מהר"ש חלק ג צב

שם העברי שלו ויען כי הבד"צ ידעו שם העצם שלו שאלו את העד אם יזכירו לפניו איזה שמות ישראלים אולי יוכל להזכיר א"ע בשם העברי שלו והשיב כי יוכל להיות כי עי"ז יזכור שם העברי והזכירו לפניו כמה שמות ישראלים ובתוכם גם שם העצם של הנ"ל ותיכף אמר כי נזכר שהי' שמו יעקל שטיין ואומר בברור כי זוכר עתה כעת שהי' שמו יעקל שטיין ואמר עוד כי אחר איזה ימים פגעתי באפציר מרוטע השמינית בהכירו גם הוא כי עברי אנכי אמר לי הידעת כי האיש חיל יעקל שטיין ויעקל שפרייכער נהרגו במלחמה ואח"כ בא הפרוקאז להראטע שלנו אשר שם נמנו מספר הנהרגים ובמספר הזה הי' גם יעקל שטיין הנ"ל כ"ז הי' הגב"ע מהבד"צ מווארשא ובראשם הראב"ד דק' ווארשא הרב מו"ה אברהם צבי אבד"ק ראדום

עוד בא גב"ע מק' זאמושטש וז"ל הגב"ע במותב תלתא כחדא הוינא והעיד מו"ה בנימין מפה בתורת עדות בזה"ל במאנדזורייא בין געשטאנין דען 29 סעפטעמבער עם איש צבא יהודי שמו הכינוי הי' שטיינער שמו העברי איני יודע גם מקום מולדתו לא נודע לי רק הכרתיו מזאמושטש פאר דעם פסיזאוו הוא הי' אצל ר' חיים מילחיגער הוא דר כעת בזאמעך חצל ע"ג בזאמושטש נלקחנו שנינו לצבא אח"ז עבדנו שנינו בטאמבענק אח"ז נשלחנו שנינו למאנדזורייא עמדנו יחד אין דיא אקאפיעס אני הלכתי לשאוב מים ודברתי תמו ובאותו יום התחילו ללחום נגד היאפאנים והוכרחנו לסוג אחור ונפצע הרגל שלי ובדרך הילוכי במרוצה ראיתי את שטיינער מונח ארצה וזב ממנו דם וזה כשני שנים אמר הרי בנימין שראה שנפצע ע"י כדור במצחו וכעת אמר שאינו זוכר מאיזה מקום זב הדם והכרתיו אך יען שהייתי בבהלה. כי נמלטתי מהמלחמה ע"כ לא הפסקתי הילוכי לראותו היטב אח"ז כאשר באו למקום שחובשין הנפצעים חשבו אנשי צבא הערלים את אנשי צבא הנהרגים ואמרו כי גם ישראלים נהרגו וחשבו ג"כ את שטיינער בין הנהרגים אח"ז שכבתי ערך ג' חדשים בבית החולים של האנ"ח שמעתי כמ"פ מפי האנ"ח ששכבו ג"כ שמה שחשבו כי שטיינער נהרג ושאלנו את ר' בנימן אם האנ"ח ספרו מעצמם כי שטיינער נהרג או השיבו זאת על שאלת ישראל מהם ואמר כי זאת אינו זוכר אם הי' ע"י שאלה רק זאת יודע בבירור שבפעם הראשון במקום שחובשין את הנפצעים אז לא שאל לא"ח מאומה רק האנ"ח מעצמם ספרו זאת וחשבו מי שנהרג זה תורף הגב"ע מזאמושטש ונחתם ע"י ב"ד של ג' ובראשם הרב ר' מרדכי הורוויץ אבד"ק הנ"ל

ועתה יש לנו לברר אם יש מקום להתיר את העגונה עפ"י הגביע הנ"ל עפ"י עדותו של כ"א מהעדים ועכ"פ אם יש מקום להתיר ע"י צירוף כל העדים והנה מתחילה נדבר מצד עדותו של העד מווארשא והנה אם הי' עדותו מספיק להתיר ורק שהי' חשש מכח ע"א במלחמה י"ל דל"מ כדבעי הש"ס ביבמות קט"ז די"ל דעיקר נאמנות ע"א הוא משום דייקא ובמלחמה ל"ש דייקא ושוב י"ל דע"א אינו נאמן דאומר בדדמי אך באמת מפורש שם ברמ"א סעיף נ"ד דאף בפ"א אם אמר מת או נהרג וראיתיו אח"כ והכרתיו היטב בטב"ע וראיתיו שמת נאמן דהוי כאילו אמר קברתיו א"כ הכא דאמר שהלך שמה ומצאתיו חלל מונח בלי שום נשמת חיים והכרתיו היטב ואמר בזה"ל עד שאין ספק כלל לענין מיתתו, א"כ פשיטא דמועיל ול"ח לבדדמי אך לכאורה י"ל לפמ"ש הח"מ שם ס"ק ק"ג די"ל דדוקא אם לא ראה ההריגה אז מהני אם ראהו אח"כ והכירו אבל אם הי' בשעת ההריגה אז אף אם ראוהו אח"כ והכירו היטב ג"כ י"ל דל"מ וכמו דמצינו במי שראה הטביעה דל"מ לשי' רוב הפוסקים, אף אם ראוהו לאלתר משוח דאומר בדדמי אינו משגיח היטב ול"מ אף באומר שמכירו יפה וא"כ לשי' הסוברים דשמע דינו כראה א"כ גם הכא כיון דשמע מקודם שהאיש שטיינער מת א"כ י"ל דאינו מדקדק היטב בהכרתו ואומר בדדמי

אך באמת כ' הב"ש דגם בראה ההריגה אפ"ה אם אומר עכשיו שמכירו מהני והא באמת דעת הרבה פוסקים דאף במי שראה הטביעה מ"מ מהני היכי דראה לאלתר חזינן דאם רואה לאלתר דאז פרצוף פניו ניכר היטב אז ל"ח לבדדמי וא"כ הוי עכ"פ כעין ס"ס להיתר שמא שמע אין דינו כראה גם לענין טביעה ומהני לכ"ע ע"י הכרת פניו לאלתר ורק שם בעי חזי' בשעתי' דאח"כ פניו משתנים אבל הכא שפיר כיון דלא ראה ההריגה אינו אומר בדדמי ואת"ל דשמע דינו כראה הטביעה מ"מ שמא כשיטת הב"ש בס"ק קנ"ד דהכא אף אם ראה ההריגה ממש מ"מ מהני אם אח"כ ראהו והכירו היטב דאם מסתכל אח"כ ל"ש חשש בדדמי והוי ס"ס להתיר ואף שי"ל דלענין חא"א ל"מ ס"ס מ"מ באמת גוף האיבעיא דע"א במלחמה לא איפשטא והנה לשי' הרי"ף דס"ל דבעיית הש"ס הוא די"ל דבמלחמה דל"ש דייקא יש חשש משקר א"כ נהי דלפ"ז י"ל דגם מה"ת אינו נאמן מ"מ לפ"ז נפשטה האיבעיא מהא דדיגלת מדנאמן ע"א במים שאל"ס ה"ה דמועיל בע"א במלחמה ובפרט דנודע שיטת הרשב"א והריטב"א דפשיטא דמה"ת דע"א נאמן בעדות אשה אף בלי הטעם דדייקא ורק דבלא"ה ע"א נאמן נגד ח"א ואף דהוי דשב"ע מ"מ י"ל דלהתיר ל"ש דשב"ע כמ"ש התוס' שם רק בעיית הש"ס היינו חז"ל דהחמירו בכ"מ הא דלא החמירו כאן אי משום סברא מדע"ל או משום דייקא והיכא דל"ש דייקא החמירו חז"ל לחוש באיסור מיתה א"כ כיון דהבעיא הוא רק לעניין חומרת חז"ל א"כ בעיא דלא איפשיטא בדרבנן י"ל דאזלינן לקולא ול"ש לומר דהוי נגד ח"א דבשביל חזקה לא ישתנה הדין

ואף דלשי' הפוסקים דהבעיא הוא משום חשש בדדמי ולפ"ז כתבו הפוסקים דהבעיא לא איפשטא די"ל דבהא דדיגלת מיירי בלא ראה הטביעה דאז ל"ש חשש בדדמי אבל עכ"פ לענין חשש בדדמי כ' בשו"ת תפ"צ דאינו רק חשש דרבנן ועיין ח"ס בכמה תשובות א"כ לענין חשש דרבנן שפיר מועיל ס"ס להתיר שמא שמע אין דינו כראה ושמא כשי' הב"ש דבע"א במלחמה אף בראה ההריגה מ"מ מהני אם ראהו אח"כ והכירו היטב ובפרט דבגוף הדין דע"א במלחמה פסק הרמב"ם ז"ל דאף בלא אמר קברתיו אפ"ה אם ניסת לית א"כ כיון דבדיעבד הדין אם ניסת ל"ת לענין לכתחילה בוודאי מהני ס"ס להקל וכנודע מ"ש הר"ן פ' הכותב דבמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה והארכתי בזה בספרי בכ"מ עיי"ש בסי' ע"א א"כ הדבר ברור ופשוט אם הי' העד מעיד בברור כי הכיר אותו והי' מזכיר את שמו ושם אביו ועירו כדין וראה אותו אח"כ מת שפיר הי' מועיל עידותו אף דלא אמר קברתיו כיון דראה אותו אח"כ והכירו היטב ואמר כי אין לו ספק שהוא אותו שהכירו בחייו שפיר לא היינו חוששין לבדדמי וז"ב אך באמת בגוף עדותו יש להסתפק דהנה נודע שי' רוב הפוסקי'