מהר"ש חלק ד רמא

שפיר יתחייב מכח הנאת קודש ושוב שפיר י"ל דהא דחייב שתים הוי מכח מוסיף יצא דלסברת האחרונים הנ"ל י"ל דל"ח מוסיף ומוכרחים לומר מטעם כולל ויוצמח לסברתם דמאן דל"ל כולל שפיר לא יתחייב שתים בג"ה של עולה אכן לסברת הצל"ח הנ"ל שפיר י"ל דהוי מוסיף

טז) וכבר כתבתי דסברת האחרונים יוצדק רק למ"ד ס' מה"ת לקולא וסובר דחזקה דאיתרע לא שמה חזקה אבל למ"ד ס' מה"ת לחומרא ולא יליף מסוטה דשאני התה דאיכא חזקה ע"כ דסובר חזקה דאיתרע אכתי שמה חזקה לשיטתו ל"ש סברת האחרונים הנ"ל ונודע מ"ש המהרי"ט דמ"ד בעי ח"א מב"ח סובר ס' מה"ת לקולא ומ"ד ל"צ ח"א מב"ח ע"כ ס"ל ס' מה"ת לחומרא ולפ"ז י"ל דש"ס דחולין דקאי הסוגיא אליבא דר"מ ור"מ לשיטתו בכריתות די"ז דל"צ ח"א מב"ח ע"כ דס"ל ס' מה"ת לחומרא וממילא דסובר חזקה דאיתרע שמה חזקה ושוב א"א לומר כסברת האחרונים בהא דחייב שתים רק מוכרחין לומר בטעמו כסברת הצל"ח ושפיר חשיב מוסיף ושפיר נקט רש"י ז"ל בכוונת דברי הש"ס מטעם מוסיף אבל הרמב"ם לשיטתו דסובר ס' מה"ת לקולא וע"כ דחזקה דאיתרע לא שמה חזקה ושוב י"ל בהא דפסק דחייב שתים כסברת האחרונים משום דאיתרע החז"כ ושוב לסברתם כבר הוכחתי די"ל דל"ח מוסיף לכך נקט הטעם משים כולל וז"ב בס"ד ודו"ק ובזה הי' מיושב מה דמקשין העולם בהא דקאמר בפסחים דמ"ד דחטאת ונזיר הוי ב"כ הבכ"א וקשה מזבחים דצ"ז דבעי קרא דיקדש לענין דלא נימא עדל"ת ע' בשעה"מ שהאריך בזה

יז) ועפ"ז ניחא דלכאורה כבר העירו אגוף פירכת הש"ס דנימא עדל"ת הא אפלק"ש ע"י אכילה שלכד"א לשי' הסוברים דמ"ע יוצא בשלכד"א ונהי די"ל דל"ח בכלל אפלק"ש ע"י שלכד"א כיון דבקדשים בעי למשחה לגדולה מ"מ לשו' כמ"פ זה הוי רק מדרבנן ושוב אכתי מה"ת עכ"פ אפלק"ש אולם לשי' האו"ח קידושין דל"ח די"ל מגו דחשיב אכילה לענין המצוה ה"ה דחשיב אכילה לענין איסור תו לי"ח בכלל אפקל"ש בהיתר וסברתו כהא דסובר הרמב"ם בג"ה של נבילה חייב שתים דכ' הרשב"א דמגו דחשוב אכילה לענין גיד ה"ה דחשיב אכילה לענין נבילה עיי"ש והתינח א"נ בכוונת הרמב"ם משום דהתורה אחשבה לאכילה אז יוצדק סברת האו"ח דהכא נמי מגו דחשבה רחמנא אכילה לגבי מצוה ה"ה דחשבה רחמנא לאכילה לענין איסור אבל לסברת האחרונים דהכוונה דכיון דכבר איתרע חז"כ לגבי אכילת גיד ה"ה דהאוכל בעצמו אחשביה לאכילה לענין נבילה לא יוצדק סברת האו"ח הואיל דהכא לא איתרע החז"כ שלו ואמרי' אדרבה דוודאי לא אחשביה לאכילה לענין האיסור והא דאוכל הוא רק בשביל שרוצה לקיים המצוה ולשיטת האחרונים היכי דהוא גופא באמת לא אחשביה שפיר אינו עובר איסור וע' שו"ת ד"ח או"ח סי' י"ט שהרגיש בזה ולפ"ז י"ל דכבר הבאתי דסברת האחרונים תלוי אי חזקה דאיתרע שמה חזקה או לא שמה חזקה ונודע מ"ש בתוס' נדה דט"ו דר"ע ס"ל בעי ח"א מב"ח וע"כ דסובר ס' מה"ת לקולא כמ"ש המהרי"ט ובדול"צ דרוש ד' וע"כ דסובר חזקה דאיתרע לא שמה חזקה ולפ"ז י"ל דהש"ס זבחים שם ברייתא דיקדש הוא ספרי וסתמא דספרי קאי למ"ד ס' מה"ת לחומרא ושוב חזקה דאיתרע שמה חזקה ואזדא סברת האחרונים ועכצ"ל בהא דחייב שתים כסברת הצל"ח דרחמנא אחשבה לאכילה ושוב יוצדק סברת האו"ח הנ"ל ושוב ל"ח בכלל אפלק"ש בהיתר ושוב שפיר פריך הש"ס דנימא עדל"ת ומוכרח לתרץ משום דיקדש עשה הוא אבל הש"ס בפסחים שם הרי קאי לר"ע דהוכחתי דסובר חזקה דאיתרע לא שמה חזקה ושוב י"ל בהא דחייב שתים משום דהוא גופא אחשביה לאכילה ושוב לפ"ז כבר הבאתי דאזדא סברת האו"ח ושוב אפשר לקיים שניהם בהיתר ע"י שלכד"א ושוב לדידי' ל"צ קרא דיקדש דל"ש לומר עדל"ת כיון דאפקל"ש בשלכד"א ושפיר קאמר בש"ס פסחים שם דחטאת ונזיר הוי ב"כ וז"ב בס"ד ודו"ק

יח) והנה ראיתי עוד לכת"ה שהעיר בש"ס יבמות דל"ג דמוקי להא דזר ששימש בשבת בשחיטת פרו של כה"ג ביוהכ"פ וכמ"ד שחיטת פרו בזר פסולה ואף בשחטו כה"ד ג"כ פסול ומאי זר שזר אצלו קאמר והעיר כת"ה דהא לפי הס"ד הכוונה דחייב חטאת מכח איסור שבת א"כ קשה הא שוחט חשוב מקלקל ואי די"ל תיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ אפ"ה י"ל כמו דאיתא בזבחים דס"ט דמליקת זר אם עלה לא ורד ה"ה בשחיטת פרו בזר ג"כ י"ל דאם עלה לא ירד ונשאר עליו עוד שם קודש וממילא אסור לב"נ לאכול ממנו מכח גזל דמה לי גזל הדיוט מה לי גזל הקדש ושוב ל"ח תיקון ושוב פטור משום דחשיב מקלקל עכת"ד הנה בגוף הדבר דב"נ אסור לאכול הקדש מכח גזל כבר הרגיש בזה במנ"ח מצוה י"ד באריכות אולם בגוף הדבר י"ל דהכא איכא תיקון וכמו שהעיר בכו"פ סי' ס"ב דבאמ"ה משהו בשר וגו"ע מצטרפין אבל כששחטו מכח שאר איסורים בעי דוקא כזית ורק התם בדינו של הכו"פ דמיירי בתקרובות ע"ז יפה השיג עליו האו"ח כיון דגם תע"ז במשהו אבל הכא שפיר י"ל דהוי תיקון גם לגבי ישראל דבאמ"ה משהו בשר וגו"ע מצטרפין וכששחטו אף דאסור משום ששחטו כה"ד אפ"ה בין א"נ דכה"ד ששחט פרו של כה"ג חייב מיתה כמו זר בין א"נ דאינו עובר רק בעשה דלא אהדריה ממש לאיסורא קמא עי' בשעה"מ פ"א מעבודת יוהכ"פ מ"ש בזה אבל עכ"פ פשיטא דליכא חיוב באכילת ח"ש ושפיר חשיב תיקון לענין השיעור וביותר ביאור י"ל דלכאורה כבר העיר ברש"י ותוס' פסחים דע"ג דהוי תיקון לענין לטהר מידי נבילה ורק שכתבו דכיון דתע"ז ג"כ מטמא ל"ח תיקון א"כ הכא שפיר איכא תיקון לענין לטהר מידי נבילה וז"ב אך בגוף דבריו לומר דבשחיטת כה"ד פרו של כה"ג יהי' הדין אם עלה לא ירד כמו במליקת זר לדידי קשה הדבר לומר הכי דהנה לפמ"ש בתוס' זבחים דס"ט דלר"י דס"ל לילה אם עלה ירד ה"ה דמליקת זר אם עלה ירד ח"כ פשיטא דגם הכא אם עלה ירד ואפי' לשי' הרמב"ם דבמלק זר אם עלה לא ירד כיון דכשר בבמה אפ"ה י"ל לפי"מ דמפורש בש"ס שם דקמיצת זר אם עלה ירד אף דכשר בבמה אפ"ה כיון דהוקדשה בכ"ש לא דמי לקמיצת במה הואיל דבבמה לא הי' כ"ש וכפירש"י שם ועיי"ש בשטמ"ק ולפ"ז י"ל לענין זה לומר דגם בזר אם עלה לא ירד הואיל דכשר בבמה כ"ז בעבודה כזו שהי' שייך גם בבמה וכיון דבבמה זר כשר גם במקדש עכ"פ י"ל אם עלה לא ירד אבל עבודת יוהכ"פ דאינו כשר רק בכה"ג ובטבילה במקום קדוש אף דטבילה בין בגד לבגד לא מעכב וכמפורש ביומא דל"ב אפ"ה כיון דעבודה זו לא משכחת כלל בבמה דעבודת יוהכ"פ אינו רק בקה"ק בוודאי דבזה אם עלה ירד וז"ב בס"ד: