום דהוי תרי קולא דסתרי אהדדי דאם ירצה לילך אלפים ממקום העירוב נימא סד"ר לקולא דהניח העירוב ואם ירצה לילך אלפים מצד תחום ביתו נימא להיפוך סד"ר לקולא דלא הניח העירוב והיכי דסתרי אהדדי לא אמרי' סד"ר לקולא וכמ"ש בתוס' ב"ק די"א דבס"ס דסתרו אהדדי לא מקילין וה"ה די"ל בסד"ר דסתרי אהדדי לא אזלינן לקולא ובאמת תימה על השעה"מ שלא העיר מתוס' ביצה די"ד שכ' להדיא דהיכי דהס' סתרי אהדדי גם בדרבנן לחומרא ולפ"ז תמה בשעה"מ שם בהא דס"ל לר"י דס' עירוב כשר הרי היכי דסתרי אהדדי לא מקילין גם בדרבנן ועיי"ש שהביא מדברי הר"ן סוף פסחים בהא דתרי כסי קמאי עיי"ש

ג) ומעתה י"ל לפי מחלוקת הרמב"ם והטור מובא באה"ע סי' קכ"א בעשה שליח על כתיבת גט ונשתטה המשלח בשעת הכתובה דלשי' הרמב"ם כשר ולהטור פסול וכ' הב"ש דבנשתטה בשעת נתינה לכ"ע הגט כשר מה"ת וכ' המפורשים בביאור הדבר דכבר נודע שיטת מהרי"ט דל"מ הקדש עי"ש דהוי מילי ותמהו דהא שליח ראשון מועיל גם במילי ותירצו דבאמת במילי לחוד לא נתפס כח השליחות שיהי' השליח עומד במקום הבעלים ורק כיון דמינוי השליחות הוא על דבר שסופו להיות ע"י מעשה שוב מועיל השליחות אבל עיקר השליחות נגמר רק בעת שנעשה המעשה ואז שפיר יוכל להיות עומד במקום הבעלים עי' באחרונים שהאריכו בזה ולפ"ז י"ל בסברת הטור דבאמת הי' לנו לומר כאן דמינה שליח בעודו בריא ואז הי' השליח במקום הבעלים לא הי' לחוש כלל ע"ז שישתטה בשעת הכתובה ע' קצה"ח סי' קפ"ח ואפ"ה ס"ל להעור הואיל דקודם הכתיבה לא הי' רק מילי ממילא לא קיבל אז עוד את כח הבעלים וממילא היכי דבשעת כתובה הי' הבעל בריא א"כ כבר קיבל השלוח כח הבעלים שפיר לא יזיק לנו מה שנשתטה בשעת נתינה ורק בנתן לה הגט בעצמו והתנה שלא יחול רק למחר אז בעי שיהי' בריא גם למחר בשעת חלות הגט אבל עי"ש אף דנשתטה בשעת נתינה כשר מה"ת לפי שכבר קיבל כח הבעלים בשעת כתיבה עכ"פ נשמע דעל מילי לחוד לא נתפס כח השליחות שיהי' עומד במקום הבעלים וידוע שיטת כמ"פ דמיד כשהניח העירוב הסיח דעתו מאלפים שמצד תחום ביתו ואם אפי' נודע לו אח"כ שנאכל העירוב אפ"ה אסור לילך אלפים לצד תחום ביתו ע' רש"י ותוס' וברי"ף ורא"ש עירובין דמ"ט ע"ב וע' רש"י שם דנ"ב ובישי"ע סי' ת"ח כ' דזה תלוי אי חפצי הפקר קונים שביתה או לא עיי"ש ולפי שיטה זו יוצמח דמיד כשעשה שליח להניח עירוב תיכף הסיח דעת מאלפים לצד תחום ביתו אך אכתי י"ל דכ"ז אם מסר העירוב ליד השליח והוי השליחות על מעשה ושפיר נעשה לענין זה במקום הבעלים שפיר מפסידין הבעלים האלפים לצד תחום ביתו אבל בלא עשאו שליח רק בדיבור והיינו שאמר לו שישלח לו העירוב א"כ לע"ע ל"ח טפי ממילי ולא נעשה עוד במקום הבעלים י"ל דאכתי לא הפסידו הבעלים האלפים לצד תחום ביתו ולפ"ז קושית התוס' לק"מ דמהא דמוכח דבשילח ביד פיקח ה"ז עירוב לא נשמע כלל דחשע"ש דהתם י"ל מטעם סד"ר לקולא וליש לומר משום דסתרו אהדדי ז"א דבזה דמסר לו העירוב א"כ הפיקח זה קיבל כח הבעלים וממילא כבר הסירו הבעלים דעתן מאלפים לצד תחום ביתו ושוב אין לנו עוד לדון רק על אלפים שלצד מקום הנחת העירוב ושוב י"ל התם הטעם משום סד"ר לקולא ורק מהא דאמר לאחר לקבלו ופריך הש"ס ודילמא לא שקיל מיני' ופירש"י ולא מערב לי' הכוונה דבכה"ג דלא נתנו הבעלים העירוב לידו ממש רק שאמרו לו שישלחו לו א"כ לע"ע במילי לחוד לא נתפס עדיין כח השליחות שיהי' במקום הבעלים ממש ושוב אכתי לא הפסידו האלפים לצד תחום ביתו ושוב שפיר ל"ש לומר בזה סד"ר לקולא כיון דהוי סתרי אהדדי דיש לנו לדון הן לענין אלפים שלצד תחום ביתו והן לענין אלפים שמצד העירוב ולכך השמיענו הש"ס דמותר מכח חשע"ש ומיושב קושית התוס' בס"ד

ד) אך לכאורה אכתי קשה דאיך נשמע מכאן דמהני חשע"ש להקל אפי' בדרבנן הרי לפ"מ דמבואר בגיטין דס"ד דלחומרא בוודאי מועיל החשע"ש וא"כ פשיטא דלענין לאוסרו לילך אלפים שלצד תחום ביתו בזה בוודאי מועיל החשע"ש וא"כ מאי ראי' מש"ס דכאן דחשע"ש מועיל בדרבנן אפי' להקל דילמא הכא עיקר ההיתר משום דסד"ר לקולא ול"ש לומר דהוי סד"ר דסתרי אהדדי ז"א דכיון דלענין אלפים שבצד ביתו בוודאי דאסור לילך כיון דבזה בוודאי מועיל החשע"ש לחומרא ושוב אין לנו לדון עוד רק לענין אלפים ממקום העירוב ושוב ל"ח סתרי אהדדי ושוב י"ל דהתם ההיתר מכח סד"ר לקולא אבל אכתי לא נשמע דחשע"ש מועיל לקולא אפי' בדרבנן וצ"ע לכאורה אך באמת וי"ל דלכאורה איך אפשר לומר דלענין אלפים שבצד ביתו בוודאי דאסור מכח חשע"ש