מהר"ש חלק ד רטז

שי' הר"ש מהא דטבל ונמצא דבר חוצץ דמחמירין אף דמיעוט המקפיד אינו אלא מדרבנן והוכחתי דהיכי שיש ס' שמא מעולם לא נעשה השתנות לענין הדרבנן מחמירינן ורק בם בדינו דהר"ש עיקר החשש לחומרא שמא הלך במקוה הכשירה תחילה ואח"כ בשאובין א"כ ע"כ דרגע אחת הי' טהור אף מדרבנן לכך מקילין א"כ נ"ל הכא די"ל שמא כשי' המהרי"ק דמדרבנן נ"מ התרה ושוב י"ל דאזלינן לחומרא

אך באמת י"ל כיון דחכם עוקר נדר מעיקרא א"כ שוב ל"ח נגד ח"א והגם דמפורש בש"ס יבמות דפ"ח דרוצה ללמוד דע"א נאמן נגד ח"א מהא דנאמן לומר ששאל על ההקדש אף דחכם עוקר נדר מעיקרא וע"כ כמ"ש בש"ש דכיון דעכ"פ חל ההקדש עד עכשיו ונהי די"ל דעכשיו נתבטל מעיקרו אפ"ה חשוב נגד ח"א אך באמת י"ל לחלק דלענין נאמנת ע"א באיסורין דאינו מצד הסברא רק דנלמוד מקרא דוספרה ושם ל"ח נגד ח"א כמ"ש התוס' דידעו שאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה א"כ הכא בהקדש דעכ"פ קודם השאלה סברנו שתשאר באיסורו לעולם א"כ כשאמר ששאל על ההקדש נהי דלדבריו נתבטל האיסור מעיקרא מ"מ עכ"פ סברנו שישאר באיסורו י"ל דחשוב נגד ח"א וע"א א"נ אבל לענין ס' דרבנן דבאמת לשיטת הפר"ח אף נגד ח"א אזלינן לקולא ונהי דהש"ך מחמיר ותלוי בפלוגתא דר"מ ור"י בש"ס עירובין ל"ה ע"א כ' בח"ד סי' ק"י דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מקילין בס' אף נגד ח"א א"כ ממילא י"ל דבדרבנן שנתעורר ספק שמא נתבטל מעיקרא בכה"ג גם הש"ך מקיל

ג) יצא דאם לא הי נכתב בפירוש ע"ד רבים הי' מקום להקל ולסמוך על שי' הריב"ש אך כיון שנכתב בפירוש עד"ר א"כ י"ל דל"מ התרה והגם דלשי' החו"י סי' ט"ו ופנ"י גיטין דל"ה גם בנדר עד"ר ממש אפ"ה רק מדרבנן ל"מ התרה ועיון שו"ת מהרש"ם סי' ס"ז ובספרי ח"א סו' ס"א וס"ב וא"כ הכא שלא נשבעו רק בכתב וא"כ באמת שי' רוב הפוסקים המקילין דבשבועה בכתב ל"מ ובפרט בלשון עבר ויודע שלא נשבע יעויין שו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' שט"ז וסי' שי"ח ובספרי ח"א סי' ס"א ורק שכ' בשו"ת דברי חיים דיש להחמיר בס' ד"ת י"ל עוד לפמ"ש התוס' שבועות דרק באיסור חמור כמו בשבועה דדמי לאיסור כרת אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו ונודע שיטת המרדכי דבבכור הואיל ונוגע לאיסור כרת ל"מ רוב יעיין תוס' מנחות דנ"ד ומש"ה חוששין למיעוט הפוסקים המחמירין בשבועה בכתב אך כ"ז להתירו בלי שאלה אבל אם רצונו להתיר עפ"י חכם ורק מצד דבנדר עד"ר אין לו התרה א"כ זה רק איסור דרבנן ושוב לענין דרבנן סמכינן אשי' רוב הפוסקים דבשבועה בכתב ל"מ ועפמ"ש לעיל דזה ל"ח סד"ר נגד ח"א כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו ובפרט הכא ויש ס' שמא לא התחיל האיסור נהי דבלי היתר ב"ד צריכין לחוש להמיעוט פוסקים בחומר איסור שבועה מ"מ ע"י שאלה דעכ"פ מועיל מה"ת שוב סמכינן ארוב הפוסקים דל"מ שבועה בכתב ובפרט דברוב נגד ח"א דרבנן לכ"ע אזלינן לקולא דהא דל"מ רוב נגד ח"א משום דסמוך מיעוט לחזקה וזה הוא רק דרבנן כמ"ש המהרש"א חולין די"א ושוב בדרבנן אזלינן לקולא ומפורש בנו"ב דס"ס בדרבנן נגד ח"א מהני לכ"ע ומפורש בתוס' סוכה דע"ז דס"ס בדרבנן א"צ לברר ובפרט הכא דרוב נוטה שלא התחיל האיסור א"כ שוב ע"י התרה דרק מדרבנן ל"מ בנדר עד"ר סומכין אשי' רוב הפוסקים דשבועה בכתב ל"מ אך באמת שי' כ"פ דגם מה"ת ל"מ התרה בנדר עד"ר א"כ שוב יש לחוש שמא] מהני שבועה בכתב דהוי ס' לענין ד"ת והגם שי"ל דעכ"פ חשוב ס"ס לענין ד"ת וס' אחד לענין דרבנן דמהני כמפורש ביו"ד סי' פ"ג והכא חשוב ס"ס לענין ד"ת שמא שבועה בכתב ל"מ ושמא כשי' החו"י והפנ"י דמה"ת מועיל התרה גם בנדר עד"ר ולענין דרבנן סגי ס' אחד שמא שבועה בכתב ל"מ ובפרט א"נ כשי' הראב"ד דבדיעבד מועיל התרה גם בנדר עד"ר ובפרט אם לא פירש שם הרבים שנדר על דעתם דכה"ג כ' בש"ך דוודאי מועיל התרה בדיעבד א"כ מפורש בתוס' מנחות די"ח וקידושין דכ"ה דאי גם ראוי לבילה לא מעכב אז נהי דלכתחילה מצוה לבלול מ"מ בנודר ס"א עשרון מסברא דלקרבן גדול קא מכוין הי' מותר ליתנו בכלי אחד אף לכתחילה יעיין ר"ן פ' הכותב דמידי דמועיל בדיעבד מהני סברא קלה לענין לכתחילה א"כ שוב כיון דבדיעבד מהני התרה א"כ מצרפין שי' הפוסקים דשבועה בכתב ל"מ ומתירין אף לכתחילה ובפרט דמפורש שם בש"ע שלדבר מצוה יש לו התרה אף בלי הסכמת הרבים ומפורש שם בש"ך דלבעל מחלוקת חשוב דבר מצוה ובפרט מחלוקת נגד ראשי הקהילה בוודאי מקרי דבר מצוה א"כ מועיל התרה אף בנדר עד"ר והכא בשעת הקשר לא ידעו שיהי' נגד רצון ראשי הקהילה א"כ שפיר עכשיו שנודע שיגיע למחלוקת פשיטא דמהני התרה

ד) אך באמת אכתי יש לדון הואיל דהכא כ"א נשבע לתועלת חברו וחשוב כגמלו טובה עבור השבועה מה דכ"א נשבע לטובת חברו ובשביל זה גם חברו נשבע כנגדו וחשוב כאיש ואשה שנשבעו לישא זה את זו דמפורש בש"ע דחשוב כקבלו טובה עבור השבועה ובזה כ' בטו"ז וש"ך די"ל דגם לדבר מצוה אין לו היתר ושוב יש לחוש אף בשבועה בכתב אך באמת גם בנשבע לתועלת חברו אפ"ה לחד שיטה מועיל התרה בדיעבד ונהי דמפורש שם בשם י"א דגם בדיעבד ל"מ התרה אך מפורש בהנהגות או"ה דהיכא דמביא שי' הראשונה בסתם ודעה הב' בשם י"א הלכה כדעה הראשונה וגם בש"ך ס"ק נ"ד מתרץ די"ל כשי' הפוסקים דלדבר מצוה מועיל היתר אף בנשבע לתועלת חברו א"כ הוו ס"ס להיתר שמא לדבר מצוה מועיל התרה ושמא עכ"פ בדיעבד מהני התרה ונהי דהחכם אסור לו לכתחילה להתיר נדרו מ"מ כיון דבדיעבד יועיל ההיתר מטעם ס"ס שוב מהני הס' דשמא לדבר מצוה יש לו היתר לענין להתירו לכתחילה ובדיעבד והי' בוודאי מותר משום ס"ס ובפרט לענין שבועה בכתב דלרוב הפוסקים ל"ח שבועה ובפרט דנכתב בלשון עבר ויודע בנפשו שלא נשבע א"כ בוודאי דהוי רק חשש בעלמא לחוש בחומר שבועה למיעוט הפוסקים אבל עכ"פ ע"ו התרה דלשי' הרמ"א מועיל התרה לדבר מצוה אף בנשבע לתועלת חברו ולשי' הי"א בדיעבד מועיל התרה שוב מצטרפין הני סברות לשי' העיקרותי דשבועה בכתב ל"מ ונודע שי' המהרי"ק דנהי דלשי' התוס' כתובות ד"ט בדבר שרוב נוטה לאיסור אינו מצטרף לס"ס מ"מ בדבר שבס' אחד רוב נוטה להתיר מצרפין ס' הב' אף ברוב נוטה לאיסור א"כ הכא דבצד הספק שמא שבועה בכתב ל"מ רבו המתירין ובפרט דנכתב בלשון עבר ולא קיבל עליו א"כ שוב מצרפין ספק הב' שמא לדבר מטה מהנו התרה אף בנשבע לתועלת חברו: