מהר"ש חלק ד רלג

בפסלות כבר העור בזה בספר משביר בר להג' ברכת יוסף ז"ל עיי"ש

ז) ומה שהעיר כת"ה דאיך עשה מרע"ה לשמים וארץ לעדות הא חשיבי נוגעים כבר העיר בזה בהג"ה יעב"ץ על הש"ס ע"ז שם ותירץ ופה עפ"י פירש"י עה"ת בפי האזינו עיי"ש

ח) נחזור לנ"ד דהיכי דהמתיר הוא נוגע לא יוכל להתיר והנה כת"ה כ' להעיר מנזיר ד"כ בהא דהריני נזירה ושמע בעלה ואומר ואני דאינו יכול להפר וכ' התוס' דלפי"מ דרצה הש"ס למיפשט דבעל מיעקר עקר עכ"ח הכוונה דכאן דתולה נדרו בנדרה א"כ לכך אינו מיפר כיון דבזה שמיפר לה יתבטל גם נדרו א"כ אינו רשאי לגרום לבעל את נדרו דכתיב לא יחל דברו ודרשינן הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו והעיר כת"ה דהא בלא"ה אינו יכול להפר לה כיון דע"י הפרתה יהי' ניתר גם נדרו ושוב מיקרי נוגע עכת"ד לפלא שלא ראה דברי המלמ"ל פ"ב מנזיר הלכה ד' שכ' להדיא דהתוס' בנזיר דכ"א ע"ב במ"ש וצ"ע דלא דמי לאחרים כיון דרשאי להפר לאשתו נתכוונו בזה להקשות דבלא"ה לא יוכל להפר משום דהוי נוגע ותירצו דכיון דלעולם בעל מיפר נדרי אשתו אף דאין לך נוגע יותר מזה שוב גם הכא א"א לפוסלו מטעם נוגע עיי"ש מבואר דכבר הרגישו התוס' בזה דיהי' פסול מכח נוגע והוכיחו דאין לפסול בזה משים נוגע והסברא דעיקר הא דנוגע פסול משום שמא לא יחקור יפה וכ"ז היכי דבעי פתח וחרטה יש לחוש שמא לא יחקור יפה אבל בהפרת בעל דא"צ פתח וחרטה ל"ש לפסול מכח נוגע וז"ב

ט) יצא דעכ"פ בהתרת חכם דבעי פתח וחרטה שפיר י"ל דאין להתיר משום חשש נוגע לפי פירוש הריב"ש בשיטת הירושלמי והערני ח"א דלפ"ז איך משכחת שאלה בהקדש הרי ע"י ההקדש נאסר הדבר לכל העולם ושוב ע"י ההיתר בשאלה והי' פקע האיסור מעל כל העולם וא"כ הרי כל העולם מיקרי נוגעים אך לכאורה הי' אפשר לומר דמה"ט מועיל שאלה כיון דפסול נוגע מועיל סילוק א"כ מאחר דהקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל א"כ כיון דיש עצה לחלל ההקדש בשו"פ ודבר המועיל עכ"פ בדיעבד מיקרי בידו כשיטת התוס' פסחים ד"ה דבמידי דכשר בדיעבד חשוב ראוי וכ"ה בתוס' חולין ד"מ וע' בטורי אבן מה שהעיר בזה מכריתות ד"ז וע' תוס' סוכה דנ"ב שכ' דנהי דאסור למעט מ"מ מיקרי בידו א"כ הואיל דבידו לחלל בשו"פ שוב לא מיקרי נוגע ושפיר מועיל שאלה אך באמת ז"א חדא דנהי דהקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל הוא דוקא בבעלים אבל אחר לא כמ"ש בתוס' תמורה דכ"ז ע"ב ובתוס' חיצונית בכורות ד"ט וא"כ הרי ביד המתיר ליכא עצה לחלל על שו"פ ושוב איך יוכל להתיר הא איכא חשש נגיעה ועוד יש להעיר לפמ"ש הטו"א והרי"ט אלגזי פ"ק דבכורות דכל הא דהקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל הוא רק משום דיוכל לישאל וא"כ היכא דליכא אופן למיתשל דכ"ע חשיבי נוגעים שוב הי' מן הראוי דלא יועיל גם חילול בשו"פ

י) אך באמת י"ל הואיל דכל סברת הריב"ש הוי רק משום דחשיב כמו נדרי עצמו וכבר העיר עליו בכ"מ פ"ח מנדרים הלכה ט' דל"ח בכלל נדרי עצמו הואיל דהוא גופא לא אסר על עצמו דבר זה ועכצ"ל בטעמו של הריב"ש דסברו דכיון דהיתר זה בא להתיר איסור המוטל גם על המתירין מה לי מושבע מפ"ע או מושבע מפי אחרים ושפיר חשוב בכלל נדרי עצמו וכל זה בנדר אבל בהקדש דבאמת גם המקדיש גופא לא אסר הדבר על שום אדם ורק דגזה"כ דכל דבר שיש עליו שם קודש אסור בהנאה א"כ ההיתר הוי רק לעקור את השם קודש ונהי דממילא והי' הדבר מותר גם לכל העולם אבל עכ"פ א"א לחושבו בכלל נדרי עצמו כיון דהאיסור אינו מכח זה שהבעלים אסרו הדבר על העולם ורק זה הוא איסור שהתורה אסרה בכה"ג פשיטא דעכ"פ ל"ח בכלל נדרי עצמו ושוב שפיר יוכל להתיר דעכ"פ בכה"ג גם לשי' הריב"ש ל"ח בכלל נדרי עצמו

יא) וחוץ לזה י"ל דוקא באוסר הנאתו על כל העולם ובא להתיר נדר זה א"כ המתיר בפירוש מתיר נדר זה שאסור חבירו את הנאתו עליו שפיר חשיב נוגע בהיתר זה אבל בהקדש הואיל דהמקדיש לא אסר הנאה לשום ב"א והמתיר אינו מתיר רק את שם קודש ונהי דבאם מתיר את השם קודש ממילא נפקע ג"כ האיסור הנאה מכל העולם מ"מ כיון דלהדיא אין המתיר בא להתיר שום ענין הנאה ל"ח נוגע וכדוגמא שכ' בתוס' חולין דצ"ו דהיכי דלע"ע אין אנו דנין להוציא א"א להשתמש בהחזקת ממון עיי"ש וגם מצינו דהיכא דלפנינו ליכא נגיעה אף דיוכל לצמוח נגיעה בשום פעם כמו לשמא יתעשר ל"ח נוגע בעדות וכמ"ש בתוס' ב"ב דמ"ד וה"ה הכא י"ל כנ"ל ולכאורה י"ל עפ"י המבואר בנדרים דפ"ה דקונם כהנים ולוים נהנים לי יטלו בע"כ תו"מ ולפ"ז י"ל דבאסר הנאתו על כל העולם א"כ הרי כהנים ולוים יוכלו להנות ממנו עכ"פ תו"מ ושוב הכהנים ולוים אינם עוד נוגעים בהיתר נדר זה הואיל דגם בלי ההיתר ג"כ יוכלו להנות ממנו עכ"פ תו"מ ושוב יש עצה שכהנים ולוים יהי' מתירים הנדר אך התינח בזמן שיש תו"מ אבל אכתי שייך שאלתו בזה"ז דליכא תו"מ מה"ת אף בא"י לשיטת הרמב"ם פ"א מתרומת ומפורש ברמ"א יו"ד סי' של"א דאף שיש שיטות דגם בזה"ז חיוב בתו"מ מה"ת בא"ו אפ"ה לא נהגו כן אך באמת גם בזה"ז יש משכחת להתיר נדר כזה והיינו דקודם שישאל על הנדר אצל המתירין שבא לפניהם להתיר לו נדרו אוסר עליהם עוד הפעם דבר זה ואז המתירין שוב לא יהי' נוגעים הואיל דאף אחר שיתירו לו את הנדר שאסר את כל העולם ליהנות ממנו אכתי יהי' המתירין אסורים ליהנות ממנו מכח נדר השני ונהי דאין נדר חל על נדר כמפורש בש"ס נדרים די"ז מ"מ בנשאל על הראשונה שניה תלה עליו בין בשבועה בין בנדר וע' בש"ע יו"ד סי' רכ"ח סעיף מ"ו אי יוכל להתיר על השניה קודם שנשאל על הראשונה די"ל דחשוב בכלל אין מתירין את הנדר עד שיחול עיי"ש בט"ז ובש"ך אבל עכ"פ אחר שנשאר על הראשונה בוודאי דהשניה חלה וגדולה מזו יש שיטה באחרונים דאף דאין נדר בתוך נדר היינו דוקא להתחייב אבל איסור יש גם מכח נדר השני אף כ"ז שלא נשאל על הראשון נהי דהאב"מ בתשובה העלה דכיון דאין שבועה חל על שבועה אף שני איסורים ליכא הואיל דהדיבור וצא לבטלה אבל כבר הכריע ביד שאול סי' רכ"ח דשיטת מהרלב"ח דסובר דמועיל התרה לשניה אף קודם שנשאל על הראשונה ע"כ סובר דגם בשבועה אמרי' דחל עכ"פ לענין שני איסורים וכיון שכן דעכ"פ ולשאר האיסור הלאה על המתירין תו לא חשיבי נוגעים ושפיר יוכל להתיר לו כנלע"ד בס"ד לדינא: ב' לך תרע"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.