מהר"ש חלק ד ריב

אך באמת עכ"פ הכו"פ שמקשה על הירושלמי לק"מ דהא הירושלמי ס"ל דמודה ר"ל בח"ש דיוהכ"פ אך באמת יש להקשות גם לדידן דס"ל ח"ש אסור מה"ת דלא מבעיא לשי' הח"צ דח"ש הוי משום אחשבי' וא"כ באוכל לצורך פק"נ ליכא איסור כלל בח"ש וכמ"ש הב"ט דגם לר"ש דס"ל כ"ש למכות אפ"ה אי הטעם משום אחשבי' א"כ לצורך פק"נ ל"ש אחשבי' ושוב קשה יאכל ח"ש ולדידן ס' אסור מה"ת בשלמא לשי' הרמב"ם דס' מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא א"כ מדרבנן ח"ש אסור אף היכי דל"ש ח"ל או אחשבי' דלא גרע מח"ש לר"ל וע' במלמ"ל שכ' דגם בשבועה אף דלשי' כמ"פ ליכא איסור תורה בח"ש ע' בר"ן שבועות ובחידושי הר"ן מ"מ עכ"פ אסור מדרבנן וע' בדג"מ סי' תמ"ב שכ' דגם לענין ב"י יש עכ"פ איסור דרבנן בח"ש אבל למ"ד ס' מה"ת לחומרא שוב תיקשי יאכל ח"ש וע"כ נשמע דכ"ש יש עליו שם אוכל ועיקר סברת ח"ל הוא רק דלא נימא דהלל"מ אפקתה לגמרי וא"כ גם כשאוכל לצורך פק"נ עכ"פ יש איסור תורה יצא דמ"ד ס' מה"ת לחומרא ע"כ דסובר סתם אכילה בכ"ש וא"כ הרי כבר כ' הש"ש דרבא סובר ס' מה"ת לחומרא וע"כ דס"ל סתם אכילה בכ"ש ועיקר שיעור כזית הוי רק מהלל"מ וכיון דהלל"מ קאתי לומר דבעי דוקא כזית אף דסתם אכילה בכ"ש א"כ ה"ה במצה ומרור אף דלא נתפרש בו לשון אכילה בעי דוקא כזית ושפיר מוותר הקרא דבערב תאכלו מצות לענין מצה בזה"ז ד"ת ומיושב קושית השאג"א בס"ד ודו"ק

ח) נחזור להנ"ל די"ל דאי סתם אכילה הוא בכ"ש ורק דהלימוד הוא מהלל"מ אין חילוק בין כתיב לשון אכילה או לא ואף אי נימא דגם או שיעורין הלל"מ אפ"ה היכי דלא כתוב לשון אכילה ע"כ דהוי בכ"ש ואדרבה מדלא כתבה התורה בו אכילה ע"כ דרצון התורה דהוי בכ"ש עכ"ד י"ל דלרבא לשיטתו בוודאי בעי כזית מה"ת לפי"מ דמצינו בפסחים דכ"ו דיליף אביי דלא אפשר ומכוין שרי מהא דריב"ז הי' יושב בצילו של היכל ומשני רבא שאני היכל דלתוכו עשוי ופירש"י דהוי שלכד"א וה קשו בתוס' דהרי לא כתוב אכילה ותירצו משום דילפינן חטא חטא מתרומה והוו כאילו כתוב אכילה בגופה והקשה במהרש"א דלעיל קאמר הש"ס גבי בב"ח דנהי דנלמוד מנבילה מ"מ מדלא כתיב אכילה בגופה שלכד"א אסור ותירץ במהרש"א דבזה פליגו אביי ורבא דרבא סובר דגם במידי דלא כתוב בי' אכילה אפ"ה היכא דנלמד ממק"א הוו כאילו כתוב אכולה בגופה עיי"ש ולפ"ז י"ל גם הכא במצה ומרור כיון דנלמד מהיקשא דפסח חשוב כאילו כתיב אכילה בגופה וממילא בוודאי דבעי כזית ומיושב קושית השאג"א דלרבא לשיטתו כבר ידעינן דבעי כזית הן במצה והן במרור ושפיר מיותר קרא דבערב תאכלו מצות לענין מצה בזה"ז ד"ת ואף לאביי י"ל דהכא כיון דנלמד מהיקש עדיפא דעי"ז בוודאי דחשיב כמפורש אכילה בגופה ולכאורה י"ל דבשלמא אי סתם אכילה הוא בכזית א"כ כיון דשם בפסח מפורש כזית י"ל דע"י ההיקש הוי כמפורש כזית גם במצה ומרור אבל אי סתם אכילה בכ"ש ורק דהלל"מ דבעי כזית א"כ אף אחר ההיקש נצטרך לבוא להלל"מ י"ל דעל זה לא איתקש כיון דאינו מפורש ל"ש היקש וכדמות ראי' לזה מש"ס מכות די"א בפלוגתת ר"מ ור"י לענין ס"ת שתפרה בפשתן דח"א פסול דכתיב למען תהי' תורת ד' בפיך ואיתקש כהת"כ לתפילין ואידך להלכותיו לא איתקש ופירש"י דבמידי דגם בתפילין לא נלמד רק מהלל"מ ליכא למילף בהיקש עיי"ש וא"כ ה"ה הכא אי סתם אכילה בכ"ש ועיקר דבעי כזית הוא רק מהלל"מ שוב א"א למילף בהיקשא

ט) אך באמת גם שם קיי"ל כמאן דפוסל ובפרט די"ל דשם הלל"מ אינו מפרש פירוש הקרא לכך י"ל להלכותויו לא איתקש אבל הכא י"ל דהלל"מ בא לפרש פירוש הקרא דאכילה בעי כזית בכה"ג חשיב כמפורש אכילה ושוב יש ללמוד בהיקש וכמ"ש המפורשים דאף לשי' הסוברים דבהלל"מ ס' לקולא אפ"ה היכא דהלכה הוא לברר פירוש הקרא לכ"ע ס' מה"ת לחומרא ושפיר דברינו נכונים ומכ"ש לרבא דס"ל דגם במידי דנלמוד מג"ש הוי כאילו כתוב אכילה בגופה בוודאי דהכא בעי כזית מה"ת וממילא א"א לומר כלל בדבריו הרא"ש הכוונה דשיעור כזית הוא רק מדרבנן מכח הברכה הואיל דהכא קאי לר"ל דס"ל סתם אכילה בכזית א"כ הכא ע"י ההיקש בוודאי דבעי כזית מה"ת דהא בפסח מפורש אכילה וע"י ההיקש חשיב כמפורש אני ה' גם במרור ובוודאי דבעי כזית ורק לענ"ד כוונת הרא"ש כפשוטו דדוקא בטבול שני דמברכין על אכילת מרור והיינו דקאי לר"ה דלא מברכין בטבול ראשון ממילא בעי כזית דאין אכילה בפחות מכזית יכיון דאין אכילה בפחות מכזית א"כ מכח ההיקש חשוב כמפורש אכילה בגופה ובעי כזית מה"ת אבל בטיבול ראשון דאין מברכין והיינו דאין אוכלין לשם מצות מרור א"צ כזית והכוונה דלר"ח דמברכין בטיבול ראשון משום דס"ל דגם פחות מכזית אין לאכול מהמצוה בלתי הברכה כמ"ש השאג"א א"כ שפיר הי' צריכין בטיבול ראשון כזית אבל לר"ה א"צ כזית רק בטיבול שני וז"ב

י) יצא דבאמת לשי' הפוסקים דסתם אכילה בכ"ש ושיעורין הלל"מ א"כ י"ל דהלל"מ הוא גם במידי דלא כתוב בו אכילה ומכ"ש הכא די"ל דיאכלוהו קאי אכולהו ואף למ"ד סתם אכילה בכזית מ"מ כיון ונלמד מהיקשא דפסח א"כ לא מבעיא לרבא בוודאי דהוי ככתוב אכילה בגופה אלא אפי' לאביי י"ל דע"י ההיקש הוי כמפורש אכילה ושוב א"צ לזה לבוא מכח הלל"מ ושוב בוודאי דבעי כזית מה"ת וכן מוכח במנ"ח שם שנסתפק במי שאכל ח"ז מרור עם פסח א"נ דהוי רק כמצוה דרבנן ומבטל לפסח כיון דלא אכל מהמרור כשיעור אף שכ' הפוסקים דיש קצת מצוה גם בח"ש מ"מ הוי קליש ומבטל לפסח או דלמא כיון דהוי חלק מהמצוה ד"ת שוב לא מבטל א"כ נשמע מדבריו דמה"ת מרור בעי כזית דאל"כ גם ח"ז הוי מצוה ד"ת ובוודאי דאינו מבטל וגם בכוונת הרא"ש כבר וכתבתי דמודה דמה"ת בעי כזית במרור ע' בקו"א להשאג"א שם ובח"ס מ"ש בזה כנלע"ד ברור

יא) אך אף לפי הבנת הפוסקים בדברי הרא"ש השיעור הוא רק מדרבנן משום הברכה מ"מ מה דפשיטא לי' להגה"ק א"נ זצ"ל דחולה מחויב לאכול פחות מכזית ולברך עליו לדידי מבעיא לי טובא דכבר נודע מ"ש בתוס' סוכה ד"ג דבדבר שמה"ת יוצא באופן זה וחז"ל עשאו באופן אחר אם אינו עושה כתיקון חז"ל אף מה"ת לא יצא ולפ"ז י"ל דנהי דמה"ת יוצא בכ"ש מ"מ אחר שתיקנו חז"ל דבעו כזית א"כ אף מה"ת אינו יוצא בכ"ש וי"ל עוד דגם באין לו רק כ"ש אפ"ה הפקיעו חז"ל ממנו המצוה וכהא דק"ש אחר חצות דאסור לקרות לשי' הנ"י וכן שיטת רש"י לענין פסח אחר חצות נהי דמה"ת לר"ע זמנו כל הלילה מ"מ ע"י הרחקה שעשו חז"ל אף בעבר זמן חצות אסור לאכול