מהר"ש חלק ד רב

פ"ו כ' דהרמב"ם ז"ל ס"ל דהענקה חשיב כמו שנותן הרב צדקה להעבד ובצדקה ל"ש שדר"נ כיון שאין להמקבל תביעת חיב עניו והוי כנותן לו ע"מ שלא יגבה הבע"ח וגדולה מזו שי' הט"ז ביו"ד סו' קס"א ובחו"מ סי' ח' דבריבית נהי דיוצאה בדיינין מ"מ ל"ש בזה שדר"נ לפי שעוקר חיוב חזרה משום וחי אחיך עמך ואם יגבו הבע"ח לא יגיע מזה חיות להלוה ליכא שדר"נ ועוד נודע שיטת הר"ן ז"ל כתובות י"ט דבחוב שלא הגיע זמן פרעון ל"ש שדר"נ ולפ"ז י"ל לפי מה דמפורש בסה"ק עבודת ישראל דצדיק שחושב שמגיע לו איזה שכר אצל הש"י יוכל להיות לו קטרוג בב"ד של מעלה אבל מו שחושב שלא עשה כלום בשביל השי"ת לצדיק זה אין דנין אותו כצל בעולם העליון והש"י משלם לו שכרו בתורת צדקה עיי"ש שהביא כן בשם רבינו הק' בעל נו"א זי"ע ולפ"ז י"ל דבאמת אף אם האדם עושה איזה מצות ומגיע לו עי"ז שכר אבל בעוה"ר עושה גם עבירות ומגיע למקטריגים אצלו חוב ויוכלו לחטוף כר המצוה שלו בתורת שדר"נ כמפורש בס' תפארת שלמה דזה הכוונה ונתן לאשר אשם לו היינו ששכר המצוה ימסר ליד המחבלים ר"ל אך באמת אם האדם יודע שלא פעל טוב רק השי"י משלם לו בתורת חסד א"כ בנתינת צדקה ל"ש שדר"נ כמ"ש הש"ך א"כ י"נ זה כוונת המשנה אל תהיו כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס היינו פרס מקרי חצי כמפורש בש"ס כתובות י"ח היינו אם יחשב בנפשו שמגיע לו שכר אצל הש"י יוכל להיות שלא יקבל רק מקצת שכר כי המותר יגבו הבע"ח שלו שנתחייב להם בחטאיו בתורת שדר"נ אך אם ידע בנפשו שלא מגיע לו כלום אז יקבל כל שכרו בתורת צדקה דל"ש בזה שדר"נ וזה כוונת המדרש שהראה הש"י למרע"ה אוצר ואמר לו מי שיש לו משלו אני נותן לו משלו ומי שאין לו משלו אני נותן לו מזה היינו אם האדם מחשב שיש לו משלו היינו שיש לו איזה חוב אצל הש"י אני נותן לו משלו היינו כמה שמגיע לו ויוכל להיות שיקבל רק חלק קטן משכרו כי המותר יגבו ח"ו המחבלים בתורת שדר"נ אבל מי שאין לו משלו שמחשב בנפשו שאין לו שום תביעה אצל השי"ת אז השי"ת משלם שכרו בתורת צדקה דל"ש בזה שדר"נ ובאמת י"ל דיש עוד סברא דל"ש בזה שדר"נ לפי ששכר מצוה אינה רק לעת"ל נמצא כ"ז שאדם חי חשוב שכרו כחוב שלא הגיע זמ"פ דל"ש בזה שדר"נ ואחר מותו שאז הגיע זמן פרעון אף פחות שבישראל מהרהר בתשובה קודם מותו ומפורש ברמב"ם ז"ל דאם שב קודם מותו ג"כ חשיב בע"ת נמצא דל"ש בזה שדר"נ דכ"ז שלא נמחק החוב חשוב לא הגיע זמן פרעון וקודם שהגיע זמ"פ נמחל החוב וי"ל דזה כוונת המשנה אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ואל תחשב פן ח"ו יקחו הבע"ח שלך שכרך בתורת שדר"נ ע"ז קאמר ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ולא יהי' בזה שדר"נ וקאמר הטעם שמתן שכרך הוא לעת"ל נמצא ל"ש בזה שדר"נ דקודם שהגיע זמ"פ ל"ש שדר"נ וקודם שהגיע זמ"פ כבר נמחל חובו ע"י ששב קודם מותו עכ"פ לפי הסברא שכתבתי דל"ש בזה שדר"נ לפי שאנו יודעים שאין מגיע לו שום שכר אצל הש"י רק מה שהש"י משפיע לו רק כמו הענקה דחשוב כצדקה דל"ש בזה שדר"נ א"כ בשמ"ע שהוא יום הנבחר מכל השנה ואנו מתפללין על הגשם שהוא כל ענינו הצטרכות של ישראל ומפורש בזוה"ק דאמר בעוד דמלכא עמנו שאל מה דבעי ויהבי לך ע"ז יפול ח"ו לב האדם האיך נוכל לבקש מהש"י דבר הלא האדם יודע נגעי לבבו שח"ו פגם בחטאו יוכל ח"ו כל הפשעה לילך למקום לא טוב בתורת שדר"נ ע"ז אנו קורין ביום זה בפ' הענקה להזכיר לנו שאין אנו מבקשים בתורת קבלת שכר רק בתורת צדקה כמו הענקה דל"ש בזה שדר"נ וא"ש הכל בס"ד

ג) הרמב"ם ז"ל פסק דמוכר עצמו אין מעניקין לו ותמהו עליו כיון דפוסק כר"נ א"כ צריך הקרא לענין לו ולא לבע"ח א"כ מנ"ל למעוטי מוכר עצמו והא בש"ס קידושין ט"ו נשמע דמאן דס"ל מוכר עצמו אין מעניקין לו לא ס"ל כר"נ עיין בש"ך סי' פ"א והנלע"ד דהנה בשו"ת עט"ח ז"ל העיר דלמה צריך קרא דלו ולא לבע"ח הא פשיטא דבהענקה ל"ש שדר"נ דהא עכ"פ שיעור הענקה אינו עולה יותר מהקרן שנמכר העבד דהא עיקר הענקה מכח משנה שכר שכיר וא"כ עכ"פ אינו נותן לו הענקה יותר מכפי הסך אשר נמכר בו והנה בש"ס קאמר ונמכר בגניבותו ולא בכפילו וא"כ הכפל נשאר חוב על הגנב וא"נ דבהענקה שייך שדר"נ א"כ תמיד יגבה הגנב את הענקה בשביל הכפל ושוב מעולם לא ישאר הענקה ביד העבד והוא קושיא גדולה הגם דבאמת רש"י ז"ל מצריך ונא בכפילו היינו אם יש לו לשלם הקרן אינו נמכר בשביל הכפל אבל י"ל אם אין לו לשלם את הקרן דאז שפיר נמכר א"כ משכחת דדמי המכירה מספיק גם על הכפל ושוב יושאר הענקה ביד העבד אף א"נ דשייך שדר"נ דהעיקר ובאמת מפורש בש"ס דאם שוה אלף וגנב חמש מאות דאינו נמכר חזינן דאינו נמכר בעד הכפל ויפה הקשה בעט"ח. אך לפי דברי הג', הנ"ל נלע"ד ליישב דהנה כבר הבאתי בספרי ח"א סי' ע"א נחדש דס' פסול ברשע שאינו דחמס כשר לעדות ממון דאף דשי' רש"י ז"ל דשנים אומרין גזלן וב' אומרין כשר דאיו מועיל עדותו כ"ז ברשע דחמס דיש חשש משקר א"כ יש ס' שמא גם אם יגבו עפ"י עדותו יהי' גזל ביד השני שפיר אינו מועיל ח"כ של העד להוציא ממון דבממון בעי ראי' כמ"ש התה"ד וח"כ לא חשיב ביקור אבל בס' רשע שאינו דחמס דבזה ליכא חשש משקר ומש"ה שו' הנמ"י דכשר בעדות אשה וא"כ בדיעבד אם יגבה בטח לא יהי' גזל ביד השני דהא נתברר ע"ו עדות הס' פסול שלוה ממנו ותפיסת המלוה מהני אף בלי שום עדות ורק הס' אם הב"ד יגבו עפ"י עדותו ע"ז מהני ח"כ של העד לומר שאינו פסול ויכולין להוציא ממון דהא אחר הגבי' לא יהי' צריכין לדון ע"פ ח"כ שלו דהא בלא"ה ידעינן דגבה כדין הואיל דליכא חשש משקר בעדותו ועפ"י דברי הר"ן פ' הכותב דהיכי דבדיעבד והי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה אבל כתבתי דכ"ז לענין ממון דלא איברי סהדי אלא לשקר, א"כ שפיר אף אם יש פסול על העדים מ"מ אם אין ס' פסול מכח חשש משקר אך גזה"כ אל תשת רשע עד א"כ שייך לומר כיון דבדיעבד הגבי' כדין כיון דעכ"פ ידעינן שמגיע לו ממון ותפיסתו מהני אף אי ליכא עדים על התביעה שוב שפיר מהני ח"כ של העד להגבותו לכתחילה אבל לענין קנס דקימ"ל דבלי עדים ליכא שום התחלת חיוב ואף תפיסת התובע ל"מ דגזה"כ דלא מתחייב בלי עדים וא"כ אם עדים פסולים ברשע שאינו דחמס מעידים כיון דהתורה פסלם הוי כליכא עדים ושוב גם תפיסת התובע ל"מ א"כ אם העדים עכ"פ ס' פסולים ברשע שאינו דחמס ג"כ אין מחייבין קנס דכאן יש ס' שמא גם בדיעבד והי' הגבי' שלא כדין דאם העדים פסולים לא מועיל תפיסה שוב גם ל"מ ח"כ של העדים דל"ח בירור לחייב קנס כיון שיש