מהר"ש חלק ד רכז

כדינו כ' הח"ס דודאי הוי בכלל בערתיו א"כ מה"ת אינו עובר ולענין דרבנן מהני קנין דרבנן או כמ"ש בספרי ובכ"מ כיון שכותבין חצר במכירה א"כ החמץ מונח ברשות העכו"ם ושוב אף בלי קנין י"ל דאין הישראל עובר בב"י דל"ח בבתיכם ורק שכ' הרא"ש דכיון שנתן לו רשות להניח שם חמצו קונה בשימוש ולפ"ז אם הקנה עכ"פ בקנין דרבנן עכ"פ החצר משמר החפץ לצורך הנכרי שוב ל"ח בבתיכם ואינו עובר מה"ת ולענין דרבנן מהני קנין דרבנן אבל עכ"פ יש לחוש דקנין אגב לא קני מה"ת ושוב י"ל דהבהמה נשארה מה"ת ברשות הישראל ושוב יש בו קדושת בכור.. דקנין הראשון לא מהני שלא הי' רק קנין כסף וקנין השני ג"כ ל"מ דקנין השני הי' ג"כ בכסף ול"מ בעכו"ם ואגב ל"ח רק קנין דרבנן אך לפמ"ש בלח"מ פ"ד דמכירה דאף א"נ דקנין דרבנן ל"מ לענין איסור דבר תורה מ"מ אם בשעת שהתחלנו לדין על דרבנן לא ידענו שיצמח מזה קולא לענין ד"ת וכבר החלטנו את הדרבנן אז אף שנצמח מזה אח"כ שיש נפ"מ לענין איסור תורה מ"מ הוי קנין שכבר הוחזק ומהני ומש"ה בהבטיח טלה לזונה לא נאסר כיון דמדרבנן כסף ל"ק וכבר החלטנו דלא קנתה הטלה ממילא מותר אח"כ להקריבו על המזבח עי"ש א"כ ה"נ כיון דבער"פ לא הי' נ"מ בקנין אגב רק לענין דרבנן דב"י מה"ת בלא"ה ליכא מכח ב' הספקות דלעיל ורק מדרבנן החלטנו דמהני קנין אגב לענין חיוב ביעור דרבנן שוב אף כשנולד אח"כ דבר שצריכין לדין מכח הקנין אגב לד"ת מ"מ כוון שכבר החלטנו דמועיל קנין אגב שוב מהני אח"כ לענין ד"ת ובפרט כיון שיש כמה ספיקות להתיר שמא כסף לחוד בעכו"ם מישראל קונה כשי' רש"י והרמב"ם ז"ל ושמא קנין אגב מהני ד"ת כשי' התוס' קידושין ד"ה ושמא קנין דרבנן מהני לד"ת כשי' הר"ן ושמא חצר קונה בעכו"ם כשי' הקצוה"ח בסי' קצ"ד א"כ קרוב לודאי שאין בו קדושת בכור ועכ"פ אחר שכבר נשחט ונתערב א"כ מה"ת גם חה"ל מה"ת בטל ועכ"פ ל"ח רק ס' איסור וי"ל דגם בחהר"ל בטל דהוי ספק דרבנן ואף דנודע הס' קודם שנתערב מ"מ היכא שיש כמה צדדים להקל מפורש בספרי ח"ג סי' צ"ז דמתירין התערובות אף בנודע הס' מקודם ובפרט בס' דדינא דל"ש לומר דכבר הוחלטנו וודאי איסור וכמו דמתירין בסי' ס"ו בביצה שיש בו טיפת דם בנתערב ברוב אף דהוי ס' בנתגלגל וגם בס' איסור לשי' כ"פ סומכין אשי' הראבי"ה דסגי בקליפה ובא"י מקום הקליפה בטל ברוב ע"כ מכל הני צדדים הדבר פשוט דבשר שנתערב בו הס' בכור מותר כנלע"ד בס"ד: בעה"ח פ' מטות מסעי תרפ"ו לפ"ק מרחץ הארשפאלו, הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדאמישלא. סי' י"א להרב הגאון המפורסי' וכו' כש"ת מ' יוסף פאנצער ז"ל ראבד"ק דראהביטש יצ"ו

בדבר שאלתו באיש א' חסר דיעה שנדד מביתו ואיש אחד מעירו ראה אותו ביערסלוב והכירו כי החסר דיעה הי' שמו מאיר והו' חתנו של השו"ב מבארוסלוב ואח"כ שמע קול שנמצא אדם מת סמוך לעיר יעריסלוב והלך לשם ולא הכירו בטב"ע ורק בזקנו הכירו כי הי' לו שערות מועטים ועוד העידו איזה אנשים שראו חסר דיעה מסבב ביעריסלוב ורק שלא הכירו אותו מי הוא ואח"כ כשנמצא אדם מת סמוך לעירם הלכו לראותו והכירו אותו בטב"ע גמור שזה הוא אותו החסר דעת שהי' מסבב ביעריסלוב ובדקו בו אולי ימצאו בו איזה סימן וראו שהו' לו רושם שחור בגבו תחת אצילי ידיו ואשתו ואביה אומרים כן שיודעים שהי' לו רושם שחור על גבו אבל לא צמצמו המקום וגם העידו העדים שהו' אדם בינוני וזקנו הי' קטן והצבע משערותיו הי' בלאנד וכבר עבר ג' שנים מיום שנעלם וגם כבר העמידו הדבר במכה"ע ועד כה לא נשמע ממנו מאומה זה תורף השאלה

וכת"ה העיר בג' צדדי היתר א' עפ"י עד האומר שראה את מאור חתן השו"ב מבאריסליב בעיר יעריסלוב והכירו בחייו נהי דאחר מותו לא הכירו בטב"ע זולת בזקנו וזה אף בגדר סימן אמצעי לא מקרי מ"מ לפי שיטת המבי"ט הנודע י"ל כיון דעכ"פ ידעינן מעדותו של עד הנ"ל שמאיר מבאריסליב הנ"ל הי' ביעריסלוב וכיון שנמצא אח"כ אדם מת סמוך ליעריסלוב שוב יש לתלות דהוא ממש זה שראה אותו בחייו ביעריסלוב כיון דאיש אחר לא נעלם אז ביעריסלוב

א) באמת בצד היתר הלז יש לדון טובא דעיקר סברת המבי"ט די"ל היינו שאבד היינו שנמצא כ"ז היכי דעכ"פ ידעינן בוודאי שהנאבד הי' במקום זה אבל הכא הרי גם על זה אם הי' מאיר הנ"ל בעיר יעריסלוב לא נודע לנו רק עפ"י ע"א א"כ באמת לשי' כמ"פ ע"א בעדות אשה ל"מ רק מדרבנן א"כ בנ"ד ממנ"פ א"א להתיר מכח זה דאי ניזול בתר ד"ת שוב ע"א נ"מ ואי ניזול בתר דרבנן א"כ מדרבנן הרי לא אמרי' היינו שאבד היינו שנמצא וכדומה לזה כ' הפמ"א והברית אברהם די"ל דע"א במשאל"ס לא יועיל ואף אם ניסת תצא מכח ממנ"פ מה"ת ע"א ל"מ ומדרבנן הרי שוב חוששין שמא עלה מן המים וגם העירו דאף לשי' הסוברים דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת מכח מדעל"ג מ"מ במשאל"ס ל"ח מדעל"ג דאף אם יבוא בעלה לא והי' נתפס למשקר לפי שיהי' יוכל להתנצל דבאמת ראה הטביעה ורק שעלה מן המים ורק לענין זה יפה כתבו דגם במשאל"ס שייך הסברא דמדעל"ג דאם יבא בעלה שפיר יהי' נתפס למשקר הואיל דחשש שמא עלה מן המים הוי מילתא דל"ש ורק להחמיר באיסור א"א חוששין להכי אבל אם ובוא בעלה לא ניתלי במידי דל"ש ורק נחזיק את העד למשקר ועוד כתבו דדוקא במשאל"ס שפיר י"ל דמועיל גם בעדות ע"א הואיל דאכתי שייך הטעם דקולת עגונה מדחזינן התם דאם ניסת לא תצא ע"כ דחז"ל גופא לא רצו להחמיר בדיעבד א"כ ע"כ דהוי מכח קולת עגונה ושפיר מועיל גם ע"א ויוצמח באמת לפ"ז דע"א במשאל"ס בלא שהה עד שתצא נפשו אף לשי' האומרים דגם בזה ליכא רק חשש דרבנן מ"מ לא יועיל ע"א הואיל דבזה אף אם ניסת תצא א"כ אף לשי' הסוברים דבדרבנן מהני סי' אמצעי מ"מ היכי דליכא רק ע"א על הטביעה שוב לא יועיל סימן אמצעי דממנ"פ מה"ת ע"א ל"מ וגם סימן אמצעי ל"מ ומדרבנן שוב חוששין שמא עלה מן המים ובזה א"א להקל מכח קולת עגונה הואיל דבלא שהה עד שת"נ אף אם