מהר"ש חלק ד ריד

סגי בכ"ש ורק בעובר אתק"ח במזיד שפיר הפקיעו חז"ל המצוה אף מה"ת מטעם קנס וכהא דמצינו בכ"מ דאף בדרבנן אמרי' אעל"מ ולשי' הפמ"א הוי הטעם משום קנס אבל הכא דמה שאינו מקיים התק"ח הוי מחמת אונס בכה"ג לש קנס ושוב עכ"פ כבר יצא המצוה מה"ת בכ"ש אולם לענין הברכה נ"ד גרע מהך דסוכה דשם על הד"ת ג"כ שייך ברכה לישב בסוכה ושפיר בשעה"ד מברכין אבל הכא עיקר תק"ח דבעי כזית הוא רק לצורך הברכה ואי לא הי' מתקנין כזית הי' חז"ל מתקנין הברכה בנוסח אחר א"כ שפיר אף בנאנס נהי דמצוה ד"ת כבר קיום בכ"ש מ"מ א"א לברך על אכילת מרור הואיל דנוסח זה הוי דוקא אכזית והי' מקים לומר ד"ה כוונת הרא"ש שכ' מקודם הא דכא"פ ואח"ז כ' דמרור בעי כזית משום הברכה וי"ל דס"ל להרא"ש דמה"ת באמת יוצא בכ"ש וחז"ל באמת אף בלי הברכה ג"כ הי' מתקנין כזית כמו בשאר מצית אך עכ"פ בנאנס הי' יוכל לצאת אף בכ"ש ול"ש לומר דלבתר תק"ח אף מה"ת לא וצא בכ"ש ז"א דכיון דמצטרף בכא"פ ע"כ דמה"ת יוצא מיד בכ"ש וע"י הצירוף ככא"פ יוצא גם את הדרבנן וכמו שביארתי לעיל ולכך חידש הרא"ש נהי דגוף המצוה יצא מה"ת אבל עכ"פ מכח הברכה בעי כזית אף בנאנס וכיון דהקדים מקודם הך דמצטרף בכא"פ נשמע ממילא מדבריו דלענין הברכה ל"מ אף בנאנס דאילו לגוף המצוה באמת מהני מדחזינן דמצטרף בכא"פ וז"ב ונשמע דלענין הברכה ל"מ בכ"ש אף היכי דנאנס ולפי"מ שכתבתי דחז"ל גם לולי נוסח הברכה הי' מתקנין דבעי כזית כמו בהוא בכל המצות יוצמח דגם בכריכה היכי דאינו אנוס מדרבנן בעי עכ"פ כזית אף דאין מברכין עליו והשאג"א נסתפק בזה ולפמ"ש יוצמח לדינא כנ"ל אך אכתי יש לצדד לשי' הרא"מ דגם כ"ש יש עליו שם אוכל א"כ י"ל נהי דחז"ל תיקנו כזית שיהי' עליו שם אוכל אף מצד הלל"מ אבל עכ"פ בחולה האוכל כ"ש לקיים המצוה ד"ת שפיר הי' רשאי לברך ול"ח כמשקר בברכתו הואיל דמה"ת גם כ"ש מקרי אוכל אולם לר"ל דס"ל דכ"ש ל"ח בכלל אוכל שוב י"ל דגם בחולה נהי דצריך לאכול כ"ש כדי לקיום מצות ד"ת אבל עכ"פ לא יוכל לברך על אכילת מרור דכ"ש אין עליו שם אוכל ולברך על מצות מרור לא נהירא לי דחז"ל לא תיקנו נוסח כזה לכן מכל הני טעמי לא נראה לי להתיר לברך אכילת מרור אפחות מכזית אף בחולה אף א"נ דהשיעור היא רק מדרבנן משום הברכה ובפרט דלשי' כמ"פ גם הרא"ש מודה דהשיעור מה"ת ומה גם דברכות אינן מעכבות ולשוי' כמ"פ בברכה שא"צ עובר בל"ת הן אמת דבמנ"ח מצוה ל' תמה על הרמב"ם מש"ס תמורה דמוכח דגם במוציא ש"ש לבטלה אינו רק בעשה אבל עכ"פ הביא גם מתוס' ר"ה דל"ג דנקטו מקודם דבברכה שא"צ עובר בל"ת ובפרט בברכת המצות דאפשר לשמוע מאחר ולצאת יד"ח הברכה בוודאי דקשה לסמוך ולהתיר לברך על אכילת מרור על פחות מכזית אף בחלוש וח"ו אין אנכי חולק על הגה"ק בעל א"נ זצ"ל אולם לא זכיתי להבין הכרעתו והנלע"ד לדינא כתבתי: ג' צו תרמ"ו פה"ק דיקלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ג' להרב הה"ג מ' פנחס יוסף נ"י אבד"ק וואניטש יצ"ו

בדבר שאלתו באשה שא"י ליטהר א"ע זה איזה זמן מחמת שמצאה עצמה בבדיקה קורט דם עגול ועפ"י רוב הוא בצדדי העד ושאלה לרופא ואמר שיש לה קרטהל ונתן לה רפואות ועשתה הרפואות וכעת אומר הרופא שנתרפאה ואעפ"כ הי' מוצאת הדם בבדיקה גם אחר שאמר הרופא שנתרפאה ונסתפק כת"ה אי סגי בבדיקת הפסק טהרה ויום א' נקי ושלא לבדוק עוד אחר יום א' ולסמוך אשיטות הפוסקים כרב דתחילתן אעפ"י שאין סופן סגי זה חורף השאלה

א) והנה באמת דיבור הרופא לא מעלה ולא מוריד בשלמא אם לא הי' אומר שנתרפאה אז הי' מקום לסמוך על אמירת הרופא שאומר שיש לה פצע ומזה בא הדם ובזה שפיר הי' נאמן וכמ"ש בספרי בכ"מ דאף דברדמ"ת לא מהימן הרופא לומר שנתרפאה לפי שכבר נתחזקה באיסור אבל אם אומר שיש לה מכה ומזה בא הדם א"כ לפי דבריו מעולם לא התחיל האיסור שפיר נאמן ומכ"ש בראתה שלא בהרגשה הכריע בשו"ת רח"כ בהשמטות דרופא נאמן אבל בנ"ד דהרופא אומר שכבר נתרפאה הפצע ואפ"ה חזינן דהדם הולך שוב אין לסמוך על דבריו ושוב יש לחוש שגם מתחילה טעה א"ע והדם הי' מהמקור ובפרט דלהחמיר בוודאי נאמן הרופא שכעת כבר נתרפאה ואפ"ה רואית דם וא"כ ע"כ דכעת בא הדם מן המקור ונהי דנודע שיטות הפוסקים דגם בעדות אשה דמועיל עכו"ם מסל"ת אפ"ה להחמיר ל"מ עכו"ם מסל"ת אפ"ה י"ל ברופא דכל נאמנות שלו מכח לא מרעא נפשייהו בוודאי דמועיל להחמיר ובפרט דכל זה שידוע לה שיש לה פצע נובע רק מפי הרופא וכיון דהרופא אומר עכשיו שנתרפא בוודאי דמהימן וכה"ג מפורש בט"ז יו"ד סוס"י מ"ח סקי"ט ע"ד מהרמ"ל שם ע"כ פשיטא דמצד דיבור הרופא בוודאי דליכא צד להקל עתה נבוא למ"ש כת"ה דיש לצדד ולסמוך על הפוסקים כרב דתחילתן סגי והביא משו"ת ח"ס סי' קע"ח לא חמי לשם דהתם מיירי שכבר לנתה אצל בעלה א"כ הוי חשש לעז אם תתעבר מביאה זו בכה"ג שפיר יש לסמוך על שיטות רוה"פ וכה"ג מבואר בט"ז יו"ד סי' קצ"ח סקכ"א בשם מהרמ"ל להקל בשכחה ליטול ציפורן בכבר לנתה אצל בעלה ולשי' הט"ז והש"ך אף בא"י אם הי' נקי ג"כ ויש להקל משום דכבר לנתה מקילין בס' מיעוט המקפיד ונהי דהס"ט החמיר בא"ו אם הי' נקי משום דהוי נגד ח"א או כמ"ש בספרי ח"ב סי' ס"ח דיש לחוש נשי' התוס' דבבשרו אף מיעוט המקפיד חוצץ מה"ת ועי' בח"ס סי' קצ"ג (מ"ש בזה אבל עכ"פ בשכחה ליטול צפורן בכבר שימשה בוודאי דא"צ טבילה שנית דמכח חשש לעז סמכינן אשיטות רוה"פ דצפורן ל"ח חציצה א"כ ה"ה בנידון דהח"ס דכבר שימשה מכח שיטות רוה"פ דהלכה כרב אף דחוששין לשי' ר"ח מ"מ כ"ז הוא רק לכתחילה מפני חומר איסור כרת וכהא דכ' בתוס' מנחות דנ"ה דבאיסור כרת מחמירין וע' שו"ת נובי"ק או"ח סי' י"ט א"כ כיון דהוו רק חומרא מכח חומר איסור כרת שפיר עכ"פ בכבר שימשה עם בעלה דיש חשש לעז שפיר סמכינן על שיטות רוה"פ דהלכה כרב אבל בנ"ד דהשאלה הוא על לכתחילה שפיר י"ל דאין יכולין