מהר"ש חלק ד רלח

ח' עכ"פ מבואר מדברי הרמב"ם דאין חילוק בין לילה למחו"ז ה"ה די"ל דלר"ע גם במחו"ז אם עלה לא ירד

ג) אכן בגוף דבריו דלר"ע במחו"ז אם עלה לא ירד הואיל דכשר בעופות בזה יש לדון טובא עפי"מ דמפרש בזבחים דפ"ה דגם בבע"מ בקדם מומן להקדישן אז גם לר"ע ירד ולפ"ז י"ל דגם בנעשה בע"מ בשעת ההקדש ג"כ אם עלה ירד ורק בקדם הקדישו למומו דהי' לה שעה"כ להקרבה אז אף שנעשה אח"כ בע"מ אמרי' אם עלה לא ירד אבל בנעשה בע"מ בשעת הקדש שפיר י"ל דגם לר"ע ירד א"כ לפ"ז י"ל בהקדישו בליל ח' נהי דחל ההקדש מ"מ כיון דגזה"כ דלא חזי להקרבה רק ביום ח' א"כ מעולם לא הי' לה עוד שעה"כ להקרבה חשוב כקדם מומו להקדישו עכ"פ דמי לנעשה בע"מ בשעת הקדש ושפיר גם לר"ע ירד ויוצמח מזה דגם בקדם הקדישו למומו וכגון הקדישו בליל ח' ותיכף בזו הלילה אחר ההקדש נעשה בע"מ ג"כ ירד אפי' לר"ע הואיל דלא הי' לוו עוד שעה"כ להקרבה וז"ב ר וחוץ לזה י"ל דנודע דבהמה קודם ח"י אסור באכילה מחשש נפל ולשי' הנוב"י יש בזה חשש ד"ת ולשי' הטו"א ר"ה ד"ו ל"ח רק איסור דרבנן אבל בעוף מפורש ביו"ד סי' ט"ו דמיד כשיצא לאויר העולם תו ליכא חשש כפל ונודע שיטת רש"י ז"ל דהא דאין פודין בכור פחות משלשים הוי מכח חשש נפל והמלמ"ל פ"ג מאיסורי מזבח כ' דגם הא דאסור להקריב קרבן קודם ח' הוא מחשש נפל והא דל"מ אף בידעינן דכלי לו חדשיו גזה"כ היא אבל עיקר האיסור מכח חשש נפל נגע בה עיי"ש והדבר מפורש בתרגום יונתן פ' אמור ויהי שבעתא יומין בתר אמיה מטול דישתמודע דלא נפיל עיי"ש ובאמת בהא דל"מ ליל ח' להקרבה י"ל לא מבעיא לשי' הפמ"ג דגם לאכילה בעי ז' מעל"ע בוודאי ניחא ואף לפי"מ שהשיגו עליו כל הפוסקים דא"צ ז' מעל"ע כ"ז בחולין אבל להקרבה י"ל כמו דגזה"כ דאין לסמוך אידיעת כלו לו חדשיו ה"ה דאין לסמוך רק על ז' מעל"ע וא"כ י"ל כיון דבלא"ה יש קרא ביום צוותו דאין להקריב בלילה ורק דהי' ס"ד דעכ"פ אם עלו לא ירדו לזה שוב מועיל הגזה"כ דכמו דל"מ ידיעת כלו לו חדשיו ה"ה דאף בליל ח' נמי אם עלה ירד

ד) וביותר ביאור י"ל דבשלמא בע"מ באמת ענין מום הא שייך גם בעוף והרא' דמום גדול כמו מחוסר אבר פוסל גם בעוף ולשי' הפמ"ג סי' מ"ד במ"ז סוסק"א גם מחוסר אבר בפנים פוסל בעוף ורק דגזיה"כ דבדוקין שבעין אינו פוסל בעוף א"כ זה חשוב קולא הואיל דגם בעוף מום פוסל ואפ"ה מום זה אינו פוסל בעוף והוציא רחמנא מום זה מכלל שאר המומין שפיר י"ל דמום זה קיל הואיל דהותר מכללו בעוף וכהא דמבואר בחולין דק"כ ובפסחים דכ"ג דחלב חשיב הותר מכללו הואיל דמותר בחיה ושפיר י"ל מכח זה דגם בבהמה עכ"פ אם עלה לא ירד אבל מחו"ז דכל פסולו הוי רק מכח חשש נפל וכיון דבעוף ל"ש כלל החשש נפל א"כ ל"ש לומר דמחו"ז יהי' חשוב קול מכח זה דמותר בעוף ז"א דכיון דחשש זה לא הי' מעולם גבי עוף ל"ש לכנותו בכלל היתר מכללו גבי עוף כיון דחשש זה לא התחיל מעולם גבי עוף וכה"ג כ' ברש"י זבחים דט"ז דבמידי דלא התחיל בו האיסור מעולם ל"ש לכנותו הותר מכללו וכ"ה ברש"י נזיר דמ"ד וכ"ה בתוס' זבחים דל"ג לענין הואיל ואישתרי עיי"ש ושוב שפיר במחו"ז אף לר"ע אם עלה ירד וז"ב

ה) ובאמת לפ"ז יש להעיר בהא דהקשו בתוס' מנחות דכ"ה דנימא דציץ מרצה על עון מחו"ז הואיל דכשר בעופות ולהנ"ל לק"מ דלענין מחו"ז דעיקרו מחשש נפל ובעופות הא ליכא חשש זה וא"כ בכה"ג כבר כתבתי דל"ש לכנותו בגדר הותר מכללו ולומר בו דעכ"פ יהי' הדין דגם בבהמה אם עלה לא ירד וכסברת רש"י זבחים הנ"ל דאיסור זרות ל"ח הותר מכללו אצל במה הואיל דבבמה לא נאסר מעולם ונהי דהתוס' שם דכ"ה כ' די"ל דאיסור זרות חשוב הותר מכללו בבמה אפיה עיי"ש בשטמ"ק שהביא מתוס' זבחים דט"ז שכ' בעצמם דאיסור זרות ל"ח הותר מכללו בבמה וה"ה די"ל דמחו"ז ל"ח בכלל הותר מכללו בעופות הואיל דחשש נפל ל"ש כלל בעוף ולפ"ז קושית התוס' לכאורה צ"ב

ו) אך באמת י"ל דתוס' לשיטתם במנחות דל"ז וב"ק דק"א השיגו על רש"י ודעתם דהא דאסור לפדות קודם ל' או להקריב קודם ח' אינו מחשש נפל רק גזה"כ הוא ושוב גם בעוף הי' מן הראוי לפסול ואפ"ה התורה התורה מחו"ז בעופות ושוב י"ל דחשוב קיל דגם בבהמה נימא דאם עלה לא ירד ושפיר הקשו בתוס' אך באמת גם לפ"ז לק"מ קושית כתר"ה די"ל דהא דלא ניחא לתוס' לומר דהא דאסור להקריב קודם ח' הוי מחשש נפל עיקר הטעם משום דמה"ת יש לסמוך על הרוב דרוב ב"ק הם דהא לשי' רוה"פ גם להדיוט מה"ת מותר באכילה ביומו ורק לענין פדיון ל"מ משום דלשי' כמ"פ מה"ת ל"מ רוב לחייב ממון משום דרובא לא מיקרי ראיה וכמ"ש התה"ד אבל לענין הקרבה שפיר מה"ת סמכינן ארובא וגם חז"ל נהי דחששו למיעוט אפ"ה אם לא הי' גזה"כ לאוסרו אז לא הי' חז"ל גוזרין איסור להקריבו מכח חשש נפל הואיל דסוברין השתא דלהדיוט מותר מה"ת לאוכלו ביומו שוב לא הי' חז"ל גוזרין ולבטלו מלהקריבו וכהא דמצינו דאין שבות במקדש ולשי' כמ"פ גם בשאר שבותין אמרי' אין שבות במקדש ודלא כמהרש"א שבת דמ"ב ועכצ"ל דגזה"כ הוא וא"כ התינח לדידן דאזלינן בתר רוב מה"ת אף נגד מיעוט המצוי שפיר א"א לומר הכא הטעם דאסור להקריב קודם ח' מחשש נפל כיון דאזלינן בתר רוב אבל הכא עיקר קושית כת"ה הוא אליבא דר"ע ור"ע לשיטתו מכות ד"ז דחייש למיעוט מה"ת ושוב לר"ע לשיטתו שפיר תוס' מודים די"ל לדידי' דהא דאסור להקריב קודם ח' עיקר האיסור מכח חשש נפל הוא וממילא ל"ח בכלל הותר מכללו בעופות הואיל דבעופות ל"ש כלל חשש נפל וכנ"ל ושפיר לר"ע לשיטתו מחו"ז ל"ח הותר מכללו בעופות אף לשי' התוס' ושפיר במחו"ז גם לר"ע י"ל אם עלה ירד וז"ב בס"ד ודו"ק

ז) וראיתי עוד לכת"ה שהעיר בש"ס מעילה ד"י דחטאת שמתו בעליה לא מועלין וכ' התוס' דכיון דאזלי לאיבוד לא קרינן בו קדשי ד' וא"כ לשי' רש"י כריתות דכ"ג דמה"ט איכא מעילה בנותר משום דאם עלו לא ירד אכתי חשיב קדשי ד' ונודע שיטת רש"י נזיר דכ"א דחטאת עוף שמתו בעליה לאו למיתת אזלי דהלכה לא הי' רק בבהמה עיי"ש ולפ"ז העיר דעכ"פ לר"ע י"ל דכיון דבעוף כשר שוב גם בבהמה עכ"פ הי' מן הראוי דאם עלו לא ירד ושוב אכתי הוי בכלל קדשי ד' ושוב לר"ע הי' מן הראוי להיות שייך מעילה גם בחטאת בהמה שמתו בעליה עכת"ד: