מהר"ש חלק ד רלב

כבר הרגיש הרשב"א שם די"ל מי יימר וכ' שם לתרץ בכמה אנפי עיי"ש א"כ לפ"ז שפיר נקט הש"ס דוקא ששתיהם גוססת דאז הוי בידו אצל כל אחד מהעדים ודו"ק

ב) אך גוף הדבר דבראה המעשה בשעה שהיתה אשתו גוססת דיוכל להעיד אחר מיתתה ול"ח תחילתו בפסלות משום דהי' בידו לירשה אז לענ"ד ז"א בשלמא בפסול נוגע דרוצה להעיד אחר שנסתלק הנגיעה ורק שיש חשש מכח תחילתו בפסלות בזה שפיר י"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וכ"ז התם דמעיד באמת אחר הסילוק שפיר י"ל מכח הסברא דבידו דהוי כאילו נעשה פעולת הסילוק עוד קודם ראיית המעשה וה"ה בנ"ד אם ראה המעשה בשעה שהיתה גוססת והי' מגרשה אז באמת והי' בא להעיד אחר שגירשה אז שפיר הי' מקום לומר דל"ח תחילתו בפסלות כיין דבאמת נתגרשה ומכח הסברא דבידו יש לחשוב כאילו נעשה פעולת הגירושין עוד קודם ראיית המעשה אבל הכא דבאמת לא גירשה ורק שרוצה להעיד אחר מיתתה א"כ פעולת ההיתר בא ע"י מיתתה והרי פעולת המיתה שגרם את ההיתר הרי לא הי' בידי ונהי דהי' בידו לסלק הקורבה ע"י הגט אבל כיון שלא גירשה אמ"ל שהי' עליו שם פסול וסברא זו דע"י שהוא בידו ל"ח תחילתו בפסלות שייך דוקא היכי דהפעולה עכ"פ נעשית עכשיו ורק שיש חסרון מחמת שלא נעשית מקודם בזה מועיל סברת בידו לומר דהוו ככבר נעשה אבל היכי דגם עכשיו לא נעשה הפעולה זו ל"ש לומר דהוו ככבר נעשה הואיל דגם עכשיו לא נעשית ושוב אכתי חשיב תחילתו בפסלות וז"ב

ג) ובאמת הדבר מבואר בשטמ"ק כתובות דנ"ט דמי שהקדיש מע"י אשתו אלאחר מיתתה לכשירשנה דל"מ משום דחשיב דשלב"ל והעיר דלמ"ד דיוכל לכופה למע"י וא"כ היא ניזונית משלו ובניזונית משלו וודאי דיכול להקדיש וע"כ דמיירי באינה ניזונית משלו וא"כ תיקשי אמאי לא יוכל להקדיש כיון דהוי בידו ליתן לה מזונות ותירץ דבשלמא אם הי' מקדיש אלאחר שיזונה שפיר הי' מועיל כיון דעיקר הסיבה המעכב את ההקדש מלחול הוי רק מה שאינה ניזונית משלו וזאת הרי הוי בידו אבל במקדיש אלאחר מיתתה א"כ פעולת המיתה הא לא הוי בידו עיי"ש וה"ה הכא נהי דבידו לגרשה אבל אחר שלא גירשה ורק שנסתלק הקורבה ע"י מיתה ופעולת המיתה הא לא הוי בידו ושפיר אכתי חשיב תחילתו בפסלות וז"ב

ד) וגם בגוף הדבר לומר דל"ח תחילתו בפסלות לפי שהי' בידו לגרשה בשעה שהיתה אשתו גוססת באמת כבר העירו המפורשים בהא דבקידושין דס"ב פריך הש"ס דבאומר לאשה האמ"ל לאחר שאגרשך דיועיל משום דבידו לגרשה והעירו הא י"ל מי יימר דמזדקק לי' סופר ועדים וכ' המקנה די"ל דמיירו ביש לו מוכן גט מכבר עיי"ש ומבואר דבאין לו גט מוכן ל"ח בידו א"כ י"ל אף א"נ דמותר לגרשה בשעה שהוא גוססת מ"מ אם ראה המעשה קודם הגט דלע"ע חל עליו שם פסול נהי דמותר לגרשה מ"מ אז לא הוי בידו דמי יימר דמזדקק לי' סופר ועדים ואף די"ל דמיירי שראה המעשה בשעה שהיתה גוססת והי' בידו ג"כ גט מוכן מכבר ושוב שפיר חשיב בידו אך באמת א"א לומר דהכא מיירי שהי' לו גט מוכן מכבר דא"נ דמיירי בכה"ג אמאי צריך הש"ס לדחוק משום דרוב גוססין למיתה הא בפשיטות הי' אפשר לומר דמיירי ששני העדים הי' להם גיטין מוכנים עבור נשותיהן ובאופן דהי' רשאי לגרשם כגון מדעתם וכמפורש באה"ע סי' קי"ט ושוב הי' ס"ד דיפטרו הראשונים שאומרו דלא גרע שום הפסד בכפירתם דסמכו א"ע שעדים השניים בוודאי יגרשו נשותיהן ואף דכ' בתוס' גיטין דל"ג דרוב אין מגרשין נשותיהן כ"ז בלא הכינו לעצמם גיטין אבל הכא שכבר הכינו לעצמם גיטין וידוע שיטת הרשב"ם ב"ב דקמ"ו דמשנתן עיניו לגרשה שוב אין הבעל יורש אותה ודעת היש"ש דמשנתן עיניו לגרשה שוב אינו אוכל פירות וכמבואר בגיטין די"ח בכה"ג בוודאי דל"ש לומר רוב אין מגרשין נשותיהן ושוב הי' אצלם כבירור דעדים השניים וגרשו נשותיהם ועל זה קמ"ל דכיון דעכ"פ אכתי לא גירשו באותו שעה ועדיין הי' עליהם שם פסול שוב חשיבו הראשונים כגרמו הפסד בכפירתן ושוב לא הי' צריך להש"ס לדחוק משום דרוב גוססין למיתה ומדדחיק הש"ס לומר משום דרוב גוססין למיתה ע"כ דלא מיירי ביש להם גיטין מכבר וכיון דאין להם גיטין מכבר שוב שפיר ל"ח בידו וז"ב

ה) וגם בגוף דבריו דבעל לגבי אשתו אינו מוטל עליו שם פסול הואיל דבידו לגרשה ודמי לפסול נוגע לענ"ד ז"א דלפמ"ש בתוס' הנ"ל דרוב אין מגרשין נשותיהן וכשהן מגרשין אין מבטלין ולפ"ז י"ל לא מבעיא אם גם עכשיו לא גירשה בוודאי דא"א לומר דל"ח תחלתו בפסלות מכח הסברא דבידו לגרשה ז"א דאיך אפשר לומר דלא חל עליו שם פסול מכח דבידו לגרשה אדרבה הא הרוב מסייע דבוודאי לא יגרשה ושפיר חל עליו שם פסול ואף אם גירשה עכשיו אפ"ה ל"ש לומר אמ"ל שגם אז הי' בדעתו לגרשה כדי שיהי' מיקרי כאילו פעולת הגירושין כבר נעשה ז"א דכבר כ' בנמ"י יבמות פ' החולץ דהיכי די"ל שנעשה אח"כ סיבה שתפול ל"ש לומר אמ"ל עיי"ש וה"ה הכא י"ל דמעיקרא לא הי' בדעתו לגרשה ורק עכשיו נולד ביניהם קטטות לכך גירשה ומכ"ש היכי דגם עכשיו לא גירשה בוודאי דא"א לומר דלא חל עליו שם פסול מכח דבידו לגרשה דאדרבא הרוב מסייע דבוודאי לא יגרשנה בשלמא בקידושין דס"ב באמר לה האמ"ל לאחר שאגרשך א"כ הרי יש הוכחה דוודאי יגרשנה מדאמר כן דאל"כ יהי' מוציא דבריו לבטלה ושפיר קאמר הש"ס די"ל דל"ח דשלב"ל אבל היכי דלא ראינו ממנו שום ג"ד שחפץ לגרשה בוודאי הרוב בתוקפו ושפיר א"א לומר דלא יחול עליו שם פסול מכח זה דבידו לגרשה ז"א דאדרבה מכח הרוב אנו מחליטין דבוודאי לא יגרשנה וז"ב

ו) והנה כת"ה העיר בש"ס ע"ז ד"ב דקאמר דשמים וארץ נוגעים בעדותן והעיר במהרש"א בח"א דהרי קיימים על הקבלה כמ"ש התוס' השני ושוב ל"ח נוגעים ותירץ דאכתי חשיבו נוגעים מכח הנאה שהי' להם כבר וחשיב תחילתו בפסלות והעיר כת"ה הא בפסול נוגע לשי' כמ"פ א"צ ותחילתו בכשרות ולשי' הש"ך בסי' ל"ז המוחזק יכול לומר קי"ל ותי' דהא דבנוגע לשי' כמ"פ ליכא חשש מכח תחילתו בפסלות עיקר הטעם משום דבידו לסלק אבל בשמים וארץ דל"ש אצלם סילוק אז לכ"ט ל"מ היכי דתחילתו בפסלות עכת"ד הנה בגוף הערתו על המהרש"א מהא דבנוגע לשי' כמ"פ א"צ להיות תחילתו בכשרות ע' שו"ת ח"ס חו"מ סי' ל"ו שהעיר בכל זה ע"ד התוס' שם וגם בגוף הדבר שכ' דעיקר הטעם דבנוגע א"צ תחילתו בכשרות הוי משום דבידו לסלק ובשמים וארץ דל"ש סילוק שפיר ל"מ היכי דתחילתו