מהר"ש חלק ד ריא

כזית לענין לא תשחט והי' מיושב בזה דברי רש"י פסחים דס"ג בד"ה במועד דפירש"י דעובר בלא תשחט בהדי לאו דב"י ועפי"ז י"ל דזה הכוונה דבע"פ עובר גם אח"ז ובפסח אינו עובר רק בכזית דאז איכא גם ב"י וממילא ניחא ג"כ דברי הרמב"ם דמה"ט בעי כזית כדי שיעבור בב"י שיהי' חשיב עי"ז כחמץ שלו ונהי דהרמב"ם סובר דעיקר לאו דלא תשחט הוא רק בע"פ ואז הא ליכא ב"י מ"מ בעי עכ"פ כזית שיהי' חשיב שלו לענין העשה דתשבותו ומכ"ש לפמ"ש בנובי"ק סי' כ' דלר"י דס"ל חמץ משש שעות אסור מה"ת באכילה ובהנאה ה"ה דעובר בב"י משש וא"כ הרמב"ם דפסק לפ"ז כר"י בוודאי דנכונים דברינו וא"כ אף דהוכחתי דליכא ראי' מדברי הרמב"ם אפ"ה מהא דנותר מוכח דגם היכי דלא נתפרש בו אכילה אפ"ה בעי כזית מהלל"מ ובשו"ת מוצל מאש סי' כ"א העיר בזה דאלת"ה האיך יליף הס"ס דחמץ בשריפה מנותר האי איכא למיפרך מאי לנותר שכן עובר בכ"ש עיי"ש ובאמת אי משים הא לא אריא די"ל לשי' הפוסקים דגם בח"ש איכא איסור ב"י אף דל"ש ח"ל כמ"ש השאג"א וגם אחשבי' ל"ש כמ"ש הח"צ ואפ"ה אסור וע"כ הטעם, משום דילפינן ביעור מאכילה כמו דבאכילה יש איסור תורה בח"ש ה"ה לענין ב"י ושפיר יש ללמוד חמץ מנותר ואזדא הוכחת המוצל מאש ובאמת יש להבין בזה דברי הרמב"ם שכ' קרא מיוחד לאסור ח"ש בחמץ והקשו המפורשים דהרי בלא"ה ח"ש אסור מה"ת ועפ"ז א"ש דבאמת י"ל דלענין ח"ש בב"י ל"ש סברת ח"ל ורק דלכאורה יש ללמוד מהיקשא דביעור לאכילה אך כבר כ' בתוס' קידושין ד"ה בשם הר"י דאורליינש דמה"ט א"א ללמוד דאשה נקנית בכסף מהיקשא לאמה העבריה דכיון דעיקר הא דנקנית בכסף משום דיוצאת בכסף וכיון דבאשה ל"ש זה הטעם א"א ללמוד מהיקשא עיי"ש א"כ הכ"נ אי בחמץ לא הי' אסור בח"ש רק מכח ח"ל או מכח אחשבי' שפיר לא הי' אפשר ללמוד לאסור ח"ש בב"י מכח דאיתקש לאכילה הואיל דעיקר האיסור משום ח"ל א"כ בב"י דל"ש ח"ל שוב לא הי' אפשר להקישו לאכילה אבל השתא דגילתה רחמנא קרא מיוחד לאסור אכילת חמץ בכ"ש שוב יש ללמוד מהיקשא לענין ביעור ושפיר גם ב"ו איכא בכ"ש ושפיר יש ללמוד חמץ מנותר

ג) אך בגוף הדבר כ' המנ"ח מצוה קמ"ו דגם בבל תותירו כיון דלא נתפרש בו אכילה ולא נתפרש בו שיעור אחר בוודאי דהשיעור הוא בכזית ואף העשה דשריפת נותר אינו מה"ת רק בכזית וכן הוכיח שם במצוה ח' והביא הוכחה מדחזינן דלשי' כמ"פ לענין ב"י ליכא חיוב בפחות מכזית אף לב"ש דלא ילפי' ביעור מאכילה אפ"ה בעי כזית א"כ ה"ה בכ"מ דלא נתפרש בו שיעור אחר שיעורו בכזית הואיל דשיעורין הלל"מ דבכזית עיי"ש

ד) ובאמת י"ל לפמ"ש לעיל דלהסוברים דיש ב"י בח"ז הוי הטעם משום דאיתקש ביעור לאכילה דכמו באכילה ח"ש אסור ה"ה לענין ב"י הי' מיושב בזה קושית הפ"י והשג"א בהא דקאמר ב"ש שאור בכזית וחמץ בככותבת דא"כ לכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור וע"כ דחלוקין בשיעורן ופירש"י דמה"ט הוצרכה רחמנא לכתוב בפירוש כי היכי דלא נטעו לומר דשאור ג"כ בככותבת ועיי"ש בשט"מ והקשו דילמא לעולם שיעורן שוה והא דכתבה רחמנא בפירוש משום דאין מזהירין מן הדין ועוד הקשו ממנ"פ אי פלוגתת ב"ש וב"ה לענין מלקות הרי בלא"ה בב"י אינה לוקה דהוי נל"ע ואו לענין איסור הרי בלא"ה ח"ש אסור מה"ת עכת"ד

ועפ"ז י"ל דהא דנימא דיש איסור ב"י אף בח"ש הוא רק משום דאיתקש לאכילה א"כ כ"ז לב"ה דיליף ביעור מאכילה אבל לב"ש דלא יליף ביעור מאכילה שפיר ליכא איסור ב"י בח"ש ושפיר קאמר ב"ש מדכתבה רחמנא שאור ע"כ דאין שיעורן שוה ולא יליף ביעור מאכילה ושוב לשיטתו ליכא ב"י בח"ש וממילא מתורץ ג"כ הקושיא דלמא הא דכתבה התורה שאור בפירוש הוא משום דאין מזהירין מן הדין ועפ"ז ניחא דבאמת דבר זה אי ב"י חשיב נל"ע כ' הפוסקים דתלוי אי יש ב"י מחצות או לאו וכבר הבאתי בשם הנוב"י דלדידן דיש איסור לאו משש הה דעובר בב"י משש והדבר מפורש בירושלמי א"כ כ"ז אי ילפינן ביעור מאכילה אבל אי לא ילפינן ביעור מאכילה שוב ב"י ליכא עד הלילה וא"כ זה כוונת ב"ש דא"נ דשיעורן שוה א"כ ע"כ דיליף ביעור מאכילה ושוב יש איסור ב"ו משש ושוב חשיב נל"ע ושוב לא בעי למיכתב שאור ול"ש לומר דלכך כתבה רחמנא משים דאין מזהירין מן הדין ז"א דבלאו הנל"ע ל"ש דבר זה וכמ"ש בתוס' ב"מ דס"א וע"כ דבחמץ יש שיעור אחר וע"כ דלא יליף ביעור מאכילה ושוב ב"י ל"ח ניתק ושפיר הוצרכה התורה לחדש דין שאור דחלוקין בשיעורן וגם לענין מלקות משום דשייך בזה אין עונשין מן הדין וז"ב בס"ד

ו) נחזור להנ"ל דיש שיטת כמ"פ דגם במידי דלא נתפרש בי אכילה ג"כ בעי כזית ובאמת יש מקום לומר דזה ג"כ תלוי בשיטות הנ"ל דא"נ סתם אכילה שבתורה בכזית א"כ שפיר י"ל דכיון דבמידי דנתפרש בו אכילה על זה א"צ הלכתא דבעי כזית ואדרבה י"ל דהלל"מ הוא דיש מלקות לר"ש בכ"ש אבל לענין השיעור לא נצרכה הלל"מ א"כ שפיר היכי דלא נכתב אכילה שוב אין כאן לימוד דבעי כזית אבל לשי' הסוברים דכ"ש יש עניו שם אוכל ועיקר השיעור היא מהלל"מ ולא בא הלכה לפרש הלשון אכילה דקרא דהא אכילה הוא בכ"ש והלכה היא רק דבר מבחוץ ושוב גם בכל מקום הוי השיעור בכזית ונהי דבח"ס מבואר דבתר דידעינן מהלל"מ הוי הפירוש דקרא בכזית אבל במלמ"ל פ"ד משבועות לא משמע הכי וא"כ י"ל לפמ"ש המלמ"ל בהלכות חמץ ומצה דלר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת בוודאי דכ"ש אין עליו שם אוכל וכמפורש ביומא דע"ד אכילה אמר רחמנא וליכא א"כ יש ניישב קושיית השאג"א דהנה עיקר ראייתם דמרור א"צ כזית מה"ת מהא דקאמר ר"ל זאת אומרת מצ"כ דאל"כ כבר יצא בטבול ראשון וקשה הא בטבול ראשון לא הי' כזית וע"כ דגם בטבול שני ל"צ כזית ע' בקרבן נתנאל ובשאג"א מ"ש בזה ולפ"ז י"ל דלשי' ר"ל ע"כ הלכה לא חידשה דבר רק דמצטרף בכא"פ ושפיר במקום דלא מפורש אכילה השיעור בכ"ש אבל לרבא עכצ"ל דס"ל סתם אכילה בכ"ש דכבר הקשה בירושלמי אמאי לא עבדינן יוהכ"פ ב' וימים משום ספק ותירץ משום דאיכא סכנ"פ והקשה בכו"פ סי' ק"י דלר"ל הרי והי' יוכל לאכול ח"ש וע"כ דס' ד"ת מה"ת לקולא ומדרבנן יש איסור אף בח"ש

ז) ולכאורה דבריו צ"ב לשי' הירושלמי דמודה ר"ל בח"ש דיוהכ"פ ונהי דש"ס דילן לא ס"ל הכי מ"מ כבר כ' בס' לחם שמים דבכזית אף דלגבי יוהכ"פ הוי ח"ש מ"מ מודה ר"ל וע' בהגהות צי"ר על הירושלמי מ"ש בזה אך באמת בש"ס דילן לא משמע הכי