מהר"ש חלק ד רכט

לסלק החשש איסור תורה אולם מש"ס כתובות הנ"ל י"ל דליכא הוכחה כלל דהתם כבר כ' בתוס' דחזקת דייקא מרע לה לחא"א ולחד תירוצא בתוס' שם ליכא רק איסור א"ת וא"כ אף בלי הסברא דאילו הי' קיים הי' בא ג"כ ל"ח רק ס' א"א בכה"ג י"ל דמועיל סברא זו וכמ"ש בפנ"י קידושין דס"ו דהיכי דנולד ס' בדבר אף בלי אמירת העד בכה"ג ע"א מהימן אף נגד חזקה אבל בנ"ד דלא הי' לנו שום ספק לחשוב שבעלה של זו מת והחא"א הוא בתוקפו ונהי דע"כ איתרע ח"ח של אדם א' מ"מ למי שאין אנו מכירין בו ל"ש לאוקמי' בח"ח דכמה מתים איכא בעולם וכנודע ממחלוקת הב"ש סי' י"ז סקפ"ד והנובי"ק סי' ל"א לענין ספק ג"י עי"ש בכה"ג שפיר י"ל דלא סמכינן אסברא זו דאילו הי' קיים הי' בא וחוץ לזה י"ל דבנ"ד בוודאי דל"מ סברא זו דדוקא באדם השפוי בדעתו יש לצדד מכח סברא זו דאם הי' חי הי' בא לביתו או הי' כותב וגם לא הי' עובר מלתת לאשתו שאר וכסות המחויב עפ"י תורה אבל בנ"ד דהי' חסר דיעה אזדא כל הנ"ל אך אכתי י"ל בנ"ד דיש ג"כ צירוף מכח סימן של הרושם ואחרי שכבר העמידו במכה"ע ואין עונה עכ"פ י"ל דכבר אזדא החא"א ד"ת ושוב ע"י סימן אמצעי בגופו שפיר יש מקום להתיר דרבו הפוסקים דבדרבנן סמכינן אסימן אמצעי

ו) והנה ברושם מבואר ברמ"א דל"ח סימן מובהק והיכי דיש רושם בצמצום מקום כ' הע"ז והב"ש דחשיב סימן מובהק ורושם לחוד י"ל דחשוב עכ"פ סימן אמצעי וכדמוכח מדברי הב"ש שם שכתב דרושם עדיף משומא דשומא עשוי להשתנות ורושם אינו עשוי להשתנות והרי עיקר הא דשומא ל"ח סימן אמצעי למ"ד סימנים ד"ת הטעם משום דעשוי להשתנות ונשמע דרושם שאינו עשוי להשתנות חשיב עכ"פ כסימן אמצעי ואם הי' מצמצם המקום של הרושם ג"כ הי' מקום לחושבו בכלל סימן מובהק דלשי' הפלאה בקו"א אף בסימן גרוע בצמצום מקום חשוב סימן מובהק אבל עכ"פ גם בלי צמצום מקום הרושם לחוד הוי עכ"פ כסימן אמצעי וע' שו"ת בי"ש אה"ע סי' מ"א שכ' ג"כ דאף בלי צמצום מקום מ"מ אם אומר עכ"פ באותו אבר חשיב עכ"פ סימן אמצעי והנה אם היתה אומרת מדת גדול של הרושם ג"כ הי' מקום לחשבי בכלל סימן מובהק כמ"ש בשו"ת מהרש"מ ח"ג סי' שנ"ו אבל בוודאי דלא הגידה זאת מ"מ אחרי שביארתי דעי"ז שהעמידו על מכה"ע ולא נשמע ממנו כלל איתרע עכ"פ החא"א ד"ת שוב יש מקום לסמוך על הסימן דרושם ולסמוך טל הפוסקים דבדרבנן מהני סימן אמצעי ואף דלשי' כמ"פ ל"מ סימן אמצעי אף בדרבנן וראייתם מתוס' יבמות דקט"ז וגם מהא דל"מ פרצוף בלי פדחת אף בצירוף סימן אמצעי מ"מ י"ל דדוקא למ"ד סימנים דרבנן ל"מ והא דמועיל בממון משום דהפבד"ה וכמפורש ברש"י שם אבל לדידן דמספקא לן אי סימנים ד"ת ורק מספק מחמירין בעגונה שלא להתיר בסימן אמצעי הואיל דהוי ס' ד"ת וכ"ז קודם שנסתלק החשש ד"ת אבל הכא אם נחליט עכ"פ דאיתרע החא"א מה"ת או עפ"י שיטת המבי"ט או מכח הסברא דלא נשמט ממנו מאומה שוב חשיב עכ"פ ס' דרבנן ול"ש לומר דהוי ס' דרבנן נגד ח"א ז"א חדא דבסד"ד ל"ש לאוקמה אחזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין ובפרט דנודע שיטת הרמב"ם דבאמת סימן מהני מה"ת רק חז"ל החמירו שלא לסמוך אסימן אמצעי באיסור מיתה וא"כ י"ל היכי דכבר נסתלק החשש ד"ת שוב לא מחמירין ושוב י"ל דלכ"ע מועיל סימן אמצעי אך באמת כמ"פ כ' דאף לדידן י"ל דל"מ סימן אמצעי אף באיסור דרבנן וגם עדיין אין הדבר בהחלט אצלי אי בנ"ד חשיב בכלל נסתלק החשש איסור ד"ת ושאר הסימנים בוודאי דאין לצרפם דדוקא סימנים אמצעים מצטרפים אבל סימנים גרועים לא מצטרפי אף להיות בגדר סימן אמצעי וע' בח"ס סי' נ"ח מ"ש לחוכך גם בשומא בצמצום מקום ע"כ אף שהדבר הוא חמור מאוד עכ"ז לגודל המצוה אחרי שיש כמה צדדים שכבר איתרע החא"א מה"ת וגם בצירוף הסימן דרושם דחשוב עכ"פ סימן אמצעי ובצירוף שאר הסימנים גרועים נלע"ד להקל ולסמוך אשיטת הפוסקים דבדרבנן סמכינן על סימן אמצעי ובתנאי שיסכים עמנו רב גדול בתורה ויראה ואז יושיב ב"ד של ג' להתיר האשה כנלע"ד בס"ד לדינא: ד' חיו תרע"א ראדמישלא יצ"ו: הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' י"ב להרב הגאון המפורסי' וכו' כש"ת מ' מאיר ראפיפורט (שליט"א) ז"ל אבד"ק ליקאווא וראבד"ק קרקרא יצ"ו

בדבר הדו"ד באחד שמסר וועקסיל לקאנטור והוא הי' רק זיראנע ובתור לוה הי' חתום על הוועקסיל איש א' מעיר אחרת והקאנטור מסרו הוועקסיל לבאנק גדולה אשר הבאנק הלז יש להם נימוס שאף אם אינם עושים פראטעסט מיד ליום הגעת זמן הפרעון ג"כ לא יסתלק חתימת הזיראנט וכן הי' שלא נעשה פראטעסט ביום הגעת זמן הפרעון ובתוך כך הלוה מעיר אחרת עשה קרעדע ותובע הקאנטור מהערב המעות והערב משיב כי באם הי' עושים פראטעסט בזמנו הי' נודע לו מיד שלא פרע הלוה והי' יוכל עוד לגבות המעות מהלוה קודם שעשה הקרעדע א"כ המה הוא דאפסידו לנפשייהו בזה שלא עשו פראטעסט בזמנו וגם אומר הערב כי לא נכנס להיות ערב רק אדעתא דהכי שיעשו פראטעסט בזמנו כנהוג בכל הקאסיס זה תורף הטו"ת

א) והנה כה"ג כ' דחוץ לזה שהוא חתום על הוועקסיל בלא"ה יש לדונו כלוה הואיל דהוא לקח המעות מהקאנטור א"כ עכ"פ לא גרע מהלואה בע"פ לענ"ד לא זו הדרך דנהי דקיבל המעות מהקאנטור וגם חתום על הוועקסיל אפ"ה אין עליו שם לוה והוי רק כמוכר הועקסיל להקאנטור ושטר כזה נקנה במסירה לחוד הואיל דהלוה נתחייב בחתימתו על הוועקסיל לכל מי שמוציאו ממילא הערב ל"ח לוה רק כמוכר שט"ח וכהא דכ' בש"ך סי' פ"ו אהא דקאמר בש"ס ב"ק דפ"ט כל לגבי בעלה וודאי מחלה אף דבשדר"נ ל"מ מחילה מ"מ כיון דמוכרת לו כל השטר ממילא נפקע חיובה ושוב יכולה למחול ואף דהתומים שם השיג על הש"ך וכ' לחלק בין מכרה בעצמה לבין נעשה בגוביינא דב"ד מ"מ בנ"ד דחשיב כמכרה בעצמה י"ל דגם התומים מודה להש"ך ובפרט דבקצה"ח ונה"מ שם דחו דברי התומים והעלו כשיטת הש"ך הנ"ל ועי' בחו"מ סי' ס"ו בהג"ה בהא דמועיל מחילה במכר שט"ח דוקא בלא הי' חייב להלוקח ממקום אחר או ביש לו לפרוע אבל