מהר"ש חלק ד רל

באין לו לפרוע ל"מ מחילה משום דל"מ מחילה בשדר"נ ובקצה"ח שם תמה על הרא"ש שפסק דגם באין חייב לו מכבר באם אין לו לפרוע ל"מ מחילה ואמאי לא יועיל מחילה כיון דאינו חייב לו מכבר רק מחמת שנתחייב לשלם לו משדר"נ א"כ אף באין לו לפרוע יועיל מחילתו הואיל דקודם המחילה לא נתחייב כלל להלוקח ותירץ דכיון דע"י המחילה מחויב המוכר לשלם להלוקח מדד"ג וכיון דאין לו לשלם נתחייב הלוה להלוקח מכח שדר"נ וחשיב כשניהם באים בב"א וגם היכי דשניהם באים בב"א ג"כ ל"מ מחילה בשדר"נ משום דכל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו עיי"ש וכן הכרעת הש"ך בלא"ה דלא כשיטת הרא"ש ורק דבאין חיוב לו מכבר אף באין לו לפרוע מהני מחילתו נחזור להנ"ל דנ"ד דמי למוכר שט"ח ודמיא להא דאיתא בסי' ס"ו דבמוכר שט"ח כדין אין לו על המוכר שום טענה אף בהעני הלוה ועיי"ש בש"ך ס"ק קי"ג דאף בהי' הלוה עוד עני מקודם ואף בלא ידע הלוקח מזה אפ"ה ל"ח מקח טעות דהו"ל להלוקח לחקור אחר מצב הלוה וכן פסקו התומים והנה"מ שם ע"כ פשיטא דבנ"ד ראובן אין עליו שם לוה והי רק כמוכר שט"ח בחת"י לוה וכל חיובו הוא רק מדין ערב

ב) ונהי דמבואר ביו"ד סי' קע"ג בהא דהמוכר שט"ח בפחות אין בו משום רבית דכ"ז בלא קובל עליו המוכר אחריות אבל בקיבל עליו המוכר אחריות שאם הלוה לא ישלם יצטרך הוא לשלם אסור ומוכח דבקע"א חשיב המוכר כלוה על המעות אך באמת י"ל דוקא בריבית כיון דהוא נוטל המעות אף דבאמת אין עליו שם לוה מ"מ אסור משום דעכ"פ חשיב אגר נטר אבל היכי דאינו דנין לענין איסור ריבית בוודאי דהזיראנט אין עליו שם לוה רק כמוכר שט"ח וראי' דבריבית גופא אם המוכר לא קע"א רק עד ג"ח ומכאן ואילך האחריות על הלוקח מותר משום דל"ח קרוב לשכר וכמ"ש בשער המשפט בכללא דריבתא בשם מהרלב"ח ע"כ הדבר פשוט דל"ח בכלל לוה רק כמוכר שט"ח ומכח הזורע ל"ח טפי מערב ולפ"ז י"ל לפי"מ דמבואר בחו"מ סי' קל"א סעיף ד' דאם אמר הערב להמלוה שיתבע את הלוה בזמנו ולא תבעו ובתוך כך פשט הלוה רגל לנושיו דלשי' המחבר בשם הרמב"ן גם בזה לא נפטר הערב והמחבר סיים דצריך להתיישב בדבר והרמ"א כ' שיש חולקים בדבר והסמ"ע כ' דליכא חולק להדיא על הרמב"ן והט"ז כ' דהטור הוא החולק והב"ח והש"ך כי דבדה"ב הוא החולק על הרמב"ן עיי"ש וא"כ י"ל בנ"ד דעדיף עוד דהתם ע"כ מיירי שהערבות הי' בסתם ורק דההלוואה לזמן נעשה רק לטובת הלוה וא"כ אם לא הי' אומר להמלוה שיתבע מהלוה בזמנו פשיטא דהערב חייב רק אחרי שהגיד לו לתבוע בזמנו אז דעת הרמב"ן דאפ"ה הואיל דהערב נתערב בסתם נהי דהלוה לא לוה רק לזמן מ"מ יוכל המלוה לומר שהזמן לא נקבע רק לטובת הלוה אבל אם המלוה לא ירצה לתבעו כעת אכתי לא נפטר הערב אבל בנ"ד דידוע דבכל הקאסיס הנימוס שאם אינם עושים פראטעסט בזמנו נסתלק חתימת הזוראנט א"כ בוודאי דלא נעשה ערב רק לזמן ושוב שפיר אם אינם עושים פראטעסט בזמנו ובין כך הלוה עושה קרעדע פשיטא דאף הרמב"ן מודה בכה"ג דנפטר הערב דלא נתערב רק עד אותו זמן הראוי לעשות פראטעסט דלשי' הבדה"ב לעולם יוכל הערב לטעון שלא נתערב אדעתא דהכי באם לא ירצה המלוה לתבוע את הלוה מכ"ש הכא דהוי להדיא כנתערב רק לזמן פשיטא דנפטר הערב בזה שלא עשו פראטעסט בזמנו ונהי דבאנק הגדולה יש להם נימוס כזה שאף אם אינם עושים פראטעסט בזמן הפרעון ג"כ לא נסתלק הזורע מ"מ הואיל דעפ"י רוב אין הנימוס כן בוודאי דלא נעשה ערב רק עד זמן הפרעון וז"ב

ג) וכת"ה כ' להעיר די"ל דבעלי קאנטור ל"ח בכלל מזיק ממש ורק לשי' המרדכי והריטב"א דבקיבל עליו חייב אף בגרמא ה"ה הכא הואיל דעפ"י רוב הנימוס לעשות פראטעסט מיד א"כ חשיב כקיבלו עלייהו נעשות הפראטעסט מיד ושוב חייבם אף בגרמא עכת"ד ולענ"ד א"צ לכל זה דבפשיטות הערב פטור כיון דלא נכנס בכלל הערבות רק אדעתא דהכי שיעשו הפראטעסט מיד וז"ב

ד) וכת"ה נסתפק בנ"ד שבעלי הקאנטור יש להם מעותיו של הזיראנט בידם אם יש איזה צד לזכות את הקאנטור שיוכלו לתפוס מעותיו

לענ"ד אחרי שביארתי דהזיראנט אין לו שם לוה עליו ומכח שלא עשו פראטעסט בזמנו נסתלק ממנו גם שם ערב ל"מ מידי מה שיש להם מעותיו בשלמא אם הי' נותן וועקסיל להקאנטור לגבות חוב מהלוה ולא הי' לוקח מהם המעות אז אף שלא עשו פראטעסט בזמני לא הי' אפשר לחייבם מכח שגרמו לו היזק משום די"ל דל"ח ברי היזיקא ולא עדיף מהא דאיתא בח"מ סי' נ"ה בשליש שהחזיר שטר למלוה דפטור וגם הי' מקום לפוטרם מכח היזק שאינו ניכר וכהא דגזל חמץ ועעה"פ דאומר לו הש"ל ורק דבזה הי' מקום לפלפל עפ"י דברי הפמ"א בלא העמיד לו הסחורה עד אחר היריד ועפ"י דברי הפמ"ג או"ח סי' תרנ"ו בגזל לולב אי יוכל להחזירו אחר החג הואיל די"ל דלא דמי לחמץ דהכא כ"ע רואים דאחר החג האתרוג אינו שוה כלום עיי"ש וה"ה הכא כ"ט יודעים דאחר הזמן יסתלק הערב י"ל דשפיר חשוב היזק ניכר ורק דהי' מקום לפוטרם מכח דל"ח ברי היזיקא אבל בנ"ד הערב אין עליו שם לוה וחשיב רק כמוכר שט"ח ועי"ז שלא עשו פראטעסט בזמנו נסתלק ממנו גם שם ערב ע"כ הדבר פשוט דלא מבעיא אם לא יבררו בעלי הקאנטור שגם באם הי' עושים אז פראטעסט ג"כ לא הי' מקום לגבות מהלוה בוודאי דאין להם על הזוראנט שום טענה אלא אף אם יבררו כנ"ל אפ"ה קשה לחייב את הזוראנט עפ"י ד"ת משום דיוכל לטעון שמא אם הי' עושים פראטעסט וכל הנצרך הי' יוכל לגבות עוד אצל הלוה וגם אולי הי' אז הלוה משלם בטוב מפני שהי' רוצה עוד להיות נחשב לבטוח ע"כ אף שיש להם מעותיו לא יוכלו לתפוס משום דדבר זה ל"ח בכלל סד"ד שיהי' שייך בו ענין תפיסה ורק דהזוראנט פטור לגמרי כנלענ"ד בס"ד לדינא: ב' תזריע תרע"ג ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' י"ג להרב המאה"ג וכו' כש"ת מ' חיים נ"י אבד"ק ברזאסטוק יצ"ו

בדבר שאלתו שנשרף הבהמ"ד ורוצים להמשיך הבנין