מהר"ש חלק ד רא

תיכף אז בשעת גאולת מצרים נתעורר כח הנהגה הנסיית לשנות כח המזל מרע לטוב, אך באמת כ' בסה"ק שזה הי' רק בבחי' אתערותי דלעילא בלי שום כח ממעשי בני ישראל וא"כ ישראל מצד עצמם לא הי' עוד ביכולתם לשנות כח המזל מרע לטוב רק השי"ת לפי שעה נתן הארה ממה שיהי' בשעת מ"ת שיזכו להנהגה למעלה מן הטבע אבל אותו הארה נסתלק תוכף נמצא שוב היו תחת הנהגת המזל ולא יכול להוסיף לטובתם שום דבר רק כפי אשר נגזר עליהם כח הטבע בשעת הבריאה ולכך הי' אסור לאכול ולהקריב חמץ רק מצה להראות שעדיין אין בכוחם להוסיף על המדה שנגזר עליהם עפ"י המזל אבל בחג השבועות שקיבלו תוה"ק ואמרו נעשה ונשמע אז באו למדרגה שיוכלו לקבוע עת חדשה עפ"י כח התורה ושיהי' כל צינור השפע הילוכו עפ"י אותיות התורה וממילא יכולים להתנשא על כח המזל לשנותו לטוב נמצא אז בא דוקא קרבן חמץ שהוא מתנשא מכפי המדה שעשאה האומן להראות שע"י כח התורה יכולין עם בנ"י לשנות כח המזל אף שנגזור עליהם להיות עניים מ"מ יכולים להתנשא ולהוסיף במדה על כח המזל וא"ש מה דבחג השבועות הי' הקרבן דוקא חמץ להראות גודל כח התורה שמקיימי התורה יכולים לשנות כל כח המזלות מרע לטוב ואין המזל יכול לגרום רע ח"ו למקיימי התורה

ובזה א"ש מאמר הש"ס הנ"ל דבאמת מצינו במס' עדיות דאב זוכה לבנו בחכמה ומי שהוא חכם עפ"י טבעו שיהי' בנו ג"כ חכם אך לפעמים אביו הי' טיפש וא"כ מצד הטבע הולדה בנו ג"כ צריך להיות טיפש אך באמת אם בנו דבוק בתורה יוכל לשנות הטבע ואינו מזיק לו מה שאביו נתן בו כח בתולדה נמצא זה הי' טענת מה"ש שטענו שלפנימת התורה הם בגדר בר מצרא אך ידוע מ"ש בש"ע דאם הלוקח צריך לו לפרנסתו והמצרן אינו צריך רק להרווחה אין בו דין מצרנות, וזה השיב מרע"ה כלום למצרים ירדתם היינו שהש"י לא שלח מלאך למצרים שלא יתגשמו ח"ו בטומאת מצרים אך הש"י בעצמו בא לשם ועורר את הכח שיתהווה בעת קבלת התורה שיוכלו להתגבר על כח המזל ובזה הכח הוציאם ממצרים, וא"כ ע"כ מוכרחים ישראל ליתן להם התורה דעי"ז נוכל לומר אגלאי מלתא למפרע שזכו בכח לשנות כח הטבע וממילא הי' ראוים לצאת ממצרים קודם הזמן אבל אם לא יתן להם התורה שוב לא הי' אפשר להוציאם קודם הזמן והם מסורים תחת עולם הטבע וכמ"ש הפוסקים דאף דאמרינן עדיו בחתומיו זכין לו מ"מ בעי מטא שטרא לידה וכמ"ש הפוסקים דאף א"נ דמזכה גט במקום יבם מהני מ"מ בעי אח"כ שיגיע גט לידה וכן אמר להם כלום או"א יש לכם היינו שאדם לפי שנולד מאו"א ונותנים בו כח בשעת הזריעה להיות חכם או טיפש נמצא התורה הוא הכרח לו שיוכל לשנות הכח שנתן לי אביו להיות טיפש וא"כ מיקרי לצורך פרנסתו לשנות כח המזל וגם מין האדם הוא בעל מו"מ ולפעמים נגזר עליו להיות עני ועפ"י כח התורה יוכל לשנות כח המזל להיות לו פרנסה בריוח אבל המלאכים אין להם שום דבר שיה' מסור תחת המזל וא"צ לשנות מכפי הנגזר עליהם בשעת בריאתם ונמצא הוי כמו שלוקח צריך לו לפרנסתו והמצרן א"צ רק להרווחה בכה"ג ל"ש דדב"מ, לכן מיד הודו המלאכים וא"ש

ומצינו שם בתוס' חגיגה ד"ד דאע"פ דאמרינן דלמ"א חציו ב"ח חייב בראי' משום דכל העומד לשחרר כמשוחרר דמי מ"מ בהמית מי שחציו עבד צריך ליתן חצי שלושים שקלים לאדוניו כיון שמת אמ"ל שלא הי' עומד לשחרר נמצא ה"נ אם לא יתנו להם התורה נימא אמ"ל שלא הי' כת לשנות הטבע עבור ישראל ויחזרו לשעבוד מצרים א"כ הדבר נוגע לפק"נ ובכה"ג ל"ש דינא דבר מצרא, ובאמת ע"י שניתן להם סחורה א"כ אמרינן אמ"ל שהי' כח לשנות הטבע עבורם דהוי ככבר קיבלו התורה וז"ב, ובזה ניחא מה דכתיב בקרא אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא קאמר אשר בראתיך כקושית הרמב"ן ז"ל ובזה א"ש דעיקר הא שהי' ביכולת להוציאם קודם הזמן משום דכל העומד הוי ככבר נעשה אבל אם לא הי' מקבלים התורה שוב הי' אמרינן אמ"ל שלא הי' בכח לשנות הטבע עבורם נמצא ע"י שהוציאם ממצרים מוכרחים לקבלת התורה כדי שנימא אמ"ל שהי' למעלה מן הטבע עוד בשטת יציאת מצרים

ועפ"י דברי הנ"ל שהבאתי שיש שני מיני הנהגות אמרתי נקשר סיום התורה לתחלתה ונפרש דברי המדרש גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה וח"א יום הגשמים גדול דכתיב יערוף כמטר לקחי מי נתלה במי הקטן בגדול, דהנה התורה מסיימת כל האותות שעשה משה לעיני כל ישראל היינו לעיני האנשים הי' זה בגדר נם אבל באמת זה הי' רק בשביל שמרע"ה קיים כל התורה וע"ו כ"ב אותיות נתהווה כח הנהגת טבע השני ממילא הי' הכל מסור בידו שיהי' כל מעשי בראשית סרים למשמעתו ע"ז קאמר בראשית ברא אלקים, ידוע דאלקים מרמז להטבע ובגי' הטבע אך הש"י ברא כח שע"י כ"ב אותיות תוה"ק יתהווה טבע השני שכל מעשי בראשית והי' נכנעים לפני מקיימי התורה וזה מרומז בתיבת את השמים ואת הארץ היינו אותיות המסודרים מא' עד ת' עי"ז והי' הנהגת השמים ואת הארץ היינו שגם כל דברי הארציות מתנהגים עפ"י כ"ב אותיות התורה ולכך הר"ת "בראשית "ברא "אלקים "את "השמים "ואת "הארץ עולה כ"ב נגד כ"ב אותיות התורה לרמ"ז שע"י כ"ב אותיות מתנהגים כל העולמות והכל מסור תחת מקיימי התורה והנה כ"ז נתעורר ע"י קבלת התורה דהיינו כח הטבע השני נמצא בשמ"ע שהוא יום הכ"ב מר"ה ובאותן הכ"ב ומים מתקנים מה שנפגם ח"ו בכ"ב אותיות התורה ונמצא אז נתעורר הכח שיירדו הגשמים מאוצר הטוב ולחד מ"ד זה גדול כיום שניתנה תורה ששניהם מרמזים שע"י כח התורה הם תחת טבע שני, ולחד מ"ד שמ"ע גדול יותר שביום מ"ת נתעורר כח הנהגת טבע שני אבל עדיין הי' בספק אם יקיימו ישראל התורה ויוכל להיות הנהגת העולם עפ"י כח טבע שני ובשמ"ע שהוא גמר הכ"ב ימים מר"ה ואז נגמר התיקון מה שפגמו בכ"ב אותיות התורה ממילא נתגלה כח הטבע שני ושתילך השפע בשפע רב עפ"י כח כ"ב אותיות התורה וישראל יקבלו השפע ולטעם זה קורין בשמ"ע פרשת הענקה

דהנה מפורש באבות אל תהיו כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס ולהבין הלשון פרס ומדוע לא אמר ע"מ לקבל שכר ועוד קשה דלקמן במתני' מפורש ואם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע שמתן שכרן של צדיקים לעת"ל ומאי נ"מ מזה אם השכר היא תיכף ואיזה הו"א ח"ו שיקפח הש"י שכרן של עושי מצוה וי"ל דהנה נודע שי' הרמב"ם ז"ל דמוכר עצמו אין מעניקין לו אף דפוסק שדר"נ וא"כ צריך קרא דלו ולא לבע"ח כמפורש בקידושין מ"ו אך בש"ך סי'