מהר"ש חלק ד רכח

ניסת תצא וא"כ ה"ה בנ"ד י"ל דממנ"פ עדותו ל"מ דמה"ת ע"א ל"מ ומדרבנן שוב לא אמרי' היינו שאבד ובפרט די"ל דאף להסוברים דמה"ת מהני ע"א בעדות אשה מכח מדעל"ג מ"מ בנ"ד ל"ש מדעל"ג דאף אם יבוא האיש הנ"ל לביתו לא יהי' העד מוחזק לשקרן כיון דאומר רק שראה אותו שהי' מסבב עצמו בעיר יערוסלוב ודבר זה לא יוכל שום ב"א להכחישו ושוב י"ל דע"א ל"מ ושוב ל"מ כלל לומר שראה אותו ביעריסלוב וא"כ לכאורה אין לנו שום צד לצרף סברת המבי"ט לנ"ד

ב) אך באמת י"ל דהא דיש פוסקים דע"א בעדות אשה מה"ת ל"מ כ"ז בעד המעיד שמצא אדם מת ורצונו בזה להתיר את אשתו א"כ חשוב עדותו נגד חא"א וגם רוצה להוציא אדם פרטו אשר אנו מכירין אותו מחזקת חי דבזה ל"ש הסברא דכמה מתים איכא בעולם וכמ"ש בתוס' שבועות דמ"ו וב"מ דקט"ו דכשדנין על אדם פרטי ל"ש לומר כמה גנבי איכא בשוקא עיי"ש וגם עדותו בזה נוגע לדשב"ע שפיר י"ל דע"א ל"מ אף להמקילין מוכרחים לבוא לסברת מדעל"ג או לקולת עגונה אבל הכא דאינו אומר רק שראה את מאיר הנ"ל בעיר יעריסלוב א"כ דיבור זה אינו נגד חא"א ואינו סותר בדיבורו חזקת חי של מאיר הנ"ל וגם דיבור זה אינו נוגע לדשב"ע א"כ אף שמעיד זאת בשעה שאנו דנין להתיר את האשה ויסוד ההיתר אנו רוצין לבנות על דבריו וא"כ ממילא נצמח בדיבורו סתירה לחא"א מ"מ כיון דגוף הדיבור שלו שראה אותו בחייו אינו סותר לחזקת חי ולא לחא"א ורק שאנו רוצין לבנות מזה בנין להיתר עגונה א"כ י"ל דנ"ד דמי לסברת הרי"ף בהא דאשתמודעינהו דאחוה דמיתנא דל"ח כמעיד בדשב"ע וכהא דכ' בתוס' חולין דצ"ו בהא דמחזירין שטר בסימנים הואיל דבזה אכתי ליכא סתירה לחזקת ממון ושוב שפיר מהימן בדיבורו אף בלי מדעל"ג ואף בלי קולת עגונה וכמ"ש הנוב"י דאף במעיד שזה הוא אחיו של המת בשעת חליצה ג"כ מהני הואיל דדיבור זה ואינו נוגע דוקא לחליצה וכיון דלשאר דברים מהימן שוב מועיל ג"כ לחליצה וא"כ בנ"ד הואיל דדיבור זה אינו נוגע לסתור החא"א וחזקת חי בוודאי דמהימן בזה ואחר שנתאמת לנו דבריו דמאיר הנ"ל הי' ביעריסלוב שוב יש מקום לצרף שיטת המבי"ט וז"ב

ג) אולם לשי' הריב"ש דבמעיד שזה הוא אחיו של המת בשעת חליצה ל"מ ה"ה בנ"ד דאומר דבר זה בשעה שאנו דנין להתיר האשה שוב י"ל דלא מהימן רק ע"י קולת עגונה או ע"י סברת מדעל"ג וע' בנה"מ סי' כ"ח סק"ז מ"ש בזה וסברת מדעל"ג הא כבר כתבתי דל"ש בנ"ד ושוב לא מהימן כלל אם מאיר הנ"ל הי' ביעריסלוב ושוב ל"ש לצרף שיטת המבי"ט כיון דלא ידעינן כלל אם הי' שמה בשום פעם וז"ב

וחוץ לזה דרוה"פ השיגו על המבי"ט ע' נובי"ק סי' מ"ו ושו"ת בית אפרים אה"ע סי' י"א ובש"ש ובח"ס מ"ש בזה אלא נוסף לזה דאף לשי' המבי"ט כ"ז באדם שידוע לנו שהלך מביתו אדעתא דהכי לילך למקום ידוע ואח"כ נמצא אדם מת בדרך ההולך לאותו מקום אז אמרי' כיון דהלך מביתו לילך לאותו מקום וא"נ דמת הנמצא הוא אדם אחר נהי' מוכרחים לחוש דזה האיש שהלך מביתו אדעתא דהכי לילך למקום הלז שינה עצמו ממה שגמר בדעתו לילך למקום הלז והלך למקום אחר א"כ טפי יש לנו למיתלי שלא שינה דעתו מכפי שהי' נגמר בדעתו ודמי קצת להא דאמרי' חשע"ש א"כ הוי כבירור שהוא הלך בדרך הלז וכיון דמחליטין שהוא בוודאי הי' בדרך הלז א"כ שפיר יש לתלות דהמת הנמצא הוא זה האיש שהי' וודאי בדרך הלז דאילו על אדם אחר הרי יש ספק אי הלך בשום פעם בדרך הלז דהא מיירי במקום שאין ש"מ ודמי לעובדא דהרא"ש במכלוף בן מלל וכמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ו דאם זה וודאי הי' בביה"ח מועיל שמו ושם אביו אף בלי שם עירו אבל בנ"ד דהי' חסר דיעה והי' נודד ומסבב בעיירות בלי החלטה כלל אנה לילך א"כ אף אי נאמין לדברי העד שאומר שראה אותו בחייו ביעריסלוב מ"מ ליכא הוכחה לומר שהוא מת ביעריסלוב הואיל דעכ"פ לא הלך מביתו על דעת לילך ליעריסלוב שיהי' מקום לומר מדהלך ליעריסלוב בוודאי דמת הנמצא שם הוא זה האיש שהלך ליעריסלוב ובפרט דעיר יעריסלוב הוא מקום שש"מ ושוב שפיר יש לחוש דבעלה של זו אזיל לעלמא ומת הנמצא הוא א' מרובא דעלמא

ד) אך לכאורה הי' מקום לומר דבר חדש לפמ"ש הפוסקים להשיג על המבי"ט דאף בידעינן דזה בוודאי הי' בדרך הלז אפ"ה מסתבר טפי לומר שמת הנמצא הוא א' מרובא דעלמא וא"כ י"ל לפמ"ש בשו"ת ח"צ בהא דמועיל סימן אמצעי בגוף וסימן מובהק בכלים אף דש לחוש לשאלה מ"מ ע"י סימן שבגוף אף למ"ד סימנים דרבנן עכ"פ חשיב בגדר לא שכיח שהרבה אנשים והי' להם סימן א' ורק מיעוט איכא ושוב י"ל דחשיב בכלל שאלה דיחיד עיי"ש א"כ י"ל בנ"ז דחוץ העד שאומר שראה אותו בחייו ביעריסלוב יש עוד עד האומר שראה איש חסר דיעה שהי' מסבב עצמו ביעריסלוב ואח"כ ראה אותו מונח מת והכיר בטב"ע גמור שזה הא אותו החסר דיעה שהי' מסבב עצמו ביעריסלוב וא"כ ע"י עד הראשון באם נאמין לדבריו נודע לנו שמאיר שהי' חסר דיעה הי' ביעריסלוב וע"י עד השני ידעינן דהנמצא מת הי' זה החסר דיעה וא"כ הא רובא דעלמא אינם חסירי דיעה א"כ ע"כ דזה המת הנמצא אינו מרובא דעלמא וא"כ שוב י"ל הואיל דידעינן דמאיר הנ"ל וודאי הי' ביעריסלוב והוא הי' חסר דיעה ורובא דעלמא אינם חסרי דיעה ואם נרצה לחוש דאחר בא לשם ומת עכ"ח נצטרך לומר דאינו מרובא דעלמא דהרי זה המת ידעינן בבירור ע"י עד השני שהי' חסר דיעה ורובא דעלמא אינם חסרי דיעה וכיון דאף אם נרצה לחוש שמת הנמצא הוא איש אחר ג"כ נהי' מוכרחים לומר שאינו מרובא דעלמא רק ממיעוט דעלמא שהם חסרי דיעה בכה"ג שפיר דמי להא דשאלה דיחיד ושפיר יש לתלות שמת הנמצא הוא זה שהי' וודאי שם כפי שמעיד עד הראשון וז"ב אולם לדינא קשה לסמוך על זה חדא דהרבה פוסקים דחו דברי הח"צ וגם דאכתי י"ל שמא א' מרובא דעלמא הנמצא בתוכם ג"כ חסרי דיעה בא לשם ומת שם ודבר זה גופא שהי' חסר דיעה ל"מ כלום ול"ח אף בגדר סימן אמצעי ע"כ אין להעמיד יסוד להיתר גם בזה

עתה נבוא לשאר צדדי היתר והנה כת"ה כ' לצדד מאחר שכבר עבר ג' שנים וכבר העמידו הדבר במכה"ע ולא נשמע ממנו מאומה יש הוכחה שמת דאל"כ הי' בא איזה ידיעה ממנו

ה) הנה אם אמנם כי כבר האריכו בזה הפוסקים והביאו ראי' מכתובות דכ"ב דמשני באומרת ברי לי ופירש"י אין לבי נוקפי שאילו הי' קיים הי' בא ע' בשו"ת רח"כ מ"ש בזה ובח"ס סי' מ"ח וסי' קל"א וכבר הכריעו הרבה אחרונים דסברא זו מועיל עכ"פ