מהר"ש חלק ד רח

ועוד עפ"י הרוב ע"י נגיעה בכוונה בוודאי אפשר להרגיש שוודאי מת וא"כ היכי דיש תרי רובא לשי' הבית יעקב מהני גם בעגונה ובפרט לענין חשש בדדמי דקיי"ל אם ניסת ל"ת מהני צירף קל להתיר אף לכתחילה, וכעין זה כתבו בתוס' פסחים ד"ל דמשהו ונוטלפ"ג מותר אף לכתחלה וכעין זה כתב בר"ן כתובות פ' הכותב דבמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה אף להגבותו לכתחלה ועי' במנ"ח מצוה ד' מ"ש בזה ויפה כ' הג' מבאטשאטש ז"ל ראי מתוס' יומא ד"ז דבק"צ ויש ציץ הואיל ויש ב' סברות להתיר א"צ לאהדורי אטהרה עיי"ש, ולכאורה יש להעיר דמש"ס דלעיל מוכח דאף ביש ציץ מהדרין אטהרה מדמשני באילו של אהרן ופר מיירי בפר של ע"א ושם בפר ע"א עכ"ח מיירי ביש ציץ ובאופן דמרצה דקרבן שאין קבוע לו זמן אינו מותר רק ע"י ריצוי ציץ וא"כ שוב באילו של אהרן דהוי קרבן הקבוע לו זמן ומה"ת הותרה ושוב ביש ציץ חשוב תרתי לטיבותא ואפ"ה מהדרין אטהרה ושוב דברי התוס' צע"ק עכ"פ סברא זו ברורה דאם נגעו בו בכוונה לידע אם לא נתעלף בוודאי אם לא הרגישו בו רוח חיים עכ"ח שבוודאי מת וז"ב

ג) עתה נבוא לדבר מצד שהכירו קולו די"ל דחשיב כראו בפניו, והנה באמת כבר דיברו מזה בפוסקים אי מהני טב"ע דקלא לענין עגונה והביאו ראי' מסנהדרין דס"ז גבי מסית שכ' רש"י דמי לא מצי חזי לי' לא מצי מסהדי לי' לחייבו מיתה ואף ששמעו את קולו ומבואר דלא מהני טבע דקלא בדבר דבעי ראו בפניו, ובאמת יש מהמפורשים דהעירו דבמסית בוודאי יועיל טב"ע דקלא דכיון דאין טוענין למסית א"כ גם ע"י טב"ע דקלא יש להורגו, ובחדושי העירותי דהא דכ' בתוס' ב"ב ד"נ דמה"ט ספק נפשות להקל משום דכתיב ושפטו העדה וכ' התוס' דבלא"ה לא קטלינן מספק וכתבתי דנ"מ בחזקה דאיתרע דל"ח בירור ול"מ בדנ"פ, וא"כ במסית דל"ש ושפטו העדה שפיר יועיל להורגו ע"י חזדמע"ק המסייע לחיוב אף אם יש חזקה דהשתא כנגדו אך כ"ז אם כבר נתברר שהיא מסית אז שפיר אם נולד ספק לפוטרו וחזדמע"ק מסייע לחיוב שפיר חייב אבל אם יהי' רק טב"ע דקלא ויטעון ברי שהוא לא הסית שפיר י"ל נהי דטב"ע דקלא חשיב עכ"פ כמו רוב וכמ"ש בספר עטרת חכמים בחידושיו לחולין דעכ"פ חשיב כמו רובא דליתא קמן עכ"פ במידי דל"ת בירור ל"מ לחייבו מיתה וכמ"ש ברשב"א יבמות דפ"ח ובפנ"י כתובות דכ"ב דברי לי נגד הרוב וחזקה מהני ודוקא בספק דתרי ותרי דא"א לומר דחזקה מברר הספק דהא תרי כמאה וכך דעכ"פ מספק א"א לשנות מכפי שהוחלטנו עד עתה אבל כיון דרק ספק נשאר שפיר מהני ברי לי אבל בהוחזקה נדה בשכנותיה דחזקה כזו חשיב בירור דסוקלין ושורפין על החזקות בזה ל"מ ברי של האשה וכהא דכתובות דט"ז אי כל הניסת בתולה יש לה קול הני סהדי שקרי נינהו ובזה ניחא דברי התוס' גיטין די"ז שכ' דהרי גרושה לפניך אף דחזדמע"ק עדיפא מ"מ כבר חידוש בהג"ה אמ"ב לאה"ע סי' י"ט דחזדמע"ק דאיתרע ל"ח בירור ושם מועיל ברי של האשה שנתגרשה קודם הזנות וכעין זו הרגיש בספר ט"ג שם נחזור להנ"ל עכ"פ י"ל דרק במסית ל"מ טב"ע דקלא דגם טב"ע דקלא ל"ח בירור ושפיר יועיל טענת ברי שלו ואף דאם הוא לא יטעון לא טעינן לי' אבל עכ"פ באם יטעון ברי לי שפיר א"א להורגו, ומה"ט ניחא דא"א להרוג אם עדים אומרים פלוני דהאי סימנא קטיל גברא דנגד סימן דלא עדיף מרוב מהני טענת ברי ודמי לסברת פנ"י בהא דנקי וצדיק אל תהרוג אבל בעגונה דאינה נוגע למיתה שפיר י"ל דמהני הכרה ע"י טב"ע דקול כיון דליכא ברי לי נגד הטב"ע שפיר מהני טב"ע דקלא דהוי כרובא, ואף שי"ל דהרוב ל"מ נגד חא"א משום סמל"ח עכ"פ מדרבנן אפ"ה הואיל דכבר איתרע החא"א ע"י סברת היינו שאבד היינו שנמצא, נהי דנימא דסברא זו ל"מ נגד חא"א וכמ"ש הנמ"י אבל עכ"פ איתרע החא"א ושוב מהני הטב"ע דקלא וז"ב ולכאורה הי' מקום לומר דטב"ע דקלא דלא עדיף מרובא לא יועיל בעגונה כמו במשמל"ס אף דרובן למיתה אפ"ה אמרינן סמוך מיעוטא דניצולים לחא"א ה"ה הכא כיון דטב"ע דקלא לא עדיף מרוב שוב י"ל סמל"ח ובאמת כבר הרגיש כעין זה בעט"ח לר"מ דחייש למיעוטא דאיך סומא מותר באשתו ותירוצא ל"ש הכא, אך באמת אחרי שכבר הוכחתי דהחא"א איתרע בנ"ד מכח סברת היינו שאבד היינו שנמצא ושוב מועיל טב"ע דקלא דהיכי דאתרע החא"א שוב מועיל הרוב וזבו"פ

ד) עוד י"ל בישוב מה שהרגישו המפורשים לענין טב"ע דקלא מהא דחזינן דבמסית ל"מ טב"ע דקלא ונקדים דברי הריטב"א ב"מ דכ"ו בהא דל"מ לומר פלוני דהאי סימנא קטיל גברא דבשלמא באבידה דאין לנו לדון רק על דברים שנאבדו מאיזה בני אדם והדברים האלו הם המיעוט שבכלל כלים הנמצאים בעולם א"כ שפיר אין לחוש שמא בהמיעוט בני אדם נזדמן עוד כלי בסימן כזה, וה"ה דנמצא איש מת ויש ב' סימנים א"כ המתים הם המיעוט בעולם שלא יהי' עוד נקברים א"כ שפיר אין לחוש שנמצא איש אחר ממש בסימן כזה אבל באומר פלוני דהאי סימנא קטיל גברא דיש לנו לדון על כוללת העולם והיכן דיש לדון על כוללת העולם שפיר יש לחוש שנמצא עוד איש בעונם שיש לו סימן כזה עכת"ד ומעתה י"ל דבהא דמפורש בש"ס חולין דצ"ו דסומא מותר באשתו ע"י טב"ע דקלא ניחא הועיל דהתם אין לנו לדון רק על מיעוט נשים שבעולם והיינו על הנשים הנמצאים באותו בית שפיר אמרי' דלא שכיח שבתוך אותן מיעוט נשים יזדמן עוד אחת שיהי' קונה דומה לקול אשתו וה"ה בנ"ד שאין לנו לדון רק על האיש שנמצא שם מת שהוא מהמיעוט בני אדם שמתו שפיר י"ל אם שמעו מזה האיש הנמצא שם מת קודם שמת קול צוחה אשר הי' נדמה להם בבירור שהוא קול ר' אברהם הנ"ל שפיר אין לחוש שאיש אחר שנזדמן למקום הזק ומת הי' קולו שוה לקול ר' אברהם הנ"ל הואיל דלא שכיח בין מיעוט אנשים המתים, שיהי' קילו דומה לקול חבירו אבל התם במסית דקאי על אחד מכוללת העולם החיים עדיין בזה שפיר ל"מ טב"ע דקלא הואיל דבכוללת העולם שפיר יוכל להיות שנמצא עוד איש מרובא דעלמא שיהי' קולו דומה לקול של זה ולכך במסית שפיר ל"מ להורגו ע"י טב"ע דקלא אף דלשי' כמה פוסקים מסית חמיר דא"צ אף קצת התראה ובמי דנראה מרש"י סנהדרין ד"ח ודף ס"ז עיי"ש אבל עכ"פ לענין זה לא גרע משאר דנ"פ דא"א להרוג אותו בטב"ע דקלא וז"ב בס"ד

ה) ומצאתי בשו"ת בי"ג אה"ע סי' ע"ב וסי' פ"ה שהעלה ג"כ להתיר בעגונה בטב"ע דקלא והקיל ג"כ בעגונה בידיעה בלי ראי' עיי"ש שאמת כן הוא בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ק' להקל בעגונה בטב"ע דקלא עיי"ש [הגה ובגוף הדבר שהאריך כ"ק אאמ"ו