מהר"ש חלק ג צו

לתוך הא"מ חשוב יוצא מן הטמא אף דאח"כ נתבטל בתוך ההיתר מ"מ מה שנכנס כבר לתוך הא"מ הוי איסור. וסברת הרשב"א דכיון דתיכף בשעת נפילה ידעינן דתיכף יפקע איסורו ע"י הביטול א"כ אין הטעם אוסר דל"ח בכלל יוצא מן הטמא. אף דזה פשיטא דאם איסור נותן טעם לתוך ההיתר ואח"כ יופקע איסורו ע"י ביטול או ע"י פעולה אחרת אפ"ה מה שנתן מקודם טעם אוסר דהא לא נפקע איסורו רק מכאן ולהבא. אך כל זה כשנפקע איסורו ע"י פעולה אחרת אבל הכא שתיכף ברגע שנותן טעם באינו מינו תיכף פקע איסורו שיב ל"ח בכלל יוצא מטמא כיון דתיכף יתבטל במינו ושוב טעמו אינו איסר וז"ב ושוב ראיתי לכת"ה שהביא הא דש"ס עירובין ד"ג דקאמר בלישנא קמא דבסוכה פסול אף מקצת הסכך למעלה מכ'. ולרבינא הטעם משום דבסוכה ד"ת מחמירינן. ונראה דכוונת הש"ס דכיון דמצד הסכך שלמעלה מכ' הוי צלתה מרובה וכיון שהסכך שלמעלה פסול רק דאמרי' קלוש א"כ שוב הוי כאילו אינו ושוב חשוב חמתה מרובה הנה ידוע דגם בעניין ביטול איסור ברוב היתר דעת הרבה פוסקים דאינו מועיל להשלים השיעור רק דהוי כאינו אינו עיי' במפרשים שכ' דאם נתערב שליש זית מצה פסולה בב' שלישי זית מצה כשירה נהי דבטל ברוב מ"מ אינו מצטרף להשלים השיעור. ובאמת לסברא זו אם יפול דבר טהור לתוך רוב דבר טמא ובהטמא לחוד ליכא שיעור לטמאות לא יצטרף המיעוט לעניין שיעור טומאה ובאמת מפורש בש"ס דנדה ד' כ"ז דתרווד רקב שנפל לתוכו עפר כ"ש ר"ש מטהר וקאמר הטעם דא"א שלא ירבה עפר על רקב ויתמעט משיעורו. ופריך והא א"א שלא ירבה שתי רקב על פרידת עפר ונפיש שיעורו. ונשמע לכאו' דביטול מועיל להשלים השיעור ונודע שי' הרבה פוסקים דבזוחלין שרבו על הנוטפין אף אם ליכא מ' סאה רק בצירוף הנוטפין אפ"ה מטהר בזחילה ונשמע דביטול מועיל להשלים השיעור. והנה בח"ס סי' ר"ב מקשה למ"ד מב"מ ל"ב אמאי בזוחלין שרבו על הנוטפין מטהר בזחילה

הנה באמת בהא דב' איסורין שאינן שוין בטעמא מבטלין זה את זה כ' בח"ד דא"נ דבפחות מס' ל"מ טעימת קפילא א"כ אאפ"ל דב' איסורין ששוין בשמן אף שחלוקין בטעמן יתבטלו דע"כ חשוב כפחות מס' ול"מ אף אם אינו נרגש הטעם ואך אני כ' דבאמת הא דבפחות מס' ל"מ טעימת קפילא היא רק משום דלא רצו חז"ל ליתן דבריהם לשיעורין וכיון דברוב פעמים נרגש הטעם עד ס' אסרו אבל הכא דבאמת יש ס' ויש בירור דלא נרגש הטעם שפיר מותר א"כ ה"נ במעיין הרבה שיטת הפוסקים דל"צ מ' סאה לטבילת אדם ג"כ ואף להמחמירין משום דשיערו לכ"ע בשוה ובעי מ' סאה שבשיעור זה מתכסה כל גופו ולפ"ז אם יש עכ"פ מ' סאה ורובו היא מי ומעיין א"כ נהי דמב"מ לא בטיל מ"מ עכ"פ נקרא יותר על שם הרוב ורק דשם המיעוט ג"כ עליו וכיון שכן יש שיעור שכל גופו מתכסה בו ורובו היא ממים שמטהרין בזחילה. א"כ נהי דיש בו גם מים שבאפי נפשי' לא הי' מטהרין בזחילה מ"מ עכ"פ יש על התערובות שם מעיין ויש שיעור שכל גופו מתכסה שפיר מהני ובשלמא אי הי' שיעור מ' סאה מגזה"כ הי' צריך שכל המ' יהי' מי מעיין אבל כיון דל"צ רק שיהי' גופו מתכסה א"כ כיון שיש שיעור שגופו מתכסה לו יהי' אף בצירוף נוטפין מ"מ כיון דשם מעיין עליו מטהר בזחילה עכ"פ מוכח שי' רוב הפוסקים דביטול מועיל להשלים השיעור ורק הכא בש"ס דעירובין מקשה הש"ס מ"ש דגבי קורה אף דבלי חלק העליון הי' ניטל ברוח מ"מ כיון דלע"ע חלק התחתון היא חזק אף דחזקו היא ע"י חלק שלמעלה מ"מ מועיל א"כ ה"נ גבי סוכה יועיל. דלע"ע היא צלתה מרובה ורבינא מתרץ דבד"ת מחמירין וללישנא בתרא גם רבינא מקיל ולשי' התוס' כתבו דאם אחר שינטל חלק העליון יהי' תיכף חמתה מרובה פסול בוודאי גם ללישנא בתרא דהסכך שלמעלה מכ' אינו מצטרף להשלים השיעור וזה א"ש דהא כל חלק עומד בפ"ע ואינו מצטרף להשלים השיעור רק דלרבינא פסול אף דיש בחלק התחתון לבדו צלתה מרובה אפ"ה פסול כיון דאם ינטל חלק העליון סופו להתפזר מחמת הרוח ויהי' חמתה מרובה ועיין ח"ס יו"ד סי' ר"ד ועוד כ' התוס' דהיכא שתיכף שינטל חלק העליון והי' חמתה מרובה אפ"ה כשר ללישנא בתרא דזה ל"ח סכך פסול כ"כ דאם ישפילנו יהי' כשר עכ"פ אין הפי' בש"ס משום דכיון דאמרינן דחלק העליון הוי כאילו אינו וא"כ הוי חמתה מרובה רק הכוונה בש"ס דגזה"כ דבעי שיהי' כל הצל מסכך כשר וכאן מהסכך שלמטה מכ' לא יהי' צלתה מרובה. ושוב סכך פסול אינו מצטרף לשיעור. והמקשן ס"ל כיון דאפשר להשפילו ויהי' כשר לכך מצטרף. וללישנא בתרא גם רבינא מודה בזה דכשר אבל הכא דעכ"פ יש מינו דהיתר בתוך התערובות לגבי כ"א מהאיסורין שוב אמרינן דנתבטל בתוך מינו דהיתר ושוב אף במה דנרגש בא"מ דהיתר שוב הוי טעמא דהתירא דכיון דברגע שנכנס הטעם מן האיסור תיכף פקע האיסור מן האיסור שוב לא חשוב בכלל יוצא מהטמא והיכי דל"ח בכלל יוצא מהטמא ליכא איסור אף כשנרגש הטעם כמ"ש הח"ד בסי' ק"ה ושוב פשיטא דבכה"ג הכל מותר לשי' הרשב"א וא"ש הכל בס"ד ומה שהעיר בהא דמנחת סוטה דאף אם יהי' שמן מ"מ לא יוטמא המנחה דאם נטמאת א"כ לא תהי' נבדקת ושוב לא הקנה לה הבעל המנחה ושוב לא מהני הכשר בלי ניחותא דבעלים וכמוש"כ הד"ח ביישוב קושית העולם דתפגל המנחה וכ' בד"ח דאם תפגל אינה שלה הנה באמת בדברי הקצה"ח חו"מ סי' ת"י הארכתי בחי' עפ"י מתני' פ"א דמכשירין דמשקה שתחילתו לרצון אעפ"י שאין סופו לרצון מכשיר ובפרט דל"ד למ"ש בד"ח דשם בשעת פיגול נפסלת המנחה וא"כ נתבטל קניינה ושוב לא תוכל לפגל. אבל הכא באמת בשעה שנתנו השמן הי' ניחא לי' להבעל ליתן עליו שמן כיון שלא נודע שהיא טמאה וא"כ נהי דהי' טעות בשעת נתינת השמן אבל באמת הי' ניחא להבעלים ונהי דאח"כ בשעה שנגעה בהמנחה נטמאת המנחה פקע קניינה וי"ל דלא זכתה בהמנחה דלא מקנה לה רק בשעת שבודקין אותה בהכשר אז נקנה לה וכ"ז שלא בדקו אותה לא נעשה שלה אבל עכ"פ חשוב ניחותא דבעלים דגם הבעל הי' ניחא לי' שיתנו שמן על המנחה נהי די"ל דהוי ניחותא בטעות מ"מ הוכשר ועיין תוס' חולין דפ"ב ד"ה נודע ההרוג עיי"ש וז"ב: באעה"ח ד' תצא תרס"ה ל' ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"ט. כבוד הרב הגאון כש"ת מו"ה שמעון פאללאק האבדק"ק בעלפניש שליט"א

בדבר שאלתו ביש לו פתח מבית התבשיל לחדר האכילה ושינה והציר הוא בתוך חדר