מהר"ש חלק ד ריט

תורה בוודאי ליכא ושוב הוי חזקה נגד חזקה ושוב מועיל המיגו ועיין כעין זה ביו"ד סוף סי' א' דשוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן דדעת הריטב"א להחמיר וכ' בדג"מ דהיכי דגם לפי דברי המכחיש הי' רק שהי' במיעוט בתרא דאינו רק אדרבנן לרוב הפוסקים לכ"ע השוחט נאמן להכשיר ה"ה הכא דליכא ס' רק על קידושי דרבנן בוודאי מועיל ח"פ ושוב מהני המיגו ועוד י"ל כיון דלא בדקו את העד אם יש לו שערות א"כ נודע דחזקה דרבא ל"מ לענין חליצה הגם דלשי' הרבה פוסקים הוא רק משום דאיכא לברורי כמ"ש הרשב"א ריש חולין יעיין טו"ז אה"ע סי' קנ"ו אך באמת לשי' כמה פוסקים אינה חזקה גמורה ונהי דחזינן דמועיל להחמיר אף היכי דליכא חשש קידושי תורה דהא חזינן בש"ס דנדה דמ"ו דרק בבדקו ולא אשכח אז היכי דלא בעיל משהגדיל ל"ח שמא נשרו אבל בלא בדק אף בלא בעיל משהגדיל ל"מ מיאון דסמכינן אחזקה דרבא אך באמת זה דוקא היכי דעכ"פ היתה עד עכשיו מקודשת מדרבנן וכ' במהרי"ט דהיכי דאיתרע ח"פ עכ"פ מדרבנן שוב איתרע אף מה"ת ורק יש ס' אם אפשר להפקיע הקידושין על ידי המיאון לזה מהני חזקה דרבא לומר שלא יוכל לבטל הקידושין אבל הכא שיש ס' על התחלת הקידושין דאם העד קטן לא התחיל הקידושין שפיר מהני הח"פ נגד חזקה עכ"פ למשוי לס' ושוב בקידושין בע"א דלא הוו רק חשש קידושין דרבנן שוב בס' אזלינן לקולא יצא דיש הרבה צדדי היתר א' מכח דקידושין בע"א מהני מיגו ונאמן במיגו שהי' הטבעת אינו שלו וגם לענין חשש קידושין בע"א מצרפין הס' שמא הי' העד קטן ונגד חזקה דרבא יש ח"פ והוי ס' דרבנן ואזלינן לקולא וגם חשיב ס"ס להיתר שמא קידושין בע"א ל"מ דהא במקום עיגון מקילין ושמא הטבעת אינו שלו ושמא העד הוא קטן ונהי דבזה הס' שמא הי' קטן יש חזקה הסותר וי"ל דל"מ ס"ס נגד חזקה מ"מ חזקה דרבא ל"ח חזקה גמורה ואינו מועיל לקולא ונהי דעכ"פ מועיל להחמיר מ"מ מדאינו מועיל לקולא ע"כ דל"ח חזקה גמורה ושוב מועיל ס"ס כנגדה ובפרט דג' ספיקות לשי' הטו"ז מועיל אף נגד ח"א והכא ח"פ מסייע להג' ס' להיתר שמא קידושין בע"א ל"מ ושמא העד קטן ושמא הטבעת אינו שלו ע"כ נראה לפענ"ד פשוט וברור דיש להתיר להאשה להנשא אחר שניתר הקשר בני שום חשש: בעה"ח ב' תבא תרע"א ראדמושלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ו' להרב הגאון כש"ת מ' יצחק צבי (שליט"א) ז"ל אבדק"ק קאשויא יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שבא לפני בד"צ לכתוב גט לאשתו ונתן להסופר שכר כתיבה היינו שנתן המעות ליד הרב עבור הסופר עוד קודם סידור הגט והסופר הקנה הכל להבעל כנהוג ואח"כ ראה הסופר כי הדיו אינו ראוי לכתיבה ולקח דיו אחרת מביתו וכתב בה את הגט ולא הרגיש בזה שום ב"א עד אחר ג' ימים לנתינת הגט והבעל נסע למרחקים וקשה למצוא גט אחר זה תורף השאלה וכת"ה הביא שיטת הרמב"ן דבכותב בשכר א"צ הקנאת הנייר להבעל דכבר אקנוי אקניה לי' רבנן בהפשוטי דספרא וא"צ הבעל למשוך בהם והב"ח בסי' ק"כ סומך על דבריו בדיעבד עכת"ד

א) הנה בגוף סברת הרמב"ן י"ל ב' טעמים חדא משום דחשוב ככבר זכה הבעל בכל הדברים הנצרכים לכתיבת הגט בקנין כסף ונהי דחכז"ל עקרו לקנין כסף אפ"ה י"ל דכמו דמצינו בחו"מ סי' קצ"ט דביין לקידוש מהני כסף לחוד משום דבמידי דמצוה העמידו אד"ת וע' פמ"ג או"ח סי' תרנ"ו ה"ה הכא י"ל דכמו דהפקיעו חז"ל ממונה של האשה והקנוהו לבעל אף דבנייר שלה בעי הקנאה בפירוש ע' באה"ע סי' ק"כ וסי' קכ"ד ואפ"ה חזינן דהפקיעו חז"ל ממונה שנתנה שכר הסופר והקנוהו לבעל וע"כ דהוי מכח תקנת עגונות א"כ ה"ה די"ל דמכח תק"ע אוקמה אד"ת דכסף לחוד קני ובפרט דכבר כ' בשו"ת הר הכרמל סי' ל"ו דקודם קבלת מש"פ לא הפקיעו חז"ל את הקנין כסף ובפרט היכי דבא הגט אח"כ ליד הבעל והיינו שגירשה בעצמו לא עי"ש נהי דלא נתכוין הסופר אז להקנות לו במשיכת הבעל מ"מ נראה שלא חזר בו מהקנין ושוב נגמר הקנין למפרע משעת נתינת הכסף וכה"ג כ' הר"ן דבשטר ראי' לאחר שבא השטר לידו קני למפרע משעת נתינת הכסף ובזה יונח לנו דברי התוס' ב"מ דס"ב שכ' דאע"פ שלא משך החיטים מ"מ הואיל דאם הי' רוצה לחזור הי' קאי במש"פ לכך חשיב כנתייקרו ברשות לוקח ול"ח ריבית ולכאורה צ"ב הרי חז"ל עקרו את הקנין כסף ועפ"ז א"ש דעכ"פ כעת כשמושך החיטים שוב נגמר הקנין כסף למפרע ושוב ל"ח ריבית וכנודע מה שהעיר הבי"מ דאף בכותב בחנם מ"מ באם מוסרו אח"כ להבעל י"ל דבוודאי הקנה לו באוה"מ וכהא דהשואל חפץ והודיעו שרוצה לקדש בו אשה דמהני ורק שכ' הבי"מ די"ל שמא הסופר אינו יודע שצריך להיות משל בעל אבל עכ"פ בנ"ד שכבר קנה בקנין כסף ורק שי"ל דחז"ל הפקיעו קנין כסף לענין זה בוודאי דיש להקל מכח זה שמסרו אח"כ ליד הבעל נהי דאז לא אמר לו שמקנה לו אבל עכ"פ נראה שלא חזר מהמקח ושפיר י"ל דנקנה לו למפרע וצדקו דברי הרמב"ן והב"ח

ב) עוד י"ל דאף בנתנו לו בחנם מ"מ י"ל דבשעה שנותן הגט ליד הבעל בוודאי נותן לו באוה"מ ונהי דיפה כ' הבי"מ דשמא הסופר אינו יודע שצריך להיות משל בעל אפ"ה י"ל לפמ"ש האב"מ בסי' כ"ה דגם בקידושין אף דבעו שיהי' שלו ממש אפ"ה אמרי' דאם הי' יודע שצריך ליתן לו במתנה הי' נותנו אף דשם המשאיל מקפיד שיחזירו לו גוף החפץ ואפ"ה אמרי' דרצה להקנות לו בקנין המועיל מכ"ש הכא דליכא קפידא להסופר דבלא"ה הגט לא יבא עוד לרשותו ואינו שוה כלום לפני אדם אחר בכה"ג בוודאי די"ל דבזה שנתן לו הגט אח"כ הוי כג"ד שנתן לו באוה"מ דבמידי דבלא"ה עוד הדבר אינו שלו סגי אפי' בג"ד לחוד וכמ"ש הר"ן דמה"ט מועיל ביטול בלב כיון דבלא"ה שני דברים אינו ברשותו ורק דעשאן הכתוב כאילו הוא ברשותו לענין זה שוב בג"ד דלא ניחא לי' סגי ה"ה הכא דמה"ת הרי כבר קנה בכסף ולענין גזירות חז"ל שוב י"ל דאחר שמסרו ליד הבעל וכבר יצא מרשות הסופר ולא יבא עוד לרשותו בוודאי דבג"ד לחוד סגי

ג) ובסברא זו י"ל קושית הפני"פ פ' שופטים בהא דבקידושין די"ג קאמר הש"ס מנ"ל דמיתת הבעל מתיר ורצה הש"ס למילף מקרא פן