מהר"ש חלק ד רכד

חילוק בין בב"א לבין זאח"ז לענין אאחע"א וכן מצינו גם לענין טומאה במנחות דכ"ד די"ל שבע לה טומאה ואפ"ה קאמר שם בש"ס דאם בא טומאת מדרס וטומאת מגע מדרס בב"א אם פקע אח"כ טומאת מדרס נשאר טומאת מגע מדרס וכן משני שם בש"ס התם בב"א הכא בזאח"ז א"כ הכא נמי י"ל דוקא בנחמצה מקודם ע"י מים ואח"כ התליעה דפסול דבע"מ בא רק אחר הפסול דחימוץ אז שפיר אם יחמוץ אותם שנית יתחייב הואיל דהפסול דחמץ בא קודם הפסול דבע"מ ושוב הפסול דבע"מ ל"מ בה מידי שפיר חייב בחימצה שנית אבל הכא דהפסול חמץ ופסול דבע"מ חלים שניהם בב"א א"כ כבר כ' התוס' רי"ד בהא דבב"א חלו שניהם מטעם הי מינייהו מפקית וממילא חשוב בכלל מנחה פסולה ושוב אינו חייב משום מחמיץ ושוב שפיר י"ל דתולע מחמיץ ואפ"ה אינו חייב בחימצה שנית הואיל דפסול דבע"מ הי' חל ביחד עם הפסול דחמץ וחשיב מנחה פסולה אך באמת ז"א דהרי זה פשוט דהא דקאמר בש"ס דבחמץ פסול יוצא ל"מ בה מידי א"א לומר הכוונה משום דפסול יוצא לא חל אחמץ ז"א דא"כ גבי טומאה דאמרי' שבע לה טומאה ואפ"ה חזינן דהיכי דטומאה שניה חמורה חלה א"כ כיון דפסול יוצא חמור מפסול חמץ דהא פסול יוצא כולל כל הקדשים תאמר חמץ פסול רק בשאר מנחות אבל תודה ושתי הלחם אדרבא באות חמץ א"כ בוודאי מן הראוי דיחול פסול יוצא אפסול חמץ וע"כ דכוונת הש"ס דנהי דפסול יוצא חל אפסול חמץ מ"מ הואיל דבלא"ה פסולה משום חמץ א"כ פסול יוצא אינו מוסיף לנו שום חידוש בפיסולו ושפיר ל"ח בכלל מנחה פסולה ושפיר חיוב משום מחמיץ וכהא דכ' בריטב"א מכות דכ"ב בשם הרמ"ה דליכא חיוב מעילה רק במידי דבלי איסור הנאת הקדש הי' חזי להנות בו אבל בבישל בב"ח בעצי הקדש דאז גם בלי איסור הנאת הקדש ג"כ הי' אסור להנות מכח בב"ח בכה"ג לא חייבה רחמנא משום מעולה עיי"ש ולפ"ז י"ל דאף היכי דבאים בב"א מ"מ כיון דפסול דבע"מ אינו מוסיף שום דבר בפיסולו דבל"ז פסול משום חמץ שוב ל"ח בכלל מנחה פסולה ושוב יש לחייב משום מחמיץ ונשמע ע"כ דתולע אינו מחמיץ

ה) אך באמת עדיין יש לחלק בין היכי דפסול חמץ בא מקודם לפסול דבע"מ לבין היכי דשניהם באו בב"א ונקדים מחלוקת רש"י ותוס' שבועות ד"כ דלשי' רש"י בנדר שלא לאכול נבילה כיון דנדר חל עליו יוכל להתפיס בו ולשי' התוס' אף דחל הנדר מ"מ לא יוכל להתפיס בו וי"ל דכוונת התוס' נהי דחל הנדר אפ"ה גזה"כ דהתפסה ל"מ רק במידי שיש עליו שם דבר הנדור אבל בנדר על נבילה כיון דליכא שום חומר באיסור השני נהי דגזה"כ דחל על איסור הקדום מ"מ לא נקרא עליו שם איסור השני רק שם איסור הראשון ושוב אכתי חשוב כשם דבר האסור עליו ובאמת כמחלוקת רש"י ותוס' מצינו בנדרים די"ב הרי עלי כבכור ר"ו אוסר ור"י מתיר ומסיק בש"ס דר"י דמתיר משום דבעי דוקא מתפיס בדבר הנדור ולא בדבר האסור ור"י דאוסר אמר קרא לד' לרבות דבר האסור ומאן דשרי מוקי קרא לד' לרבות חטאת ואשם ומאן דאוסר קסבר בכור נמי מתפיסו בנדר הוא דמצוה להקדישו ומאן דשרי אי לא מקדישו מי לא קדיש ולכאורה צ"ב בהא דקאמר מאן דאסור אמר קרא לד' לרבות דבר האסור וקשה הא באמת קיי"ל דמתפיס בדבר האסור ל"מ וכבר הרגישו ברש"י ורא"ש שם בזה ונדחקו דהכוונה דהיכי דעכ"פ הוא קודש לד' אף שהוא דבר האסור מועיל התפסה אבל עכ"פ הלשון דקאמר בש"ס לרבות דבר האסור צ"ב וגם יש להבין גוף פלוגתתם בבכור דחד סבר כיון דמצוה להקדישו חשיב דבר הנדור וחד סבר כיון דקדוש מעצמו ל"מ בו התפסה באיזה סברא פליגי

ו) ועפ"ז י"ל דפליגי בפלוגתת רש"י ותוס' הנ"ל דלשי' רש"י דכיון דחל הנדר מיקרי דבר הנדור אבל לשי' התוס' דאף דחל הנדר אפ"ה לא נקרא עליו שם איסור השני ואכתי מוטל עליו שם איסור הראשון וא"כ הוי שם דבר האסור עליו ול"מ בו התפסה וה"ה בבכור דקדוש מרחם ורק דכתוב הזכר תקדיש והיינו דמצוה ג"כ להקדישו בפה א"כ י"ל דר"י סובר כשיטת רש"י ושוב שפיר נהי דקדושה הראשונה קדוש מעצמו מ"מ הואיל דמצוה להקדישו בפה שוב חשיב שם דבר הנדור עליו ומועיל בו התפסה ור"י סובר כשיטת התוס' דבכה"ג אף דמצוה להקדישו בפה מ"מ הואיל דכבר קדוש מרחם מעצמו בכה"ג שוב לא מיקרי שם דבר הנדור עליו ושפיר ל"מ בו התפסה וניחא שפיר הא דקיי"ל דל"מ התפסה בבכור הואיל דקיי"ל ביו"ד סי' רט"ו דבקונם נבילה עלי אף א"נ דחל הנדר אפ"ה ל"מ בו התפסה והיינו כשיטת התוס' וא"כ ה"ה בבכור נהי דמצוה להקדישו וס"ד דחשיב דיש עליו שם דבר הנדור מ"מ ל"מ בו התפסה הואיל דכבר קדוש מעצמו מרחם שם דבר האסור עליו ול"מ בו התפסה

ז) ולפ"ז י"ל בנ"ד אם פסול יוצא בא אח"כ נהי דחל פסול יוצא אפסול חמץ מ"מ לא נקרא עליו שם פסול יוצא רק אכתי פסול חמץ שמו עליו ושוב כיון דליכא עליו שם פסול יוצא רק שם פסול חמץ שפיר חייב משום מחמץ אבל היכי דפסול חמץ ופסול בע"מ באו בב"א א"כ נקרא עליו ג"כ שם פסול דבע"מ שוב חשיב בכלל מנחה פסולה ושוב אינו חייב משום מחמץ ושוב אכתי י"ל דתולע מחמיץ ואפ"ה יש נ"מ במה דנסתפק הש"ס דיתחייב משום בע"מ היינו לענין שאם יחמיץ אותה שנית שלא יתחייב עוד משום מחמץ וז"ב

ח) והנה כת"ה העיר בהא דאבעיא התם המקדיש מאי שילקה משום מקדיש בע"מ וקשה הא בלא"ה לוקה משום מקדיש מנחה פסולה עכת"ד

באמת לק"מ ע' ברמב"ם פ"ו מאיסורי מזבח דמקדיש פסול למזבח כל מיני פסולים הדבר ספק אי דומה לפסול דבע"מ בבהמה עיי"ש א"כ לפ"ז אי הי' הדין דבמנחה אינו לוקה משום מקדיש בע"מ עכצ"ל משום דאין בע"מ רק בבהמה א"כ לפ"ז במנחה לא יהי' חייב גם במקדיש שאר פסולים וז"ב, אך בגוף הערתו לענין אי תולע מחמיץ מש"ס מנחות הנ"ל כבר נודע שיטת הרוקח דצואה אינו מחמיץ וראייתו מהא דאבעיא בש"ס מנחות דס"ט חטים שבגללי בקר מהו למנחות ותיקשי הרי בלא"ה פסולים משום חמץ עיי"ש ולכאורה צ"ע על ראיית הרוקח דהרי י"ל דכוונת הש"ס דאו פסול מכח מיאוס שוב יהי' חשיב בכלל מנחה פסולה. ושוב לא יתחייב בחימצה אח"כ ונשמע מדברי הרוקח דא"נ דפסול משום חמץ שוב לא יחול עליו הפסול מכח מיאוס כיון דבל"ז פסול משום חמץ ושפיר יתחייב בחימצה אח"כ ודו"ק ר נחזור לנ"ד כבר כ' בח"י סי' תנ"ד בשם הר"ן דליכא חשש באכילת תולעים מחטים ובפרט דגם בחטים מאכילת עכברים לשי' המג"א מותר אף בלי ס' מכ"ש דיש להקל בזה אך נודע מ"ש השו"מ מהד"ת סי' פ"ב די"ל דוקא למנחות דמהני ס"ס י"ל דהוי ס"ס אי מחמיץ אבל לענין שמירה י"ל דאף ס"ס ל"מ וכסברת הרמב"ן והריטב"א דבקדשים וטהרות ל"מ ס"ס אך רבים השיגו עליו די"ל דוקא בקדשים דפסולים בהיסח הדעת ל"מ ס"ס אבל בשמירה י"ל דמהני ס"ס