מהר"ש חלק ד רה

וע' בב"ש אה"ע סי' קמ"ג אך הר"ן כ' דכוונת התנאי הי' שאם תינשא לפלוני יופקע אישות שלו על רגע אחת כדי שיוכלו קידושין השני לחול ותיכף יוחזר האישות למקומו ויתבטל הגע ונהי דקיי"ל היום אי את אשתי ולמחר את אשתו דאמרי' כיון דפסקה פסקה מ"מ הכא דאין רצונו שיחול הגט רק רגע האחת כדי שיחולו קידושי השני שפיר פקע האישות על רגע אחת ומיד חוזר האישות עיי"ש וע' בנה"מ סו' רמ"א והנה מפורש בתוס' פסחים דפ"ט ע"ב דאף במקדיש פסח סתם דעתו מסתמא שאם ירצו עוד אנשים למנות עליו שיחול המינוי ולפ"ז י"ל נהי דהנר חשוב הוקצה למצותו ושוב שייך בו ביזוי אפ"ה י"ל דבסתמא דעת המדליק נ"ח שאם יזדמן שאיש אחר יצטרך להדליק נ"ח מנר זה ויצטרך לטלטל הנר שיופקע הקדושה על רגע אחת עד שידליק ממנו ואח"כ תיכף יחזור לקדושתו ואף די"ל קדושה נא פקע בכדי מ"מ הא באישות בוודאי דאמרי' כיון דפסקה ואפ"ה במידי דאין רצונו להפקיע האישות רק על רגע אחת ומיד יחזור האישות יוכל להפקיע ה"ה הכא י"ל דנפקע הקדושה מהנרות על רגע אחת ותיכף חוזר לקדושתו כנ"ל ליישב דברי המאירי אך בגוף קושית הבאר יעקב שהעיר דאיך משכחת לדין זה דהואיל דהדלקה במקומה בעינן ולמ"ד דע"י קינסא אסור א"כ רק מנר לנר שרי וא"כ כוון דהדלקה במקומה בעי שוב לא משכחת לדין זה ואי לגבי נרות הנוספין באותו בית ז"א דהנרות הנוספות חשיבי טפלים וא"כ חשיב ביזוי למצוה החמורה למצוה קלה באמת וי"ל דהנרות הנוספות כמנהג המהדרין כל נר חשיב כגוף המצוה ולא הוו בכלל טפל להמצוה ושוב שפיר מותר להדליק מנר א' לחבירו וכדומה מצינו בתרומה דאף דחטה א' פוטר את הכרי אפ"ה כל מה שמפריש יותר שם תרומה יש עליו וכמ"ש בזה בתר"י ברכות בהא דרב צלי של שבת בע"ש דע"י שקיבל שבת מבע"י נעשה אז כעצם יום השבת והביא ג"כ הוכחה מתרומה א"כ ה"ה לגבי נרות ג"כ י"ל דכל נר חשיב גוף המצוה וכה"ג כ' בשו"ת טוטו"ד לענין אונא יתירה דכל אחת שם יתרת עליו עיי"ש וכבר קדמו בזה בט"ז יו"ד סו' מ"ד לענין יתיר כוליא עיי"ש ומיושב קושית הבא"י בס"ד וראיתי לח' שכ' דעפ"י דברי המאירי י"ל בכוונת המ"ד משום אכחושי מצוה והיינו דבשעת הטילטול חשוב כנתבטל ממצותו כיון שאינו במקומו ולכאורה דבריו תמוהין דא"כ מאי פריך הש"ס לרב ללישנא דאכחושי מצוה מהא דמנורה הרי שאני התם דהמנורה עומד במקומו אך באמת י"ל דהמקשה ממנורה סובר באמת דלמ"ד דמותר להדליק מנר לנר גם נ"ח מותר להדליק נר א' מחבירו אף דמעיקר הדין יוצא בנר א' אפ"ה כיון דמצות המהדרין להיות מוסיף והולך א"כ אם מדליק הרבה נרות כל אחת חשיב גוף המצוה וא"כ י"ל דלדידי' הכוונה של המ"ד דמותר להדליק מנר לנר היינו במקומו מנר העיקר לנר הנוסף ויוצמח עפ"ז דרב דאוסר משום אכחושי סובר דגם במקומו שייך חשש אכחושי ושפיר פריך ממנורה ומאן דקאמר מאי הוי עלה ס"ל די"ל דהכוונה בש"ס מדליקין מנר לנר היינו להוליך את נר הדולק להדליק ממנו במקום אחר ובזה רב אוסר וא"כ לא קשה עליו ממנורה משום די"ל דשם בהדלקה במקומו ל"ש הסברא דאכחושי מצוה ולכך שפיר פסקו דאסור להדליק ע"י קינסא די"ל דרב ושמואל נחלקו רק היכי דמוליך הנר דרב אוסר מטעם אכחושי ושמואל נא חייש להא דמוליך את הנר ובשעה שמדליק שוב גם נר השני חשוב נר מצוה אבל באמת י"ל דע"י קינסא אסור גם לשמואל משום ביזוי מצוה מש"ה שפיר פסקו הרי"ף והרמב"ם דאסור ע"י קינסא אף דפסקו כשמואל מ"מ לפ"ז וי"ל דגם לשמואל אסור ע"י קינסא משום ביזוי מצוה וכפי' הרא"ש שם ויש עוד לבאר הדבר יותר עפמ"ש מהרש"ל מובא בט"ז סי' תרס"ח דבכניסת יום ש"ע אסור לאכול לפי שבזה שקיבל עליו קדושת יום ש"ע ל"מ לגרוע כח המצוה המוטל עליו עוד לברך על הסוכה והט"ז חולק עליו דכיון דנתנה לו התורה כח לקבל שבת מבע"י ממילא נדחה מצוה הקדום דפה הקדוש שחסר הוא התיר עיי"ש ולפ"ז י"ל דהמקשה הי' ס"ל דמ"ד משום אכחושי מצוה מיירי דמדליק במקומו מכר העיקר לנר הנוסף ואפ"ה ל"ח ביזוי מצוה הואיל דחזינן דמותר להוסיף נר אף דבזה שמוסיף מחליש כח מצוה העיקרית וא"כ מדמותר להוסיף בוודאי דנר זה לא גרע מנר העיקר ושפיר ל"ח ביזוי מצוה ומדחזינן דרב אוסר נשמע דסובר דשייך אכחושי מצוה אף במצות שוין א"כ שפיר קשה ממנורה אבל מאן דקאמר מאי הוו עלה סובר די"ל דבמנורה דכל הנרות הם עיקר שפיר ל"ח לאכחושי מצוה דמה לי נר זה מזה כולהו שם חד מצוה עלייהו אבל הכא דמדינא סגי בנר א' נהי דמשים ביזוי מצוה אין לאסור בזה לפי שגם שאר הנרות מדליק לשם הידור מצוה א"כ עכ"פ אין כוונתו לבזות המצוה וכמ"ש בישי"ע בטעם דעדל"ת משום דע"י מחשבתו לקיים המצוה חשיב כנסתלק מחשבת האיסור וחשיב כשוגג א"כ ה"ה הכא ע"י שמכוין בהדלקתו לצורך קיום מצות מהדרין ל"ח דרך בזיון אבל עכ"פ י"ל דחשיב אכחושי ממצוה העיקרית למצות מהדרין וכעין זו כ' המנ"ח די"ל דבאכל ח"ש מצה בהדי זית מרור דח"ש לגבי שיעור שלם חשוב כרשות לגבי מצוה ואתי רשות ומבטל למצוה עיי"ש ולפ"ז י"ל דרב אוסר אף להדליק מנר לנר ושוב י"ל דע"י קינסא גם לשמואל אסור מטעם ביזוי מצוה וצדקו דברי הרי"ף והרמב"ם דנהי דפסקו כשמואל אפ"ה גם לשמואל רק להדליק מנר לנר שרי דל"ח לאכחושי מצוה היכי דגם נר השני הוא חלק ממצוה עכ"פ ממצות מהדרין אבל ע"ו קינסא גם לשמואל אסור משום ביזוי מצוה וז"ב

ו) והנה הח' הנ"ל הביא קושית מרן זצ"ל מצאנז בהא דכ' בתוס' שבת דכ"א אהא דמצאו פך שמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג וכ' התוס' דעכצ"ל שהי' מונח בקרקע באופן שלא הסיטו הכלי דאלת"ה א"כ עכו"ם הם כזבים ונטמא בהיסט והקשה מרן זצ"ל הא עכ"פ ל"ח טפי מספק אם העכו"ם הסיט עליה וא"כ עזרה הא חשוב רה"ר וס"ט ברה"ר טהור עכת"ק ולכאורה י"ל כשיטת הרמב"ן דבקדשים וטהרות לא אמרי' ס"ט ברה"ר טהור אך באמת בתוס' חולין ד"ב מוכח להיפוך ושוב הדרא הקושיא לדוכתא והנלע"ד דהנה כבר נודע קושית הב"י אמאי עושין ח' ימים הרי הנס לא הי' רק על ז' ימים דבלילה ראשונה הי' להם שמן טהור וגם נודע מה שהעירו אמאי הוצרכו לנס הרי הי' יכולים להדליק בשמן טמא משום דטומאה דחויה בצבור ונהי דכתבו דהש"י רצה להראות חיבתו לישראל שלא יצטרכו להדליק בטומאה כיון דאף למ"ד דטומאה דחויה עכ"פ רק בקישוי התירו אפ"ה אכתי העירו דהי' עצה לערב מעט שמן טמא לשמן טהור ע"י צרצור ונימא קמא קמא בטל ונהי די"נ גם נענין זה דהשי"ת רצה להראות חיבתו לישראל שלא יצטרכו לבוא לידי ביטול דגם