מהר"ש חלק ד רד

בעדל"ת דהוי מדין דחויה אז באפלק"ש לא דחי אבל היכי דהוי הותרה גם באפלק"ש דוחה עיין תוס' מנחות ד"מ וכן ביומא שם מבואר דלמ"ד טומאה הותרה אף ביש טהורין בהאי בית אב טמאין נמי עבדי ונודע מ"ש במעה"ח אהא דהקשו בקרבנות בשבת דנעשה ע"י שנים וכ' דכיון דשבת אצל קרבנות הוי הותרה כמפורש ביומא דמ"ז א"צ להדר ולהקריב ע"י שנים א"כ ה"ה הכא דאין כוונתו לכבות הנר מצוה רק שמדליק ממנו לצורך נר מצור אחרת וא"כ הרי ל"ח ביזוי כלל שפיר אף באפשר בענין אחר שרי וכמ"ש בתוס' ע"ז די"א, דמה"ט שורפין על המלכים ונ"ח בל תשחית כיון דהוי לכבוד המלך וכן לענין צטב"ח צריך לבוא מצד עדל"ת וכה"ג כ' הח"ס בביאור שיטת מהר"י אסכנדרי דמחיקת השם לצורך תיקון שרי משום דל"ח השחתה, הן אמת די"ל לפימ"ש הח"ס בכמ"ק דאף לשי' הראב"ד והר"ן דעיקר איסור במשחרר עבדו משים דנותן חנינה לעכו"ם ושוב י"ל דבמקום מצוה ל"ח חנינה מ"מ כ"ז היכי דהמצוה הוא גדולה יותר מקיום העשה דלעולם בהם תעבודו אבל אם אין המצוה גדולה יותר אכתי מיקרי חנינה דאל"כ מאי חזית לקיים מצוה זו ולעבור אעשה לעולם בהם תעבודו עיי"ש, ולפ"ז וי"ל דוקא באם א"א להדליק רק מהנר של מצוה א"כ י"ל דבאמת אין המצוה בזויה עליו והוא מוכרח להדליק ממנו לצורך נר מצוה א"כ אז ליכא התחלת איסור אבל אם יוכל להדליקו מנר של חול א"כ אם מדליקו בנר של מצוה נראה שהמצוה בזויה עליו שוב י"ל דאסור אך באמת י"ל כ"ז אם מדליקו ע"י קינסא י"ל דאם יוכל להדליקו מנר של חול ומדליק מנר של מצוה חשוב בזיון אבל הנר מנר גופא בוודאי דל"ח בכלל ביזוי מצוה כיון דבאותו רגע שמדליקו חל על נר השני שם נר מצוה א"ש מיד בשעה שבא להדליק בו יש עליו שם מצוה וכמ"ש בתוס' כתובות די"א דאם ע"י הזכיה נעשה ישראל שוב אמרי' דיש לו זכיה וא"כ בכה"ג שפיר אף ביוכל להדליק מנר של חיל שרי ובאמת כבר הרגיש בכעין זה בשו"ת עט"ח לענין משחרר עבדו דנימא דל"ח חנינה לעכו"ם הואיל דע"י החנינה נעשה ישראל עיי"ש אך באמת נהי דכתבתי דלשמואל מותר אף באפשר להדליק מנר של חול עכ"ז נלע"ד דלרב דאוסר להדליק מנר לנר או משום אכחושי מצוה או דס"ל הנחה עושה מצוה וא"כ בשעת הדלקה ל"ח אף בכלל התחלת מצוה או דאוסר עכ"פ ע"י קינסא דעל הקינסא לעולם לא יחול שם מצוה והוו רק כמכשירי מצוה דקיל מגוף המצוה וחשיב בזיון לדידי' אף בא"א להדליק מנר של חול ויוצמח שיתבטל כל המצוה אפ"ה אין להתיר לבזות הנר מצוה ולהדליק ממנו אע"ג דביזוי של מצות נ"ח בוודאי דאינו רק מדרבנן הואיל דגם עיקר מצות נ"ח אינו רק דרבנן אבל עכ"פ כמו דמצינו דחז"ל העמידו דבריהם אף במקום מצוה ד"ת לבטלו בשוא"ת מכ"ש לבטל מצוה דרבנן בשוא"ת בוודאי דיש כח ביד חז"ל ונהי דנודע מ"ש הפנ"י בהא דאסור להדליק בחנוכה בשמן שא"מ בשבת מחשש שמא תכבה ולא יוכל להדליק דבאין לו שמן אחר מותר להדליק בו לפי שאין להניח את הוודאי ולתפוס את הס' וא"כ י"ל דה"ה הכא בשביל חשש ביזוי מצוה דרבנן אין לבטל מצוה דרבנן לגמרי אך באמת נודע שיטת תר"ו ריש ברכות דבשביל חשש שמא יפשע בק"ש אסרו חז"ל לקרות ק"ש אחר חצות א"כ לשיטתו גם באין לו שמן אחר מבטלין כעת מצות נ"ח כדי שלא יוצמח פשיעה במקום אחר שיוכבה ויופשע ולא ידליק וא"כ לשיטתו י"ל ג"כ דמבטלין מצות הדלקת נ"ח כדי שלא יגרום בזיון לנר מצוה אחרת ובפרט דאף לשי' הפנ"י דוקא התם דהוי רק ס' שמא תכבה ויופשע ולא ידליק אבל לא יוצמח איסור בקו"ע שפיר ס"ל להפנ"י דאין מבטלין מצות נ"ח וודאית בשביל חשש שמא יופשע ויתבטל מצוה בשוא"ת אבל הכא דיש איסור ביזוי מצוה בקו"ע שפיר יש לבטל מצות נ"ח וע"ז שפיר פריך הש"ס לרב דסובר דאף בא"א להדליק ממק"א ג"כ אסור להדליק מנר מצוה מהא דמנורה דמוכח שם דעכ"פ בא"א בענין אחר יש להתיר וז"ב וחוץ לזה י"ל בכוונת פירכת הש"ס על רב מהא דמנורה דזה הוא הכוונה דכיון דכל עיקר מצות נ"ח הוו לזכרון הנס שהי' במנורה וא"כ כמ"ש הר"ן ז"ל בטעם דמ"ד אסור להשתמש לאורה משום דבעי שהי' דומיא דמנורה א"כ מידי דחזינן דהי' מותר במנורה שוב ל"ח כלל בזיון לנ"ח וז"ב וחוץ לזה י"ל לפי"מ דקאמר הש"ס בפסחים ד"ה דתשביתו מעיו"ט דאי ביו"ט אסור משום דהבערה אב מלאכה והעיר בפנ"י שמא תשביתו ביו"ט ורק דגזה"כ דמותר לשרוף ביו"ט כמו דמותר להקריב קרבנות ביו"ט ותירץ דכיון דכתיב תשביתו סתם יותר מסתבר דכוונתו בעיו"ט כדי שלא נצטרך לומר דהתירה רחמנא איסור יו"ט לגבי מצות השבתת חמץ ויותר ניחא לנו לפרש דכוונת התורה דתשביתו בעיו"ט עיי"ש א"כ ה"ה הכא י"ל כיון דלא מצינו בשום מקום לאסור הדלקת נ"ח מנר לנר מחשש אכחושי מצוה או מטעם ביזוי מצוה ומצד הסברא אם כוונתו בהדלקה הוא לצורך הדלקת נר מצוה ל"ח ביזוי ועל זה שפיר מקשה לרב דרוצה לחדש דיש בזה חשש איסור משום ביזוי א"כ נצטרך לדחוק דבמנורה והתורה התורה דבר שנאסר במק"א א"כ טפי יש לנו לומר דבאמת ליכא במנורה חשש איסור ושוב שפיר גם בנ"ח מותר להדליק מנר לנר וז"ב

ה) והנה הח' העיר דהיכי מותר לאחר ולהדליק מנ"ח של אחר בלא רשות הבעלים לענ"ד נראה דא"צ בזה דעת בעלים כיון דקיי"ל בנ"ח אסור להשתמש לאורה א"כ אין להבעלים שום זכות בהנרות רק לקיום המצוה ובזה שמדליק ממנו אינו מגרע בזה כח המצוה שוב א"צ לזה דעת בעלים וממנ"פ אי שייך בזה אכחושי מצוה גם מדעת בעלים אסור ואי ל"ח אכחושי מצוה שוב א"צ בזה דעת בעלים וז"ב ובעיקר הא דמדליקין מנר לנר דהעיר בספר באר יעקב ובח"ס דהאיך משכחת לה הא הדלקה במקומה בעינן א"כ בשלמא מאן דמתיר גם ע"י קינסא משכחת שמדליק קינסא בבית זה ונכנס בו לבית אחר להדליק אבל למ"ד דרק מנר לנר ממש שרי והא בבית א' עיקרו הוא נר א' א"כ שאר הנרות הם טפלים לו א"כ חשיב ביזוי מצוה היינו מצוה קלה ממצוה חמורה ובאמת במאירי מפרש דמותר ליטול נ"ח בעודו דולק לבית אחר ולהדליק ממנו שם ולהחזירה למקומו הראשון ולכאורה דבריו תמוהין דבשעת הטלטול מבית לבית חשיב ביזוי להנר שאינו עומד במקומו וא"כ למ"ד ע"י קינסא אסור ורק מנר לנר מותר לפי דהדלקה עושה מצוה וחל על נר השני תיכף שם מצוה בשעת הדלקה ול"ח ביזוי אבל הטלטול גופא חשיב בזיון ואז הא לא נגמר עוד ההדלקה מנר השני א"כ חשוב רק כמכשירי מצוה ושוב י"ל דאסור והנלע"ד לומר דבר חדש עפ"י המפורש בש"ס גיטין דפ"ה דבגירשה ע"מ שלא תינשא לפלוני וניסת לו דבטל הגט והקשו בתוס' אם הגט בטל א"כ לא חלו הקידושין ושוב ל"ח בכלל ניסת לו וידוע מ"ש הרמב"ן ז"ל בזה