מהר"ש חלק ד רכה

ע"כ לדינא החטים כשרים זולת הרוצה להחמיר למצת מצוה בב' לילות הראשונות תע"ב כנלע"ד בס"ד לדינא: ה' ויקרא תרס"ח ראדימישלא יצ"ו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ט' להרב המאה"ג חו"ב בנש"ק וכו' כש"ת מ' פנחס יוסף נ"י אבד"ק וואניטש יצ"ו

בדבר שאלתו באשה שהיתה מקשה לילד והרופאים הוציאו הילד בצבת אם הולד חייב בפדה"ב זה תורף השאלה

א) וכת"ה העיר מהא דאבעיא בש"ס חולין דס"ט אי נגיעת הרחם מעכב ונשאר בתיקו ובש"ס בכורות ד"ט מוכח די"ל דמקצת הרחם, מקדש נהי דמסיק הש"ס די"ל מב"מ אינו חוצץ מ"מ י"ל בנ"ד דיש ס"ס לחיוב שמא נגיעת רחם לא מעכב ושמא סגי בנגיעת מקצת הרחם והביא בשם שט"מ דס"ס מועיל לחייב בפדה"ב עכת"ד

הנה בגוף הדבר אי מועיל ס"ס לחייב בפדה"ב אף למ"ד דס"ס ל"מ להוציא ממון לכאורה יש להעיר מהא דכ' בתוס' כתובות ד"ט דחייב לתת לה כתובתה דשמא אינו בקי בפ"פ ושמא נאנסה ומוכח לכאורה דס"ס מועיל לחיוב ממון אך י"ל כ"ז התם דכבר נתחייב לה כתובה וס' שמא זינתה תחתיו ברצון וא"כ כבר כ' הפלאה שם די"ל בכה"ג דהוי כמו איא"פ דחייב ונהי דכתובה ל"ח חיוב ברור משום דשמא מעולם לא תבוא לידי גביה ע' תוס' ב"מ ד"כ ותוס' גיטין די"ג ושוב ל"ח כמו איא"פ הואיל דעיקר הא דאיא"פ חייב משום דלא אתי ס' פטור ומוציא מידי חיוב וודאי וא"כ בכתובה דל"ח חיוב ברור שוב י"ל דל"ח בכלל איא"פ אך באמת י"ל דגם בכתובה הוי כמו איא"פ כיון דכבר הוחלטנו שיהי' חייב לה כתובה שוב מועיל עכ"פ הס"ס להחזיק החיוב שכבר הוחלטנו וכמ"ש בדרישה חו"מ סי' רל"ב דרוב זבני לשחיטה אז אף בלא נתן עוד הלוקח את המעות חייב ליתן הואיל דרוב מסייע שחייב לשלם המעות כמו שהי' מוחזק אצלינו קודם שנולד הריעותא מועיל עכ"פ הרוב להחזיק מה שהי' בהחלט אצלינו עד עתה עיי"ש ובאמת בנה"מ סקי"ב שם השיג עליו אבל דעת הדרישה מבואר כן א"כ שפיר י"ל גם בכתובה דמועיל הס"ס להחזיק החיוב שכבר הוחלטנו אבל בעלמא אף היכי דהוי ס"ס מ"מ הואיל דהוי הספק על התחלת החיוב אז אכתי וי"ל דל"מ ס"ס לחייב ממון כמו דל"מ רוב בממון ולפ"ז י"ל דגם לחייב בפדה"ב ס"ס ל"מ וכמו דל"מ רוב בפדה"ב אך כבר העיר בשטמ"ק ב"ק די"א די"ל דרוב מועיל לחייב בפה"ב

ב) ובספרי ח"ג סי' ט' הבאתי בהא דאינו חייב בפדיון תוך ל' דלשי' רש"י ז"ל הטעם מחשש נפל אף דרוב ב"ק הם ותיקשי לרב דסובר דרוב מועיל להוציא ממון אולם כתבתי כיון דמיעוט נפלים הוי מיעוט המצוי נהי דמה"ת מועיל רוב אף היכי דיש מיעוט המצוי וכמו דחזינן דבדיקת הריאה הוי רק מדרבנן אף דסירכות הוי מיעוט המצוי אבל עכ"פ חז"ל החמירו במיעוט המצוי שלא לסמוך על הרוב א"כ תו לא מיקרי הרוב בכלל בירור במידי דיש מיעוט המצוי והיכי דהרוב ל"ח בירור גם לרב ל"מ רוב בממון דעיקר הא דמועיל רוב בממון לרב הוא רק משום דרב סובר דרוב מיקרי בירור כמ"ש הכו"פ סי' ק"ו וסי' ס"ג וע' תוס' בכורות ד"כ שכ' בחד תירוצא די"ל דבממון שאל"ת גם רב מודה ועיי"ש שהעירו די"ל דאף אם יש רו"ח לחיוב אפ"ה לא יהי' מוכרח ליתנו לכהן משום די"ל דבממון אף רו"ח לחיוב ל"מ ועיי"ש שכתבו דא"א לומר תרתי דסתרי אבל ברמב"ן ורא"ש שם כ' די"ל דאמרי' תרתי דסתרי וע' תוס' נדה דכ"ה מ"ש בזה וע' בתוי"ש כתובות דט"ז כ' די"ל דרו"ח מועיל בממון אבל עכ"פ רובא לחוד בוודאי דל"מ בממון וה"ה בפדה"ב וכה נודע שיטת מהרי"ק בהפילה וולד שאינו מרוקם דהבא אחריו חיוב בבכורה דיש ב' חזקות לחיוב חזקה שלא נתרקמו אבריו וחזקה שלא נפטר רחמה ותמה עליו בשו"ת ח"צ דהא יש רוב דוודאי הפילה ב"ק ושוב עכ"פ החזקות ל"ח כבירור היכי דיש רוב להיפוך ושוב איך אפשר לחייבו ע"י החזקות עיי"ש ולכאורה דבריו צ"ע דהא ידוע שיטת הריב"ש דתרי חזקות עדיפי מרוב וכבר הרגיש בזה בהג"ה יד שאול יו"ד סו' ש"ה ובאמת י"ל דכבר כ' בשו"ת מהר"י אסאד דהא דתרי חזקות עדיפי מרוב הוא רק מדרבנן והיינו להחמיר כמו במשאל"ס אבל להתחייב בפדיון אף ע"י תרי חזקות א"א לחייבו היכי דיש רוב כנגדו וצדקו דברי הח"צ

ג) וראיתי בהג"ה יד שאול שם שכ' די"ל דס"ס חשוב כרובא דאיתא קמן ומועיל גם בממון וכשיטת התה ד ורשב"ם ב"ב דצ"ג אבל עכ"פ אכתי הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים נחזור לענין דינא דלכאורה בנ"ד יש כמה צדדים לחייבו בפדה"ב חדא שמא כהשטמ"ק דבפדה"ב דהוי מצוה אף רוב מועיל לחיוב וכעין שיטת הרשב"א דבס' צדקה אזלינן לחומרא ולא אזלינן בתר צד ממון שבו וכנודע ממחלוקת הג"ת ומהרשד"ם מובא בש"ך יו"ד סוס"י קע"ז ובפרט די"ל לפמ"ש בשו"ת ח"ס חו"מ סי' קפ"ז דהפדיון שייך להשי"ת רק דהשי"ת נותנו במתנה להכהן א"כ לפ"ז אף א"נ דגם בפדה"ב אמרי' המע"ה אבל עכ"פ י"ל דמועיל רוב לחיוב וכמ"ש המהרי"ט דבמת"ע דכתיב עני ורש הצדיקו אז היכי דיש עכ"פ רוב לחיוב מועיל וה"ה די"ל סברא זו בפדה"ב וגם יש צירוף שמא כסברת היד שאול דס"ס חשיב כרובא דא"ק ומועיל אף בממון

ד) והנה ראיתי לגדול א' שכ' ג"כ די"ל דרוב יועיל בפדה"ב הואיל דגם לשמואל דסובר דרוב ל"מ בממון מ"מ לא גרע מברי ושמא כמבואר בכתובות דט"ז דע"י רוב משוי לטענת שכנגדו לשמא וא"כ חיוב עכ"פ לצי"ש כמבואר בחו"מ סי' ע"ה וממילא מותר ג"כ לברך ע"י חיוב לצי"ש עכת"ד

באמת יש בזה הרבה לדבר אי מותר לברך על ס"ס כיון דבברכה שא"צ יש חומר לא תשא א"כ כמו דאין לברך אמידי שכל חיובו הוא מטעם חזקה כמ"ש בט"ז או"ח סי' ח' ה"ה דאין לברך ע"י ס"ס וע' בפמ"ג בפ"כ לאו"ח שהרגיש בזה ואף דמפורש בש"ע דבשכח לברך ספה"ע לילה אחת וספר ביום דמותר לברך אח"כ מטעם ס"ס שמא ספירה דיממא הוי ספירה ושמא כל לילה מצוה בפ"ע ומוכח דמותר לברך ע"י ס"ס באמת וי"ל התם העיקר כשיטות הסוברים דכל לילה מצוה בפ"ע וראי' דפסקינן דאף בלא ספר גם כל היום ונזכר בביה"ש ג"כ מותר לברך אבל בעלמא שפיר י"ל דל"מ ס"ס לענין ברכה

ה) אך בגוף הדבר י"ל הואיל דברכה שא"צ לשי'