מהר"ש חלק ד רלא

לצד צפון ומזרח ובצד דרום יושאר מקום פנוי לשבת ולטייל שם הנה לענ"ד הדבר פשוט דע"י מכירת אותו מקום פנוי פקע קדושתו וכת"ה העיר די"ל דחשיב כבהכ"נ של כרכים והביא דברי המ"ב המובא במג"א דבזה"ז אף בשל כרכים נמכר ואף דיש חולקים מ"מ כ' כת"ה דכיון דקדושת בהכ"נ הוי רק מדרבנן י"ל ס' דרבנן לקולא עכת"ד

א) הנה באמת כבר קדמו בזה בשו"ת מהרש"ם ח"א סו' ו' דלענין החשש שמא זרים סייעו בבנינו י"ל ס' דרבנן ולקולא עיי"ש אך לענ"ד ז"א דהא דאמרי' סד"ר לקולא הוא דוקא בס' הבא במקרה אבל במידי דיש חשש איסור דרבנן בתמידות בכה"ג ל"ש לומר סד"ר לקולא והסברא י"ל לשי' הרמב"ם ז"ל דהא דס"ט ברה"ר טהור לפי שכל הספיקות מדבריהם ובהנך לא גזרו ונודע מ"ש הפוסקים בטעם דסד"ר לקולא משום דחז"ל לא גזרו על הספק וא"כ י"ל לפמ"ש בתוס' כתובות דכ"ח לענין טומאת בית הפרס דבאיסור תמידי גם ס"ט ברה"ר טמא אף דכל הספיקות מדבריהם עיי"ש וע"כ דבאיסור תמידי גזרו חז"ל אף על הספק ושפיר י"ל דבאיסור תמידי ל"ש לומר סד"ר לקולא וז"ב אולם כבר הבאתי בספרי ח"א סי' כ"א בשם הריא"ז דבזה"ז ליכא כלל בהכ"נ של כרכים ע"כ הדבר פשוט דיוכלו לשנות מקום הכתלים ומקום הפנוי ימכרו עפ"י זט"ה ועיין בספרי ח"ג סי' פ"ח ומה שנסתפק לענין שינוי מקום עמידת הארה"ק לענ"ד אין לאסור כיון דהוי לכבוד בהכ"נ שיהי' הארה"ק באמצעי א"כ ל"ח הורדה מקדושה דגם עכשיו והי' מקום הארה"ק הראשון מגוף הבהמ"ד וגם עד עכשיו לא הו' הארה"ק קבוע בכותל ושפיר ל"ח הורדה מקדושה וכמ"ש המהרמ"פ וע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' רס"ג וז"ב

ב) ובדבר שכעת ישתנו מקומות שבכותל מזרח וכותל צפון ויש ס' או בעלי המקומות שעמדו עד עתה בכותל מזרח יושארו גם כעת בכותל מזרח או דיש להם לישאר באותן המקומות שהי' להם מקודם אף דכעת יהי' אותן המקומות למטה מכותל מזרח כבר האריכו הפוסקים בזה ונודע מ"ש הגרעק"א ז"ל ראי' מהא דאות ה' התרעמה לפני הש"י דעד עתה הי' אות ראשון בשם הושע וכעת יהי' אות שני ע' בח"ס מ"ש בזה עכ"פ לדינא מנהגינו שאותן שהי' להם מקומות בכותל מזרח מגיע להם גם עתה בכותל מזרח ואודות תשלומי מעות אי בטל חזקתן אחר שנשרף הבהמ"ד עי' בנה"מ סי' קס"ב מ"ש בזה וע' בשו"ת ח"ס בהשמטות לחו"מ סי' ל"ב שכ' דבעלי המקומות צריכים לשלם כל אחד לפי שיווי מקומו עיי"ש שכ' דחלק שנותנים לפי הממון יחשבו כפי שיווי המקומות ע"כ בעלי מקומות שבמזרח צריכין ליתן טפי מבעלי שאר המקומות עיי"ש וע' שו"ת בי"ש חו"מ סי' מ"ו שכ' ג"כ כהח"ס דבעלי המקומות נתנו כ"א לפי שיווי המקומות כנלע"ד: ה' תזריע תרע"ג ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי י"ד להרה"ג חו"ב וכו' כש"ת מ' שמעון נ"י מוצד"ק מעליץ יצ"ו

בדבר שאלתו במי שאסר נכסיו או דבר משלו על כל העולם אם יש אפשריות להתיר לו והיינו לפי פירוש הריב"ש בשיטת הירושלמי פ"ה דנדרים דבאמר קונם הנאתו על בני העיר אינו נשאל לחכם שבאותו עיר משום דהחכם נוגע בדבר מאחר שההתרה הוא לתועלתם ואינו יכול להתיר משום דהוו כנדרי עצמו וע' ש"ך יו"ד סי' רכ"ח סק"י שהביא זאת רק התם יש עצה להצטרף בת"ח מעיר אחרת שאינם נוגעים אבל הכא הנאתו על כל העולם א"כ הרי כל העולם נוגעים בדבר איך אפשר להתיר לו זה תורף שאלתו

א) והנה בטרם נבוא לגוף השאלה נבוא לפלפל במה שהעיר כת"ה להסתפק לב"ש דס"ל דאסור לגרש בלי ע"ד איך הדין באשתו גוססת אי רשאי לגרשה אז בלי ע"ד הואיל דרוב גוססין למיתה א"כ הרי לא יגיע לה שום ריעותא מהגט ושוב י"ל דמותר לגרשה אז ולפ"ז העיר לענין עדים שראו מעשה בשעה שהי' אשתו של א' מהם גוססות אז שיב יוכל להעיד אחר מיתתה ול"ש לומר דהוי תחילתו בפסלות ז"א דכיון דהי' בידו לגרשה בשעה שהיתה גוססת וכ שבידו ל"ח תחילתו בפסלות כמו בפסול נוגע דמועיל סילוק ולשי' כמ"פ הטעם משום דבידו להסתלק ולפ"ז לא תיקשי קושית התוס' שבועות דל"ג דהא בעי תחילתו בכשרות ולפ"ז א"ש די"ל דמיירי שראה המעשה בשעה שהיתה אשתו גוססת ואז הי' בידו לגרשה ושוב ל"ח תחילתו בפסלות עכת"ד

לכאורה אם הי' כנים דבריו הי' מיושב קושית הרשב"א ז"ל שהעיר בהא דבש"ס שם נקט כגון שהי' נשותיהן גוססת והעיר הרשב"א הא אף באחת גוססת ג"כ צריך להשמיענו דס"ד דכיון דרוב גוססין למיתה לא גרמו לו הפסד בכפירתן דהא אם תמות הגוססת יתכשרו לעדות ואמאי נקט כגון שהי' שתיהם גוססת ובשו"ת בית יעקב כ' דבאחת גוססת אכתי הי' לנו לחוש שמא תהי' מן המיעוט ושוב חשיב הפסד ממון ורק בשתיהם גוססת דאיכא תרי רובא בכה"ג בוודאו דאין לחוש למיעוט דחשיב בגדר לא שכיח ועל זה קמ"ל דאפ"ה חשיב הפסד ממון עיי"ש ועפ"י הנ"ל ג"כ א"ש דכוונת הש"ס כגון שראו המעשה בשעה שהי' נשותיהן גוססת ובאמת בעי תחילתו בכשרות והיינו דכ"א מהעדים והי' תחילתו בכשרות וא"כ כ"ז היכי דשתיהן גוססת דאז הרי ביד כ"א מהעדים לגרש אשתו והוי תחילתו בכשרות שפיר הי' ס"ד לפוטרם אבל אי לא הי' רק אחת גוססת א"כ השני שאין אשתו גוססת אין בידו לגרשה ושוב אצלו ל"ח תחילתו בכשרות אף אם תמות אשת חבירו דלגבי זה שאשתו לאו גוססת מונח עליו שם פסיל ונהי דחבירו הי' בידו לסלק הקורבה ע"ו הגט אפ"ה מה שאינו בידו רק ביד אחרים ל"ח בידו וכמ"ש בשטמ"ק ריש כתובות דמה שאין ביד המותרה לתקן ל"ח בכלל התר"ס והוא להיפוך משיטת התוס' גיטין דל"ג וכעין שכ' ברשב"א ב"ק דס"ו דמה"ט הקדש אחר יאוש ל"ח בכלל שינוי החוזר משום דל"ח בידו דמי יימר דמזדקקא לי תלתא וכהא דמפורש בקדושין דס"ב והא דביבמות דפ"ח קאמר הש"ס בהקדש אי דידי' משום דבידו לאתשולי