מהר"ש חלק ד רכ

ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה וקשה לפמ"ש הבעה"ט דגם כל היוצא למלחמת משה ג"כ גט כריתות הי' כותב לאשתו א"כ שמא התם הכוונה דאיש אחר יקחנו ע"י שנתגרשה ולא משום דמיתת הבעל מתיר עכת"ד והנלע"ד דבאמת כבר העירו המפורשים אהא דכל היוצא למלחמה גט כותב לאשתו איך מועיל גט כזה הרי בעי גט מחמת שנאה עי' שו"ת מהרמ"ל ובנובי"ת סי' קנ"ט ובשו"ת חס"ל שהאריכו בזה אולם לסברת הר"ן דבמידי דבלא"ה אינו ברשותו שוב לענין שלא יבוא הדבר לרשותו בע"כ אף סילוק ע"י ג"ד לחוד סגי א"כ י"ל אף א"נ דגט מאהבה ל"מ כ"ז היכי דפעולת הגט בא להפקיע האישות אז בעי שיהי' מכח שנאה אבל ביוצא למלחמה ונותן לה גט כדי שלא תהי' זקוקה ליבום בכה"ג אחר שמת הבעל א"כ איסור א"א כבר פקע במיתתו ורק דאנו רוצין להטיל עליה איסור מכח היבם וכמפורש בקידושין די"ד ובגיטין דפ"ד וכל האיסור שבא היבם להטיל עליה הוא כדי להקים לאחיו שם וא"כ היכי דגירשה הבעל מקודם וגילה דעתו שאינו מקפיד על הקמת שם בכה"ג לא יוכל היבם להטיל עליה איסור וא"כ פשיטא דלענין זה שנדע גילוי דעתו של בעל סגי אף בגט מאהבה הואיל דגט זה א"צ לעשות פעולה להפקעת האישות ורק לפעול שלא יחול כעת איסור חדש מכח היבום וכהא דמצינו שיטות הר"ן דנטבנ"ט דהיתרא מותר משום דאטעם קלוש לא יוכל לחוש שם איסור בב"ח א"כ התינח אי באמת מיתת הבעל מתיר שפיר לענין יבום מועיל אף גט מאהבה אבל א"נ דמיתה אינו מתיר א"כ יוצמח דפעולת הגט הוי גם להפקיע האישות והיכי דבעי הגט להפקיע את האישות הרי שוב ל"מ גט כזה ובעי דוקא גט מכח שנאה ומיושב קושית הפני"פ לנכון ודו"ק נחזור לנ"ד די"ל דע"ו שמסר הגט ליד הבעל חשוב כג"ד שנתן לו באוה"מ וכמו דמצינו בקידושין וכסברת האב"מ הנ"ל ולכאורה י"ל דלא דמי לשם בשלמא התם דעכ"פ נותן לו בתורת שאלה לזמן ונתחייב באונסין ולדבר זה ג"כ בעי קנין וכמפורש בש"ס ב"מ דמ"ז כשם שתיקנו משיכה בשומרים א"כ הרי המשאיל עכ"פ נתכוין להוציא החפץ מרשותו לרשות השואל ולשי' התוס' ב"מ דק"ג בס' בזמן השאלה מוקמינן בחזקת השואל אבל בנ"ד דיש לחוש שמא אינו יודע כלל שצריך להיות משל בעל א"כ לא נתכוון כלל להקנות ושוב קנין בלי כוונה ל"מ אך באמת הדבר נכון כיון דעכ"פ כבר קנה בקנין כסף ואחרי שמסרו ביד הבעל לגרש בו אף שלא אמר לו אז שנותן לו בתורת קנין מ"מ כיון דיש ג"ד שלא חזר מהקנין שוב נגמר הקנין למפרע משעת נתינת הכסף וצדקו דברי הב"ח דעכ"פ בדיעבד מהני בלי הקנאה עכ"פ היכי דיש קנין כסף

ד) והנה כת"ה העיר דלענין הדיו בוודאי דמועיל אף בלא הקנה לו בפירוש הואיל דעיקר דבעי שיהי' לו קנין בהגט הוי רק משום דבעי שיהי' שלו בשעת נתינה ואז בשעת נתינה הרי הדיו דבוק להנייר וחשוב כליכא מה למשוך דבכה"ג כסף לחוד קני וכשיטת הא"ז דבמוכר עובר מהני כסף לחוד ונהי דביו"ד סי' ש"כ מבואר דבעי כסף ומשיכה מ"מ עכ"פ סניף יש מדברי הא"ז לנ"ד עכת"ד. הנה באמת בגוף דברי הא"ז כבר תמהו עליו דאם מוכר רק את העובר הוו דשלב"ל ול"מ בו קנין ואף בהוכר עוברה לשי' כמ"פ ל"מ לענין קנין ואף להרמב"ם ל"מ הוכר עוברה רק בקידושין ע' בחמ"ח אה"ע סי' מ' סקי"ד ועכצ"ל דמיירי בהקנה פרה לעוברה ושוב בהאם הא שייך משיכה ע' שו"ת ח"ס חיו"ד סי' שי"ב אולם בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' מ"ז הטור די"ל דחל המכירה בשעה שיושבת על המשבר דאז תו ל"ח בכלל דשלב"ל ושוב צדקי דברי האו"ז אולם בגוף הדבר י"ק בשלמא אם הי' נותן הבעל שכר הסופר אחר שנגמר הגט בכתיבתו דאז הדיו דבוק להנייר וליכא מה למשוך שוב הי' מקום לומר דכיון דליכא מה למשוך קני' בכסף לחוד שנתן אחר הכתובה ול"ש לומר דחשיב כמחוסר דבר בין כתובה לנתינה כמ"ש הר"ן בפ"ב דגיטין דהקנאה כיון שאינו מעשה בגופו של גט דומיא דקציצה ל"ח בכלל מחוסר מעשה אבל בנ"ד דנתן השכר סופר קודם התחלת הכתיבה ואז הרי הי' בידו למשוך הכל וא"כ הרי נודע דעת הרמב"ן דחז"ל עקרו קנין כסף מיד אף קודם שחוזר בו וסובר דנאבד קידם חזרה פסידא דמוכר וא"כ נהי דעכשיו אחר הכתיבה ליכא מה למשוך כיון דהדיו דבוק בנייר מ"מ אז הרי לא נעשה קנין כסף חדש ושפיר חשוב כלא קנה את הדיו וחשיב כנכתב הגט בדיו של הסופר בחנם דבכה"ג גם לשי' הרמב"ן והב"ח ל"מ ואף לפמ"ש הבי"מ אה"ע סי' צ' בכוונת דברי הב"י חו"מ סי' ק"צ דגבי קנין כסף אף אי לא חל הקנין בשעת נתינה מ"מ אם אח"כ יוכל הקנין כסף לחול כ"ז שלא החזיר המעות שפיר מועיל הקנין עיי"ש א"כ י"ל נהי דבשעת נתינה לא הועיל הקנין כסף משום דהי' אפשר במשיכה אבל עכ"פ עכשיו אחר הכתיבה דתו ליכא מה למשוך שוב יש מקום לקנין כסף לחול ושפיר י"ל דנקנה אלו הכל בתורת קנין כסף אך באמת ז"א דכבר כ' הבי"מ דעכ"פ צריך ריצוי בשעה שיוכל הקנין לחול א"כ בנ"ד הרי י"ל שמא הסופר אינו יודע כלל אם צריך להיות משל הבעל וגם הבעל גופא אולי אינו יודע מזה ושוב ליכא ריצוי בפירוש עכשיו לקנות ושוב לא יוכל כעת הקנין כסף לחיל ובשעת נתינה הרי הי' אפשר למשוך ושוב לא הועיל אז הקנין כסף ונפקע לגמרי וז"ב

ה) אולם אכתי י"ל לשי' הפוסקים בחו"מ סי' קצ"ח דהיכי דל"ש החשש נשרפו חיטך כסף קונה א"כ י"ל דבנותן כסף עבור כתיבת גט א"כ הרי נכלל בקנין זה הנייר והדיו וגם שכר כתובה ממילא דל"ש בזה הגזירה דנשרפו חיטך הואיל דקודם גמר חתימת הגט עדיין לא מגיע לו שום שכר הואיל דלא מכר לו נייר מיוחד או דיו מיוחד זולת שמחויב ליתן לו כל הנצרך לגט וא"כ אם יפול דליקה ע"כ יטרח הסופר להציל כדי שלא יצטרך ליתן לו נייר אחר ונהי דקיי"ל דגם במוכר לו סחורה שאינו מיוחדת ג"כ כסף לא קני התם שאני דעכ"פ אם והי' נשרף מקצת מן הסחורה יפסיד הלוקח חלק לפי ערך וכמ"ש בתוס' גיטין דס"ו אבל הכא דהנייר באמת אינו שוה סכום שקיבל הסופר ועיקר השכר נוטל הסופר בעד הכתובה ורק דהסופר מחויב ליתן גם את הנייר א"כ בכה"ג הרי יהי' כל ההפסד של הסופר באם יפול דליקה ושוב בוודאי דיטרח הסופר להציל ושוב כסף קונה ואין לומר דעכ"פ אחר גמר הכתיבה שוב אכתי שייך החשש שמא ויאמר לו הסופר נשרף גיטך ושוב י"ל דאז בטל הקנין כסף כדי שגם אז יטרח הסופר להציל אך באמת ז"א דכיון דעכ"פ בשעת נתינת הכסף קודם גמר הכתיבה ל"ש הגזירה ושוב חל הקנין כסף אז בוודאי דלא נתבטל גם אח"כ וז"ב

ו) וחוץ לזה י"ל כמו דקיי"ל דבעליה של לוקח אשכר למוכר מועיל קנין כסף משום דמצוי אצל ביתו ויטרח ויציל א"כ ה"ה הכא קודם גמר כתיבת הגט הרי ל"ש הגזירה כיון דאז הוי פסידא דסופר