מהר"ש חלק ד רכא

ובוודאי יטריח ויציל ולאחר הכתיבה והחתימה נהי דאז תו לא הוי פסידא דסופר מ"מ אז הא הבעל מצוי אצל הבד"צ ואם ח"ו יפול דליקה שוב הבעל גופא יטרח ויציל ושוב בכה"ג הרי כסף קונה יצא בדיעבד בוודאי מועיל בהקנה לו הכל בכסף לחוד ורק לכתחילה מכח חומרא מצריכין להקנות גם במשיכה ולכאורה הי' מקום לפקפק התינח באם לא הי' מקנה לו שום דבר במשיכה הי' מקום לומר דקנה הכל בקנין כסף אבל הכא דנתן לו קודם הכתובה הנייר והדיו במשיכה א"כ ממילא קנה אז את הנייר והדיו וממילא זכה הסופר בהמעות הנשלש ביד הביד"צ עבור הסופר והיינו שהבד"צ זכו בשבילו ושוב ממילא הדיו השני לא נקנה להבעל אף בכסף הואיל דהכסף כבר זכה הסופר בעד נייר ודיו הראשונה שמשך בהם הבעל וגם יש לחוש הואיל דמשך הדיו והנייר ג"ד שאינו רוצה לקנות בכסף לחוד וכיון דבדיו השני לא הי' משיכה שוב לא קנה אך באמת י"ל נהי דמצינו בש"ס ב"מ ד"י בנפילה ניחא לי' דליקני בד"א לא ניחא לי' דליקני אפ"ה כבר כ' הנמ"י שם דכ"ז בד"א דהוו רק קנין דרבנן אבל בקנין ד"ת מועיל אף ברוצה נקנות בקנין אחר ונהי דבספרי ח"א סי' י"ב הבאתי משו"ת רעק"א וח"ס דאם אינו מכוין לקנות כלל באותו שעה ל"מ אף בקנין ד"ת אפ"ה י"ל הכא באמת רצה לקנות בקנין כסף ומה שעשה משיכה היינו שרצה לחוש לשי' הסוברים דאף היכי דל"ש הגזירה אפ"ה כסף לא קני מטעם לא פלוג לכך עשה קנין המועיל בוודאי אבל באמת הי' בדעתו שיקנה גם בכסף לחוד

ז) והנה כת"ה כ' עוד די"ל כיון דהנייר הוא של הבעל שוב ממילא נקנה לו הדיו מטעם כליו לכאורה י"ל כיון דכליו קונה לו לאדם הוא מטעם חצר א"כ י"ל כיון דהבעל הי' סובר שכתב הסופר באותו דיו שמשכו א"כ הרי לא נתכוין לקנות דיו השני ושוב לא קנו אך באמת כ' המח"א דכ"ז באם יודע שצריך לקנות ע"י החצר ואינו מתכוין לקנות שפיר לא קנו אבל אם אינו יודע כלל שצריך לקנות ע"י חצר שוב חצירו של אדם קונה לו אפי' שלא מדעתו א"כ בנ"ד אם הי' הבעל יודע שנכתב בדיו אחרת באמת הי' מתכוין לקנות ע"י כליו ושפיר י"ל דקנה הדיו מטעם כליו ונוסף לזה א"נ דעכ"פ הסופר נתכוין להקנות לו הדיו ע"י הנייר בשעה שכתב בדיו השני אף דהבעל לא ידע מזה מ"מ כבר נודע שיטת הראב"ד דבדעא"מ א"צ כוונת הקונה וסגי בכוונת המקנה

ח) ומ"ש כת"ה דאפי' בנכתב בדיו של אחר ג"כ אמרי' דהקנה באוה"מ באמת י"ל דוקא אם איש זר נתן לו דיו בתורת שאלה א"כ כיון דהדיו לא תחזור אליו א"כ הקנה לו לגמרי וכמ"ש כה"ג בט"ז או"ח סי' תנ"ד לענין מצה שאולה ושפיר קנאו במשיכה וגם בגזל דיו וכתב בו קנאו בשינוי אבל בנ"ד דהבעל לא לקח הדיו והסופר לא הקנה לו הדיו לא ע"י עצמו ולא ע"י אחר א"כ במה קנה הדיו ורק די"ל דבשעה שמסר הגט להבעל הקנה לו הדיו ובדעא"מ א"צ כוונת קונה וז"ב יצא דבנ"ד יש כמה סברות להקל א' די"ל דבכסף לחוד נקנה לו דיו השני כיון דהתנה עם הסופר לעשות לי גט כשר וא"כ אם הי' כתב בדיו מקולקלת והי' נפסל הגט שוב לא הי' מגיע לו השכר א"כ חשיב כנתן לו הכסף בכל דיו שיכתוב בו הגט ואם כתב הגט רדיו אחרת הוי הכסף גם על דיו השני וא"כ בוודאי דקנה הדיו בתורת קנין כסף וגם י"ל דקנה הדיו ע"ו הנייר בתורת כליו ומה גם די"ל דאח"כ בשעה שמסר לו הגט הקנה לו הדיו ע"י משיכת הנייר נהי דבדיו ל"ש משיכה מ"מ י"ל ממנ"פ אי ליכא מה למשוך הרי קני בכסף וא"נ דחשיב כיש מה למשוך שוב מועיל משיכת הנייר לענין הדיו ובנ"ד אזדא ג"כ מ"ש הבי"מ די"ל דהסופר אינו יודע אם צריך להיות משל הבעל הואיל דהכא כבר הקנה לו הכל קודם הכתובה א"כ הרי ידע שצריך הקנאה א"כ בוודאי דגם אח"כ בשעה שלקח דיו השני בוודאי דהקנה לו הדיו השני ע"כ הדבר פשוט דהגט כשר בלי שום חבש כנלע"ד בס"ד לדינא: ה' ויקרא תרע"ג ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי ז' כבוד הרב הגאון הצדיק בנש"ק וכו' כקש"ת מ' שמחה ישכר דוב זצ"ל אבד"ק צעשינוב יצ"ו

בדבר שאלתו באשה אחת שנתחייבה לשלם לראובן עפ"י ד"ת מאה ר"כ ויש לה נכסים היינו חצי בית טאבילירט על שמה ולא רצתה לשלם החוב ואמרה שיש לה חוב אצל שמעון על ב' מאות ר"כ חוץ העיסקא ואם יתן לה המותר תמסור לו החוב הנ"ל והסכים ראובן על זה ותבעו את שמעון לד"ת והשיב שאין לו מעות בעין רק בית ושדה ופסקו הבד"צ שעד ל' יום מחויב שמעון לשלם לראובן הסכום מאה ר"כ שהי' לו אצל האשה והמותר ישלם ליד האשה ובתוך ל' יום ביקש שמעון מהאשה שתרחיב לו הזמן ונתן לה וועקסיל חדש על מכך שנה וכעת תובע ראובן משמעון שיתן לו הסכום מאה ר"כ והשיב שמעון שכבר הרחיבה לו האשה זמן הפרעון זה טורף הטו"ת

א) והנה זה פשוט דהיכי דחייב מכח שדר"נ א"י להרחיב זמן כמפורש בסי' פ"ו סעיף ה' דכמו דל"מ מחילה במקום דחייב משדר"נ ה"ה דא"י להרחיב הזמן ועיי"ש בש"ך דאף אם לא נודע בשעת הרחבת הזמן שחיוב לאיש אחר מ"מ אם נתברר אח"כ שחייב לאיש אחר ואין לו לשלם רק מזה החוב ג"כ ל"מ הרחבת הזמן אולם כת"ה נסתפק הואיל דקיי"ל דהיכי שיש פסידא ללוה ל"ש שדר"נ ביש לו נכסי א"כ י"ל הואיל דלא נתחייב שמעון לשלם רק אחר ל' יום א"כ כיון שהרחיבה לו הזמן בתוך ל' יום א"כ שוב חשוב כיש פסידא ללוה שני ול"ש שדר"נ כיון דיש נכסי ללוה ראשון או די"ל כיון דבעת שתבעו את שמעון לד"ת הרי גם האשה תבעה המעות משמעון וממילא לא הי' אז לשמעון שום נ"מ למי לשלם ושוב אז חל עליו החיוב לשלם לראובן מכח שדר"נ ושוב ל"מ הרחבת הזמן עכת"ד

ב) הנה באמת באם היתה נותנת לראובן החוב על שמעון בתורת גוביינא והיינו שתפטור עי"ז מהחוב שוב הי' מועיל מחילה דהא במוכר שט"ח מהני מחילה ונהי דבשט"ח שלא נכתב בו שם המלוה ל"מ מחילה מ"מ וועקסלין דידן דבעי דרא מבעהש"ט חשיב כנזכר בו שם המלוה ועיי"ש בש"ך סקי"א שכ' ליישב שיטות הסוברים דבשדר"נ ל"מ מחילה מקושית הראשונים מב"ק דפ"ט ותורף דבריו דמיד כשמכרה