מהר"ש חלק ד ריג

עוד ולשי' התוס' שם בדיעבד יוכל לאכול אף לאחר חצות וסגי בהרחקה שנקרא עבריין והיינו אם הרחקה הוא רק מגזירות חז"ל עיי"ש וברש"י ברכות מוכח דבנאנס יוכל לקרות ק"ש לאחר חצות ואפשר לשיטתו בפסח גם בנאנס ל"מ כיון שיש חשש שיבוא לידי אכילת נותר דהוי בכרת וכן דעת הנ"י והנה לכאורה תיקשי לשי' רש"י בפסחים שם דלר' עקיבא נמי עשו חז"ל הרחקה בפסח דאף בדיעבד אסור לאכול אחר חצות א"כ תיקשי בהא דבזבחים דנ"ד מוקי הש"ס מתני' כראב"ע ופריך דלמא ר"ע ומדרבנן ומשני א"כ מאי אלא והשתא קשה כיון דגם לר"ע אף בדעבד אסור לאכול אחר חצות שפיר שייך לשון אלא גם אליבא דר"ע וכמו שהרגישו בזה בתוס' פסחים דק"כ שם

יב) והנלע"ד דהנה לכאורה כבר הבאתי שיטת רש"י דבק"ש אם נאנס יוכל לקרות גם אח"כ רק לענין אכילת פסח הבאתי די"ל דגם בנאנס לא יוכל לאכול אח"כ עכ"ז י"ל לשי' הטו"א ר"ה דכ"ח דמצוה שאדם עושה בשעת פטור אינו פיטרו על שעת חיוב עיי"ש ולפ"ז י"ל דמי שלא אכל קידם חצות א"כ הרי לא קיים כתיקון חז"ל ואם הי' אוכל קידם חצות לא הי' צריך לאכול עכשיו וא"כ אף דזה שלא אכל קודם חצות הי' משום אונס אפ"ה אונסא לא הוי כמאן דעביד וכמפורש בירושלמי פ"ג מקידושין ובחו"מ סי' כ"א ושפיר ע"י גזירות חז"ל נפקע המצוה לגמרי אבל היכי דאכל קודם חצות ורק שהי' שוטה באותו שעה ונשתפה לאחר חצות דאז י"ל דוקא לראב"ע דגם מה"ת אסור רק עד חצות א"כ שפיר כיון דמצוה שאדם עושה בשעת פטור אינו פוטרו אשעת חיוב א"כ בזה שאכל בשעת שטותו הרי לא קיום המצוה ואחר חצות שוב לראב"ע מה"ת אסור לאכול אחר חצות ושפיר לראב"ע לא משכחת שום אופן שיהי' רשאי לאכול אחר חצות ושפיר שייך לשון אלא אבל לר"ע דרק מגזירות חז"ל אסור לאכול אחר חצות א"כ אף א"נ דגם בדיעבד אסור לאכול אחר חצות ודלא כשי' התוס' אפ"ה עיקר הטעם משום קנס שעבר אדברי חז"ל וכסברת הש"ך יו"ד סו' ל"ט לענין נאבד הרואה דאסור אפי' בדיעבד משום דמאי הועילו חז"ל בתקנתן עיי"ש והתינח בלא אכל באמת קודם חצות דעבר ע"ד חז"ל אבל היכי דאכל קודם חצות ורק שהי' שוטה באותו שעה א"כ נהי דלא קיים המצוה אז כיון שהי' שוטה אבל עכ"פ א"א לחשבו לעובר ע"ד חז"ל כיון דבאמת אכל אז ושוב בכה"ג פשיטא דלר"ע יוכל לאכול אחר חצות כיון דלשיטתו מה"ת נאכל אף אחר חצות וגם על הדרבנן הרי לא עבר וא"כ לר"ע הא משכחת אופן שיוכל לאכול אחר חצות ושפיר לר"ע ל"ש לשון אלא הואיל דוש אופן שמותר לאכול אחר חצות וז"ב בס"ד

יג) נחזור דבק"ש הפקיעו חז"ל המצוה ונהי דכבר העיר בשאג"א די"ל דהיכי דליכא חשש ביטול איסור לא יוכלו להפקיע המצוה זולת בשופר ולולב דיש חשש איסור בקו"ע, ועי' בחידושי אנשי שם סביב הרי"ף פ"ק דשבת מ"ש בזה ובספרי ח"ב ביארתי דזה תלוי בפלוגתת רבא ור"א ביצה דט"ז בטעם דע"ת דאי הטעם כדר"א משום שמא יאפה מיו"ט לחול שפיר י"ל דבלא הניח ע"ת מבטלין עוני שבת דיש חשש שיעבור איסור בקו"ע, היינו שמא יבשל מיו"ט לחול אבל לרבא דהטעם משום כדי שיברור א"כ ליכא רק חשש ביטול עונג שבת בפעם אחרת אפ"ה מבטלין א"כ ה"ה בק"ש לרבא שפיר מבטלין עיי"ש עכ"פ נשמע דלבתר תיקון חז"ל גם מה"ת לא יצא ולפ"ז יש לחקור לענין מרור באכל כזית שלא בכוונה ואח"כ אכל כ"ש בכוונה, א"נ דבמרור מה"ת א"צ שיעור ורק מה"ת בעי כוונה ומדרבנן הא שוב בעו כזית ולא בעי כוונה מי נימא דהכא ממנ"פ יוצא מדרבנן כבר יצא בזה שאכל כזית אף שלא בכוונה ומה"ת דבעי כוונה הרי שוב יצא בזה שאכל אח"כ כ"ש בכוונה וכן להיפוך באכל מתחילה כ"ש בכוונה ואח"ז השלים לכזית שלא בכוונה י"ל ממנ"פ מה"ת יצא בהכ"ש שאכל בכוונה ומדרבנן נהי דבעי כזית מ"מ מדרבנן הרי שוב לא בעי כוונה וכעין זה נסתפק המנ"ח מצוה ל"א במי שקידש במקום סעודה שלא בכוונה ואח"כ קידש שלא במקום סעודה בכוונה אי נימא דמדרבנן הרי כבר יצא במקום סעודה אף שלא בכוונה ומה"ת דבעי כוונה שוב יוצא אף שלא במקום סעודה או דלמא א"א לצאת הדרבנן קודם הד"ת עיי"ש שהניח הדבר בצ"ע ובאמת י"ל דאחר תיקון חז"ל דבעי קידוש במקום סעודה שב בעי גם מה"ת שיהי' קידש במקום סעודה ובכוונה וה"ה במרור בתר תיקון חז"ל גם מה"ת לא יצא בפחות מכזית ושוב גם מהת' צריך לאכול כזית ובכוונה

יד) ובאמת יש להעיר על הספק שנסתפק במנ"ח אי אפשר לצאת הדרבנן קודם הד"ת דא"נ כן תיקשי א"נ דלכ"ע מה"ת מרור סגי בכ"ש א"כ לשי' הרמב"ם וש"פ דטיבול ראשון בעי כזית א"כ אמאי צריך שנית כזית מרור הרי מה"ת א"צ כזית ומדרבנן יצא אף שלא בכוונה וכבר יצא בטיבול הראשון ונהי די"ל דהראשון לא מצטרף דשהה טפי מכא"פ ואולי זה כוונת הרא"ש שהקדים תחילה דמצטרף רק בכא"פ ואח"ז כ' דבעי כזית משום דאין אכילה פחות מכזית ושוב א"א לומר דכבר יצא מדרבנן בעיטיל הראשון אף שלא בכוונה משום דכבר שהה יותר מכא"פ אפ"ה י"ל דהרי באמת מוכח דגם באכל בכדי שיעור צירוף אפ"ה ל"מ משום דהוי שלא בכוונה וא"נ דיוצאין בהדרבנן אף קודם שיוצאין הד"ת שוב תיקשי אמאי צריך כזית שנית ונשמע להדיא דא"א לצאת הדרבנן קודם הד"ת והוא ראי' נכונה בעזה"י אולם אכתי י"ל דכ"ז ביכול לקיים המצוה כתיקון חז"ל אז אם אינו עושה כתק"ח גם מה"ת לא יצא ואף דעכשיו אינו יכול אפ"ה ע"י פשיעתו בא נו אבל בנאנס י"ל דחז"ל לא הפקיעו המצוה ובפמ"ג בפ"כ נסתפק בזה לענין עשיית גוף המצוה וגם לענין הברכה והביא דברי המג"א דכל פסולי דרבנן באין לו אחר מברכין בו ולענין הברכה אני מסופק עיי"ש וכ"ה בפתיחה להק"ש ומסיק דבשעה"ד עושין המצוה כפי הד"ת ומברכין עיי"ש ולענ"ד נראה דלענין עשיות גוף המצוה פשיטא דבא"י לאכול מחויב עכ"פ לאכול כ"ש כיון דיוצא בזה מה"ת ואף א"נ דבשאר מצות ליכא מצוה כלל בח"ש כמו שנסתפק המלמ"ל ובקהלת יעקב ובר"ט אלגזי האריכו בזה אפ"ה הכא יוצא מה"ת בכ"ש ושאני התם בנידון דהפמ"ג דחז"ל אמרו שלא יעשה המצוה באופן המועיל רק מה"ת וא"כ אם עושה שלא כתק"ח אינו עושה כפי הכשר מה"ת ושפיר העמידו חז"ל דבריהם אף במקום ביטול מצוה אבל הכא דמהני בכא"פ א"כ אף אחר תיקון חז"ל אפ"ה מקיים בכ"ש הראשון את המצוה מה ת והדרבנן נתקיים בכ"ש האחרון בכה"ג הדרבנן הוי בגדר תנאי דאם מקיים את הדרבנן נתברר שכבר יצא המצוה מה"ת בכ"ש הראשון א"כ לפ"ז לא מבעיא לר"ל דס"ל אונסא הוי כמאן דעביד בוודאי דאף בלא אכל כל הכזית מחמת חינשו דמהני ואפי' לר"י דאונסא ל"ח כמאן דעביד אפ"ה בא"י לגמור ולאכול כל הכזית אפ"ה א"א לומר שלא יצא המצוה מה"ת בכ"ש הראשון הואיל דבאמת מה"ת