מהר"ש חלק ד רז

סי א' לבני הרב הגאון כש"ת מ' חיים שליט"א

בדבר שאלתך באשה פריידל מטארנא שבעלה הי' בשדה המלחמה ועמד יחד עם ב' אנשים האחד חיים באלדינגער מגארליץ והשני יוסף רוזענבליט מגראמניק פעם אחד עמדו סמוך לחיל רוסיע וכל חיל פסטרייך ברחו ולא נשארו רק אלו ג' אנשים ופתאום כשראו שחייל רוסיע רודפים אחריהם בחצים התחילו גם המה לברוח באמצע לילה וכשהאיר היום לא ראו עוד במקום הלז שום ב"א זולתם ובתוך כך ראו שבעלה של אשה זו שמו הי' אבררם נסגו אחור מאתם איזו פסיעות והביטו מאחריהם וראו הזריקות חצים מחיל רוסיע וראו שר' אברהם התחיל לנפול וצעק בקול רב ואת פניו לא ראו רק את קולו הכירו והלכו מעט אחריהם לראות מה נעשה בו וראו שנפל לארץ על פניו ופשט ידיו ורגליו וגם כל גופו והגביהו מעט את ראשו ועיקם את פיו ושוב נפל לארץ על פניו ולא ראו עוד את פניו כי פחדו להופכו ומחמת פחד שכבו גם הם לארץ כדי שדמו חיל רוסיע שגם הם כבר מתו ובתוך הזמן ששכבו סמוך אליו נגעו בו בבגדיו כמה פעמים וקראו אותו בשמו ולא השיב להם כלום וראו שמונח כמת בלי שום תנועה גם הכירו את המצנפת שלקח לעצמו זה ג' ימים מקודם והעד ר' יוסף הוא עוד שבוי ברוסלאנד אך העד ר' חיים בא לביתו והעיד אצל הבד"צ ככל הנ"ל ולפי דבריו גם ר' יוסף ראה את כל הנ"ל זה תורף השאלה

א) והנה בדבר הזה יש כמה צדדי היתר א' כיון דכשהאיר היום ראו שלא נמצא שמה עוברים ושבים ואת הר' אברהם ראו עמהם א"כ כשנשאר אח"כ רחוק איזו פסיעות מהם וראו שירו בו חצים א"כ יש סברא שהאיש שנפל בו החצים הי' ר' אברהם כיון דהוא וודאי הי' במקום הלז ונמצא שמה מת בזמן מיעוט כזה אין לחוש שבא שמה איש אחר ועליו נפלו החצים ור' אברהם ברח למקום אחר וכנודע שיטת כמה פוסקים דאם ידעינן שאיש זה הי' וודאי במקום הלז ונמצא שם מת תולין בהאיש שהי' וודאי במקום הלז וכמ"ש המבי"ט והשב יעקב ומקורו מש"ס פסחים ד"י ועי' שו"ת פר"מ סי' כ"ה וסי' כ"ו ובספרי ח"א סי' מ"ט ואף לשי' הפוסקים המחמירין עיקר הטעם דחוששין שמא אחד מרובא דעלמא בא שמה ומת התינח דאם כבר עבר זמן בין שעה שראו מת את האיש מזמן שראו את האיש שאנו דנין עליו בחייו ומיתה דזמן מרובה שכיח וכמ"ש בתוס' יומא ד"ב דלמיתה דזמן מרובה יש לחוש היכי דעדיין אינו נגד סתירת חזקה חי וכמו דחוששין שמא ימות אח השני ויתבטל ממצות יבמין עיי"ש ה"ה הכא חוששין שמא הנמצא הוא איש אחר דכמה מתים איכא בעולם וכמ"ש הנוב"י בתשובה דאם הוא סג"י מוקמינן בעלה של זו בחזקת חי והנמצא הוא אחד מרובא דעלמא המתים ומקורו מתוס' שבועות דמ"ה דהיכי דאנו דנין על איש פרטי ל"ש אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיק אבל בנ"ד דרק זמן מיעוט עבר מעת אשר ראו אה הר' אברהם עד שעה שנפל לארץ ע"י יריית החצים ובזמן מיעוט גם לשמא ימות נ"ח וכמ"ש בתוס' יומא שם דרק משום מעלת כפרת כל ישראל חוששין וגם הי' במקום שעכ"פ אין שיירות מצויות שמה כיון שראו מקודם שלא נמצא שם איש א"כ בוודאי אין לחוש שבזמן מיעט כזה בא שמה איש אחר והוא מת ע"י יריית החצים ור' אברהם ברח למקום אחר ואף די"ל דמוקמינן את ר' אברהם בחזקת חי ואין לנו לדון על חזקת חי של אדם אחר שאין ידוע לנו אבל עכ"פ חזינן דגם לחשש שמא ימות דל"ח נגד חזקת חי אפ"ה ל"ח למיתה דזמן מיעוט מכ"ש הכא דלשי' כמ"פ חזקת חי של אדם אחר חשוב כמו חזקת חי של אדם זה שדנין עליו והא דמחמירן בסג"י משים דיש חא"א נגד חזקת חי שוב עכ"פ הכא יותר י"ל דכיון שראוהו זמן מיעוט מקודם את ר' אברהם במקום הלז אין לחוש שבא שמה איש אחר בזמן מיעוט כזה ובפרט במקום דלא שכיח אנשים וא"כ חזקה דכאן נמצא כאן הי' מסייע דוודאי נפל שמה ר' אברהם הנ"ל ואף דיש לחוש שמא רק נתעלף מ"מ כיון שנגעו בבגדיו כמה פעמים והי' כוונתם לידע אם לא נתעלף וגם קראו אותו בשמו וכבר כתבו הפוסקים דע"י הזזה או משמוש בגופו חשיב כמו קברתיו ובפר דקיי"ל דבשנים ל"ח לבדדמי וגם בע"א המעיד מפי שנים ל"ח לבדדמי כיון דלשי' הפוסקים דהאיבעיא בש"ס הוא מחשש משקר ונפשטה מהא דדיגלת, ורק להפוסקים דהאיבעיא הוא מחשש בדדמי לפי"ז לא נפשט מהא דדיגלת משום די"ל דשם מיירי בלא ראה הטביעה כמ"ש הרז"ה עכ"פ חשש בדדמי ליכא היכי שעד אחד מעיד דגם עוד איש אחד ראה המיתה וכיון דמחליטין שהאיש שנפל מחמת החצים הי' ר' אברהם הנ"ל שם דבזמן מיעוט ל"ח שברח למקום אחר ובא שמה איש אחר שלא ראוהו העדים ושוב לא נשאר רק החשש שמא נתעלף לענין זה וודאי מועיל מה שנגעו כמה פעמים בבגדיו בכוונה וראו ששוכב כמת ממש בלי שום תנועה א"כ בוודאי דהכא אזדא החשש בדדמי וז"ב

ב) וראיתי בדבריך שהבאת בשם שו"ת הב"ח שהעיר מש"ס נדה ד"ד נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי או מת ומוכח דע"י נגיעה א"א להרגיש אם חי עכת"ד, לענ"ד י"ל עפימ"ש בכו"פ סי' א' ס"ק יו"ד דהא דמשמע מדברי התוס' חולין ד"ג ע"ב דאם שחט מי שאינו יודע הלכות שחיטה דל"מ אף אם אחר ראה ששחט יפה ובש"ס דף י"ב דמהני אם אחר רואה וכ' הכו"פ דשם בדף י"ב הרואה ידע דהשוחט אינו מומחה א"כ מדקדק יפה ומהני כוונתו אבל שם בדף ג' מיירי דהרואה לא ידע, אז אם השוחט אינו מומחה שנתברר אח"כ שאינו מומחה אז חוששין שמא הריאה לא דקדק יפה, ואף דלא סמכינן על רוב מצוין מ"מ י"ל דהרואה סבר שיתברר שהוא מומחה וי"ל דהוי בכלל מלתא דלא רמיא ואומר בדדמי עכת"ד, וע' בפמ"ג סי' י"ח שנסתפק באחר רואה אי שייך הסברא דכל מלתא דלא רמיא עליה עיי"ש, א"כ ה"ה הכא י"ל דשם בש"ס נדה בשעת נגיעה לא עלה שום ספק בדעתו שמא נוגע במת דחזקת חי כ"ז דלא איתרע חשוב בירור כמ"ש בטו"ז יו"ד סי' שצ"ז א"כ שפיר לא דקדק בנגיעתו בו שיגע בו באופן שאיש חי יתעורר משנתו וכמפורש בנדה ד"ג ישנה נמי אגב צערא מיתערא ועי' בשו"ת מהר"ם לובלין שכ' דכתם הנמצא בשעת שינה הוי ד"ת והסד"ט דחה דגם בשינה מרגשת בפתיחת פי המקור אבל הכא שראה דאיש זה נפל מחמת יריית החצים והוא שוכב כמת ונגעו בו בכוונה אם לא יתעורר ע"י הנגיעה אז בודאי מדקדק יפה לנגוע בו באופן שעפ"י הרוב הי' מתעורר מעילופו וכיון דבלא"ה חשש בדדמי אינו כך רק דרבנן ואם ניסת ל"ת עכ"ה דהוא כמו חשש גרוע לחוש שמא רק נתעלף וגם שמא גם בשעה שנגעו בו הי' רק נתעלף זה וודאי הוי בכלל מיעוטא דמעוטא דיש בזה תרי רובא, חדא דלא נתעלף