מהר"ש חלק ד רטו

להקל לכתחילה ע"י בדיקה תחילתן הואיל דמסיים בש"ע ואין להקל

יד) ומה שהביא כת"ה מספרי ח"א סי' נ' שאני התם דהי' לה חולי השבירה וגם לא מצאה רק כתמים א"כ יש עמודים גדולים לסמוך עליהם והעיקר מכח שיטת הר"ש שפיר כתבתי להקל ע"י הפס"ט ויום א' נקי אבל בנ"ד דליכא שום צד להקל קשה לסמוך אבדיקת הפס"ט ויום א' נקי לחוד אך באמת אם א"א לה ליטהר לבעלה באופן אחר באמת מצינו בש"ע יו"ד סי' קפ"ז סעיף ט דהפחידוה והפילה חררה דלא סמכינן ע"ז בזה"ז אפ"ה אין מוציאין אותה מבעלה ועיי"ש בט"ז וש"ך וחזינן דאף דכבר איתחזקה באיסור ול"ח רפואה ברורה אפ"ה מכח החזקת היתר שיש לה סמכינן ארפואה כל דהו ובאמת בגירשה מקודם שעשו לה הרפואה אסירה להינשא וע' בס"ט סי' קפ"ג סק"ו שהביא בשם התפל"מ דאם אינה יכולה ליטהר קודם י"ד ימים ובליל ע"ו יש לה הווסת ואם נחמיר עליה לשמש בליל טבילתה משום חשש ווסת יצטרך לגרשה דמקילין וא"צ לחוש לווסתה כדי שנא תתגרש מבעלה דבשביל חשש שלא תצטרך להתגרש מקילין בזמן ווסת אף דלשי' הנוב"י יש בזה חשש ד"ת שמא תראה בזמן ווסת אפ"ה מקילין ועיי"ש בס"ט סי' קפ"ז סקי"ד שהביא בשם שו"ת פנ"י ושו"ת שבו"י להקל באשה שא"י לטהר עצמה לבעלה להקל אף במכה שא"י אי מ"ד ולסמוך על הרשב"א ז"ל ונהי דבס"ט חוכך די"ל דוקא לענין רדמ"ת דרבנן סמכינן על הרשב"א אבל לענין ז"נ קשה לסמוך אפ"ה כ' שם דאפשר למעשה במקום דא"א ליטהר יש לסמוך על הרשב"א ה"ה הכא דתצטרך להתגרש אפשר לסמוך אשיטות רוה"פ דתחילתו סגי ועי' תוס' כתובות דנ"א שכ' דהא דקאמר אבוה דשמואל חיישינן שמא סופה ברצון ע"כ דמה"ת היא דאי מדרבנן לא הי' מוציאין אותה מבעלה וחזינן דע"י חומרא דרבנן א"א להוציאה מבעלה וכה"ג ידוע משיטת הרי"ף והרמב"ם דלהוציא אשה מבעלה אף באין לה בנים בעי עדי טומאה ממש וכה"ג כ' הפנ"י כתובות ד"ט אקושית התוס' שם דנוקמה בח"ה לבעלה אף דמדרבנן ל"מ חזקה אפ"ה כדי שלא להוציאה מבעלה אוקמינן אדינא ובשעה"מ הלכות יסוה"ת כ' לפרש פירכת הש"ס שם א"כ אונס דשרי היכי משכחת לה הכוונה עפ"י שיטת הט"ז הנודע דדבר המפורש בתורה להיתר לא יוכלו חז"ל לגזור איסור ולפי"ז י"ל דאבוה דשמואל חייש רק מדרבנן ונשמע לכאורה מדבריו דע"י חשש דרבנן מוציאין אשה מבעלה אבל מפשיטות דברי התוס' מוכח דע"י חשש דרבנן אין מוציאין אשה מבעלה

טו) ונהי דבחוו"ד סי' קפ"ז כ' דבבעל ראשון ליכא חשש עיגון ומה"ט מחמיר רש"י ז"ל שלא לסמוך אבדיקת שפופרת משום דיש חשש ווסת אפ"ה י"ל שאני התם דעכ"פ בבעל שני איכא ס"ס שפיר מחמיר רש"י ז"ל אבל הכא דאינה רואית מ"ת א"כ גם בבעל אחר תראה ושוב חשיב מק"ע שפיר יש לסמוך אשיטות רוה"פ דתחילתו סגי אולם אחרי דקשה להקל למעשה נגד המפורש בש"ע דבדיקת א' וז' מעכבין לכן עצתי לישאל עוד לרופא אולי יתן לה רפואות או שישגיח בה ע"י מוטער שפיגעל ואולי יראה איזה פצע ואז והי' סניף גדול להיתר אך באם לא ימצא בה שום פצע אז באם יסכים עמדי עוד רב גדול א' דעתי נוטה להקל ע"י בדיקת הפס"ט ויום אחד לחוד ובאופן שיבדוק ביום א' ב"פ שיהי' עכ"פ בצירוף בדיקת הפס"ט ג' בדיקות נקיות וכמ"ש בח"ס סי' קמ"ה אחרי דיש לנו עוד סניף להיתר עפ"י דברי הרז"ה המובא בס"ט סי' קצ"ו סקי"ח דבנשי דידן דהוו רק ס' זבות יש להקל בבדיקת יום א' לחוד מכח ס"ס שמא אינו זבה וא"צ ז"נ ושמא הלכה כרב ונהי דכ' שם דהב"י מחמיר גם בנשי דידן מ"מ כדי שלא להוציאה מבעלה יש לצרף גם סברא זו לסניף כנלע"ד בס"ד לדינא: ג' שלח תרע"ד ראדמישלא יצ"ו, הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ד' להרב הה"ג מו"ה שלום נח לאנדוי נ"י ראבדק"ק ווערצקי

בדבר שאלתו שבעיר אחד בימי המלחמה שהי' מהומה ולא הי' מתנהגים דרכי העיר כראוי כי לא הי' אז ראש הקהלה ושמה יש שני רבנים ושני שובי"ם ועשו כתב התקשרות ביניהם בזה שאם ירצו ראשי הקהילה לעשות איזה תקנה מחויב להיות בהסכמת כולם ועכ"פ בהסכמת רוב מאתנו ואם לא מחויבים אנחנו ללחום נגד הקהל בכל מה דאפשר ואם אחד מאתנו יעקור דירתו אז כל הכתב בטל ונכתב שנעשה בנדר ושבועה עד"ר ובפועל ממש ושכל אחד קרא בפיו ועתה רוצה אחד מהרבנים להפרד מהם וטוען א' כי שו"ב אחד התחתן א"ע עם רב השני ועכ"ז הם מחזיקים בדעה אחת וגם השו"ב הב' הוא כפוף תחתם וממילא הוא אין לו דעה בשום דבר ואדעתא דהכי לא נשבע וקיבל עליו הכתב גם טוען כי כאשר הקהילה דשם כעת מתנהגים ביושר ורוצים ליקח הכנסת הזביחה לידם ולשלם להרבנים ולהשובי"ם פרס כראוי ע"כ אין רצוני לסרב נגד רצון הקהל וגם טוען כי הקהל רוצין לקבל את בנו לשו"ב ויודע כי הרב השני לא יסכים ע"ז ואדעתא שיגיע ריעותא לבנו לא קיבל עליו וגם טוען כי כל חתימתו על הכתב הי' באונס שהי' ירא שיפסידו כל מעמד פרנסתו כי המה גברים אלמים נגדו וגם כי איננו כתב ידו ונכתב רק בלשון עבר נשבעו ומעולם לא נשבעו וגם צד השני יודה שלא נשבעו מעולם ורצינו לבטל את כתב הקשר ז"ת השאלה בקצרה

א) והנה יש בזה לדבר הרבה א' גם אם לא הי' נכתב ע"ד רבים מ"מ מפורש ביו"ד סי' רכ"ח ברמ"א ד"ד שנשבעו ביחד על דבר אחד חשוב כנדר על דעת רבים והגם דשם בסעיף ל' מפורש דשי' הריב"ש דזה ל"ח עד"ר ועיי"ש בש"ך דהיכא דכל אחד נשבע לבדו נ"ל דגם הריב"ש ס"ל דחשוב עד"ר אבל עכ"פ בנ"ד שלא נשבעו בפה רק שי"ל דע"י הכתב חשוב כשבועה עכ"פ ל"ח רק כחד שבועה ועיין בספרי ח"א סו' ס"א שהבאתי משו"ת מהר"י אסאד סי' שכ"ט שגם נשי' מהרי"ק רק מדרבנן חשוב כנדר עד"ר ושוב הי' חשוב ס' דרבנן שמא כשי' הריב"ש ופלוגתא דרבנן אזלינן לקולא ואף שי"ל דעכ"פ קודם ההתרה חל הנדר בוודאי ורק שיש ס' אם מדרבנן גם התרה אינו מועיל י"ל דהוי סד"ר נגד ח"א ואף שנודע שיטת הר"ש בפ"ב דמקוואות דהיכא שמתחילה הי' בו איסור תורה ועכשיו מח"א ד"ת בוודאי יצא ורק הס' אם נשאר איסור דרבנן אזלינן לקולא אך באמת נודע מה שהקשו על