מהר"ש חלק ד ריח

שליח שכ"ז שלא קיבל השליחות לא נעשה במקום הבעלים א"כ עיקר גמר השליחות בשעה שמקבל הגט או הקידושין ואז כבר נתקדשה או נתגרשה האשה וחשוב דבש"ב ובעי עדים אבל שליח להולכת הגט הוי מעשה ושליח עושה שליח א"כ נגמר תיכף השליחות בשעה שמקבל הגט ואז עדיין לא חשוב דש"ב א"כ י"ל בשליח קידושין ל"מ אם מקדשה בכסף דודאי חשוב מילי ואף בקידושי שטר מ"מ לשיטת המרד"ש חשוב מילי ושוב עוקר גמר השליחות בשעה שנותן ליד ראשה שוב חשוב דש"ב ובעי עדים וכיון דנתמנה לשליח בפני עדים א"כ מסייע החזרה דשליח עושה שליחותו דוודאי קידשה למשלח ונהי דחזקה שליח עושה שליחותו ל"מ לקולא מ"מ עכ"פ החזקה מסייע דוודאי טעה בדיבורו ולכך נאמן דאם הי' חשוב נגד ח"א לא הי' מועיל החשע"ש להקל נגד חזקת א"א כמפורש בש"ס גיטין דס"ד של"מ חשע"ש לקולא למר דנתן בתורת גירושין ורק הכא דלפי דברי השליח לא התחיל האיסור א"כ חשוב כלא איתחזק ונהי די"ל דבדש"ב אף בלא איתחזק א"נ ע"א כנודע שיטת המהרי"ק וכן מוכח שיטת התוס' גיטין ד"ב עכ"פ הכא דגם חשע"ש מסייע לדברי השליח שפיר נאמן אבל הכא אדרבא חזקה שכל מה שתחת יד האדם הוא שלו א"כ החזקה מסייע דוודאי הוי קידושין וגם שייך לומר סברא דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ואם באמת אינו שלו הטבעת א"כ ידע דלא יועילו הקידושין ולמה קידשה ומכח זה יש רגלים לדבר שהטבעת הוא באמת שלו, יצא לנו דאם הי' הקידושין בב' עדים ולא ידעו דהטבעת אינו שלו לא הו' נאמן לבטל הקידושין ונהי דהמקדש לגבי נפשי' מהימן לחייב א"ע לחזור את הטבעת לאחות הכלה מ"מ עכ"פ לא הי' נאמן לבטל הקידושין וז"ב אך עתה שלא הי' בהקידושין רק ע"א וגם לא נבדק אם יש לו שערות יש לעיין בזה הדבר

ג) והנה בגוף הדין בקידושין בע"א דעת רוב הפוסקים דל"מ קידושין בע"א אך בש"ע אה"ע סי' מ"ב מביא שיטת הסמ"ג דחוששין לקידושין בע"א וסיים דשלא במקום דחק ועיגון יש להחמיר והנה מפורש שם בש"ט דאם אחד מכחיש ואחד מודה לדברי העד המכחיש מותר בקרובתו' והמודה אסור ובאמת בתשובה הערותי בהא דנסתרה בפני ע"א שחרית ובפני ע"א ערבית דמפורש בתוספתא גיטין דאין מצטרפין וכ' הר"ן דכיון דקידושין בא לדיני נפשות כד"נ דמי ול"מ עדות מיוחדת ובב"י העיר דבלא"ה אם בכל פעם לא הי' רק ע"א אם כן ליכא התחלת קידושין ואף א"נ דדמי לד"מ מ"מ בשלמא בד"מ דמהני הודאת בע"ד ולא איברי סהדי אלא לשקרי שפיר עדות מיוחדת מצטרף אבל הכא גזיה"כ דקידושין בלא עדים לא הוי קידושין אך לשיטת הסמ"ג ניחא דמיירי דהבע"ד מכחיש וא"כ באמת קידושין בע"א מהני רק דהכחשת בע"ד מגרע להעד וא"כ הי' הו"א דנצרף לעדות לענין שלא יהי' הבע"ד יוכל להכחישן ושוב עצם הקידושין מהני אף בע"א וקימ"ל דכיון דיוכל לצמוח מזה ד"נ אין מצרפין העדות ונשמע לכאורה כשי' הסמ"ג אך באמת הרבה תירוצים נאמרו בזה עכ"פ לדינא במקום עגון מקילין והנה בטוען להשטות נתכוונתי דעת הב"ח דבקידושין בע"א יוכל לומר להשטות נתכוונתי וגם חברו מותר דבשלמא במכחיש להעד השני דמודה אסור אבל בטוען להשטות נתכוונתי ונאמן במיגו א"כ הוי כנתברר דנתכוין להשטות א"כ ממילא גם חבירו מותר הן אמת דהב"ש דחה דל"מ מיגו נגד ע"א כמו בהא דנסכא דר"א ב"ב ל"ד אך באמת יפה כ' בא"מ דלחד תירוצא שם ב"ב דוקא במקום דצריך לישבע נגד העד אז ל"מ מיגו דאינו חציף להכחיש העד ולישבע כנגדו שמתירא דהעולם יאמרו דנשבע לשקר אבל במקום דא"צ לישבע נגד העד שפיר מועיל מיגו נגד העד להכחישו וא"כ בקידושין בע"א בהכחשה דא"צ לישבע כנגדו שפיר מהני המיגו והנה בא"מ כ' דלתי' הב' של התוס' דתמיד ע"א חשוב כמו שנים כ"ז שאין נשבע נגדו להכחישו ול"מ מיגו לפטור כמו שאינו מועיל נגד שנים וה"ה הכא דקימ"ל דבקידושין בע"א מהני כ"ז שאינו מכחישו א"כ כמו דל"מ מיגו נגד שנים ה"ה דל"מ נגד ע"א ולפענ"ד י"ל דבשלמא שם בממון דעכ"פ מה"ת מועיל ע"א לשבועה א"כ י"ל דגזה"כ דכ"ז שאינו נשבע נגדו להכחישו נאמן כשנים וא"כ שפיר כמו דאינו מועיל מיגו נגד שנים ה"ה דאינו מועיל נגד ע"א אבל בקידושין לפמ"ש הנוב"י מה"ת חאה"ע סי' ע"ה דרק מדרבנן חוששין לקידושין בע"א א"כ חזינן דגם בלי הכחשה יש חילוק בין ע"א לב' עדים דבב' עדים הוי קידושי תורה ובע"א לא הוו רק קידושי דרבנן א"כ שוב י"ל דהיכא דיש לו מיגו גם מדרבנן אין חוששין לה ושוב א"ש שיטת הב"ח אף לתירוץ הב' של התוס'

ד) ובאמת לשי' הנו"ב י"ל דבפשיטות אם הי' בכל פעם רק קידושין בע"א פשיטא דאי אפשר לצרף דנהי דאפשר לצרף עדותן לענין שלא יועיל הכחשת בע"ד ושוב עצם הקידושין סגי אף בע"א אך באמת ז"א דנודע מ"ש התוס' כתובות י"ח ע"ב דלא אמרינן פלגינן דיבורא היכי דגם אחר שנפליג הדיבור לא יועיל רק מדרבנן א"כ ה"נ אפשר לומר דהא דמועיל צירוף עדות מיוחדת רק בממון דעכ"פ נתברר שחייב לו מעות וחייב אף מה"ת אבל הכא אף אם נצרף עדותן מ"מ נהי דלא יועיל הכחשת בע"ד מ"מ על עצם הקידושין לא הי' רק ע"א וליכא חשש קידושי תורה דכה"ג כיון דלע"ע יש הכחשת בע"ד וע"א בהכחשה לאו כלום רק שאפשר לצרף העדות ולא יועיל הכחשה מ"מ כיון דגם אחר הצירוף לא יחולו הקידושין רק מדרבנן שוב אין מצטרפין ויש לדבר בזה הרבה אך עכ"פ נשמע דקידושין בע"א מהני מיגו א"כ הכא. דהמקדש והמתקדשת יודעים דהטבעת אינו שלהם נהי די"ל דא"נ נגד חשש דש"ב אבל עכ"פ כיון שיש להם מיגו לומר לא קדשתי ולהכחיש העד שפיך מהימני לומר דקדש בדבר שאינו שלו אך לכאורה י"ל דכל זה אם איכא עדים שמכירים שטבעת זו הי' של אחות הכלה נהי שאכתי יש לחוש שמא מכרה לו אם אינו עשוי להשאיל ואם עשוי להשאיל שוב יש לחוש שמא השאילה לו לקידושין כמ"ש בד"ח שם עכ"פ ל"ח טענתו נגד חזקה שכל מה שת"י האדם היא שלו דהא אדרבא חמ"ק מסייע שהי' של אחות הכלה א"כ שפיר י"ל דנאמן במיגו אבל אם ליכא עדים שהי' של אחות א א"כ הוו טענתו נגד חזקה דכל מה שת"י האדם שלו א"כ י"ל דל"מ מיגו נגד חזקה כמ"ש הרמב"ן ז"ל לתרץ קושית התוס' גבי שטר אמנה דיהי' נאמן במיגו דאי בעי מחיל וכ' הרמב"ן דהוי נגד חזקה שכל מה שת"י האדם הוא שלו ול"מ מיגו עיין בש"ך סי' מ"ז דבשטר אין מוחזק בהשיעבוד אבל הכא י"ל דל"מ מיגו אך באמת כי בתוס' כתובות י"ט דלא כל החזקות שוות ובפרט הכא יש חזקה פנוי' כנגדה דא"נ דהוא אינו שלו א"כ חזקת פנוי' בתוקפו ובפרט דמה"ת קידושין בע"א ל"מ וא"כ מה"ת עדיין היא פנוי' ואף דידוע שיטת המהרי"ט סי' מ"א דהיכי דמדרבנן איתרע חזקת פנוי' שוב חשיב ריעותא אף מה"ת אבל עכ"פ בס' על קידושי דרבנן בוודאי מוקמינן בח"פ כיון דקידושי