מהר"ש חלק ד רט

שליט"א אי מהני טב"ע דקלא בעגונה והרגיש דכיון דטב"ע דקלא לא עדיף מרוב א"כ י"ל דכמו דמשאל"ס אשתו אסורה אף דרובן למיתה ועכ"ח דרוב ל"מ בעגונה, וה"ה די"ל דטב"ע דקלא ל"מ עכת"ד עוד י"ל דבר חדש ונקדים מה דיש להעיר לכאורה האיך יוכלו חז"ל לומר שנא יועיל רוב נגד התורה דמה"ת בכל דוכתא אזלינן בתר רובא ומדוע גזרו חז"ל במשאל"ס דרובן למיתה שתהי' אשתו אסורה וכבר כתבו התוס' במגילה דכ"ח דהא דגזרו חז"ל חומרא דר"ז שתהי' יושבת ז"נ על ט"ד כחרדל משום דמצינו דכוותי' מד"ת כגון בימי זובה הסותרת אבל לולא זאת לא הי' חז"ל גוזרין בזה עיי"ש וכן כ' בתוס' חולין דל"ו ע"ב לענין בוצר לגת סברא זו עיי"ש, ומקור הדבר בש"ס ב"מ ד"ד גבי הילך וכי מתקני רבנן שבועה דליתא דכוותא בדאורייתא עיי"ש וצ"ע, אך באמת לשיטת הסוברים דהא דל"מ רוב להוציא ממון הוי מה"ת א"כ שוב מצינו דוכתא גם מה"ת דל"מ רוב ושוב יוכלו חז"ל לגזור גם בעגונה דלא יועיל רוב הואיל דכבר מצינו דכוותי' באורייתא וע' בתוס' ב"מ ד"כ והבן

ו) ומעתה י"ל לפימ"ש התוס' חולין דצ"ו דנהי דל"מ סימנים להוציא ממון אפ"ה מחזירים שטר בסימנים אף דע"י השטר נוציא אח"כ ממון מ"מ הואיל דלע"ע אינו נגד חזקת ממון שוב סימן לא גרע מרוב ומותר להחזירו ואח"כ שוב יהי' יוכל להוציא ממון ג"כ עיי"ש וכ' הפוסקים הסברא דדמי לדברי הרי"ף גבי פלוני אחוה דמיתנא וע' בנה"מ חו"מ סי' כ"ח בזה, א"כ לפ"ז י"ל דבשלמא במשאל"ס מיד כשאנו מתחילין לחקור אם זה האיש באמת מת שם תיכף הדבר נוגע גם לענין אשתו א"כ בזה החא"א עומד לסתור דבר זה ושוב שפיר חוששין ג"כ שלא מת כלל רק שניצל מן המים ונהי דרובן למיתה מ"מ שפיר החמירו חז"ל הואיל דגם מד"ת מצינו דוכתא דל"מ רוב כגון בממון היכא דבא להוציא מן הנתבע שיש לו חזקת ממון, אבל הכא דאנו רוצין להתיר האשה ע"י ששמעו ב' אנשים קולו של בעלה עוד קודם מיתתו א"כ אז בשעה ששמעו הקול הרי עוד לא הי' הדבר נוגע לענין להתיר אשתו כיון דהי' חי עדיין וא"כ פשיטא דאז באם הי' צועק להם בקול באיזה דבר אשר אינו נוגע נגד סחירת איזה חזקה בוודאי דהי' מועיל הטב"ע דקלא לתלות שהוא בוודאי זה האיש אשר הכירו אותו מאז דהרי של כנגד חזקה גם בממון מועיל רוב ושוב לא מצינו דכוותי' בד"ת שלא יועיל רוב במידי דלע"ע אינו נגד חזקה ושוב לא יוכלו חז"ל לגזור שלא יועיל הרוב ושוב מכח הרוב של הטב"ע דקלא הוחזק לנו שזה הוא באמת קולו של זה ושוב אף כשנמשך אח"כ הדבר ונוגע לענין להתיר אשתו ולהוציאה מחא"א מ"מ הואיל דכבר החלטנו קודם מיתתו מכח הטב"ע דקלא שהוא קולו של זה שוב מהני אח"כ אף להתיר אשתו וכהא דמחזירין שטר שיש בו סימנים דיוכל אח"כ לגבות ממון בשטר זה וכנודע שיטת הרמב"ם ז"ל דהוחזק בע"א לוקה וכהא שכ' הפלאה דרוב שכבר הוחזק מהני גם לממון וז"ב בס"ד

ז) וכן ראיתי בשו"ת בית יצחק שהעיר שם מש"ס מכות ד"ה דפריך הרוג יציל ומשני כשהרגו מאחוריו והקשה הבי"צ דאכתי תיקשי קושית הש"ס הרוג יציל כגון שהכיר ההרוג את הרוצח בטב"ע דקלא דמצטרף עי"ז לעדות ועכ"ח נשמע דטב"ע דקלא ל"מ אף להציל אדם ממיתה עכת"ד, ולדעתי דברי' תמוהים מאוד דהרי עיקר קושית הש"ס הוא לר' יוסי דס"ל דאף בלא נתכוין להעיד מצטרף לבטל העדות א"כ איך משכחת הקרא דחייבה רחמנא במיתה ברוצח הרי ההרוג לעולם מציל את הנידן וכפרש"י ז"ל או כמ"ש התוס' משום שונא וכשיטת מהרש"ל דשונא גמור פסול גם לעדות ועל זה משני הש"ס דשפיר משכחת לאוקמי קרא דחייבה רחמנא רוצח במיתה בהורגו מאחוריו וא"כ מה הקשה הבי"צ דאכתי קשה הרוג יציל וכגון שהכירו בטב"ע דקלא דבר זה קשה מאוד דהכי עכ"פ על הקרא לא קשה דהא אפשר לומר דרחמנא שחיובה רוצח במיתה מיירי באופן שלא הכיר ההרוג את הרוצח בטב"ע דקלא ועיקר קושית הגמ' הוא דלר"י נא משכחת כלל הקרא שחייבה רוצח במיתה וא"כ הוכחת הבי"צ תמוה מאוד ועי' בתומים רסי' ל"ו שהוכיח ג"כ דעיקר קושית הש"ס לר"י הוי מהקרא עיי"ש ע"כ דברי הג' תמוהים מאוד] ועיין בשו"ת מהר"ש ח"ב סי' ס"ד והבן

ח) נחזור להנ"ל דשפיר יש לומר דטב"ע דקלא בעגונה מהני ואף די"ל כיון דהכא ליכא לפנינו רק ע"א נהי שמעיד שגם חבירו ראה כל זה ושוב בשנים ליכא חשש בדדמי וגם חשש משקר ליכא אף בלי סברת דייקא ורק משום סברת מדעל"ג לחוד אמרינן דליכא חשש משקר דלענין זה שפיר נפשטה האבעיא מהא דדיגלת דאף במים דל"ש דייקא אפ"ה מהני משום סברת מדעל"ג אפ"ה בנ"ד י"ל דל"ח בכלל מדעל"ג דאם יבוא בעלה אח"כ לא יהי' מיחזי כמשקר הואיל דיוכל לתרץ עצמו שהי' נדמה לו הקול של זה המת כקולו של ר' אברהם וכיון דבמיתה ל"מ טב"ע דקלא ועכ"ח דעל צד האפשריות יוכל להיות טעות בקול שפיר יהי' יוכל להתנצל עצמו שסמך א"ע על טב"ע דקלא וכנודע מש"כ בשו"ת פמ"א ובשו"ת ברית אברהם דע"א המעיד במשאל"ס י"ל דאף בניסת תצא הואיל דל"ח מדעל"ג לפי שאם יבוא בעלה והי' יוכל להתנצל שבאמת ראה הטביעה ושהה שמה שיעור עד שתצא נפשי, ורק שעלה מן המים הואיל דחז"ל אמרו דעל צד המיעוט אפשר שינצל מן המים עיי"ש, והנה בשו"ת בי"צ סי' ע"ג הביא בשם עצי ארזים דבע"א המעיד על איש שמת וכגון שהכירו ע"י סימן ל"מ אף בסימן מובהק דל"ח בכלל מדעל"ג לפי שיוכל להתנצל שנזדמן אדם אחר בסימן כזה אך באמת הבי"צ דחה דבריו דסימן כזה המועיל בעגונה עכ"ח דלא שכיח שיזדמן איש אחר בסימן כזה א"כ אם יביא בעלה יהי' נתפס למשקר וחשוב שפיר בכלל מדע"ל א"כ ה"ה הכא בטב"ע דקלא עיקר הא דבמס"ת ל"מ טב"ע דקלא משום דברי לי מהני נגד רוב כזה דנ"ח בירור או כסברת הריטב"א דבכוללת העולם בין החיים אפשר להזדמן שיהיו קול איש אחר דומה לקולו של זה אבל בנמצא איש מת דאין לנו נדון רק על מועט מתים שוש בעולם שוב בזה לא שכיח עוד איש בקול כזה ושוב חשוב מדעל"ג דאם יבוא בעלה נחזיקו למשקר ועי' שו"ת בי"צ סי' ע"ב שכ' די"ל דגם שנים המעידים בטב"ע דקלא ל"מ רק משום קולת עגונות מכח דיוקא ושוב במלחמה דל"ש דייקא י"ל דל"מ אך בסוף דבריו העלה דשנים מהימני מדינא גם במעידים בטב"ע דקלא וה"ה בנ"ד דר' חיים העוד גם בשם ר' יוסף חשוב כשנים וחשש בדדמי ליכא בשנים וגם דאחר הנגיעה בגופו תו אזדא החשש בדדמי ובפרט שוש צירוף מכח הכרת המצנפת וחשש שאלה לא שכיח מכמה טעמים חדא די"ל דהוו בכלל כלים דלא מושלי דאסור להשאיל מצנפת הנותנים לו מהצבא וחשש אחלופי ג"כ ליכא וכמ"ש הנוב"י דבמי שאין לו רק חלוק א' ל"ח לשאלה וחשש אחלופי הוי נגד חמ"ק דבשלמא ע"י שאלה אכתי לא נפיק