מהר"ש חלק ג צא

השטר וא"כ כבר נתבטל הקנין ובפרט כיון דמלוה אינו קונה א"כ הוי שטר קנין ולא חל רק משעה שמסרו לו והגם שי"ל כיון דעכ"פ שיטת הרמב"ם ז"ל דמלוה במכר מהני א"כ י"ל לענין חמץ שעעה"פ יש לסמוך אשי' הרמב"ם ז"ל וכמוש"כ הפוסקים דגם בלא כ' שטר רק הקנה בכסף נהי דלשיטת ר"ת ז"ל שהוא העיקר ועכו"ם אינו קונה אפ"ה לענין חמץ שעעה"פ סמכינן אקנין כל דהוא ה"ה דיש לסמוך אשי' הרמב"ם ז"ל דמלוה במכר קנה אך באמת הכא יש כמה צדדים להחמיר דמצד קנין החמץ גופא בכסף יש ס"ס להחמיר שמא מלוה במכר לא קני ושמא עכו"ם אינו קונה אף בכסף בעין ואם מצד קנין אג"ק יש ג"כ ס"ס להחמיר שמא מלוה ל"ק ושמא ל"מ כיון שלא מסר השטר ולא אמר קני אגבן ולשי' הראב"ד ז"ל ל"מ ובפרט שי"ל דגם להרמב"ם ז"ל הוא רק מטעם חצר ול"מ בעכו"ם ולשי' המ"ל ס"ס להחמיר גם בדרבנן אזלינן לחומרא

אך באמת יש לצדד דעכ"פ כיון שנמסר לה המפתח ולשי' רש"י ז"ל מסירת המפתח היי קנין ושוב נקנה לה הבית במסירת המפתח ועכ"פ חשוב כעין ס"ס שמא מלוה במכר קונה ושמא מסירת מפתח חשוב קנין ושוב כיון דמכח ס"ס נקנה מטעם אגב או מטעם חצר ואף שי"ל כיון שכתבו את השטר ג"ד דלא רצה להקנות במסירת מפתח וכהא דש"ס ב"מ דף י' מ"מ כ' שם בנמ"י דבקנין ד"ת ל"ש זה ומהני אף בע"כ אם עכ"פ נתכוין לקנות באותו פעם וכמ"ש בספרי ח"א סי' י"ב באריכות ואף דשי' רוב הפוסקים דמסירת מפתח ל"ח קנין מ"מ עכ"פ לענין חמץ שעעה"פ דרבנן יש לסמוך אהני שיטות דשמא מלוה במכר קונה ושמא קנה במסירת מפתח אך באמת לפמ"ש בשו"ת ר"ח דבעכו"ם לכ"ע ל"מ קנין במלוה א"כ שוב קשה לסמוך אמסירות מפתח לחוד גם לענין חשעעה"פ ובפרט דיש לחוש דגם בקנתה הקרקע ל"מ הקנין בהחמץ הואיל דלא אמר קנו אגבן א"כ קשה לסמוך אך עכ"פ כיון דלרוב שי' הפוסקים גם חמץ שנמכר הוא בכלל הביטול כמ"ש המק"ח ובפרט אם לא נמכר כדינו בכה"ג כ' בח"ס דהוי וודאי בכלל הביטול וזה נכלל במילת דבערתי היינו במכירה, ורק דלא נמכר כדינו א"כ נהי דקיי"ל דגם בביטלו ולא ביערו אסור לאחה"פ מחשש שמא יערים ולא יבטל כדינו מ"מ כבר מבואר בח"י ובשו"ת שו"מ באריכות דהיכי שהי' סובר כל ימי הפסח שנמכר כדת א"כ ל"ש הסברא דמה הועילו חז"ל בתקנתם וכמ"ש בש"ך יו"ד סי' ל"ט לענין אחד אומר שהי' כסדרן דכיון דבדק כדינו בכה"ג גם בנאבד כשר והארכתי בזה בספרי בכ"מ א"כ הכא שנכתב שט"מ ודיבר עם הערלית ואמר לה שמקנה לה החמץ, א"כ ל"ש החשש שמא לא ביטל ושוב י"ל דמותר אחה"פ ובפרט דלא הי' לו חמץ וודאי דקמח סתם אינו בחזקת חמץ ואף אם יש חשש שיורד עליו גשם עכ"פ אינו רק חשש חמץ וכל היכי דלא עבר בוודאי איסור ב"י שוב לא קנסו אחר הפסח ואף דהס' נולד בפסח לענין חשש ד"ת מ"מ א"נ דחמץ שנמכר הוא בכלל הביטול א"כ גם בימי הפסח לא הי' לדון על איסור ד"ת ושוב אחר הפסח הוי תרי דרבנן ובוודאי יש להקל ואף שהי' לו איזה ליטטער ברען שפיריטוס מ"מ חוץ מזה דביי"ש יש שיטות כמה פוסקים דל"ח רק זיעה וגם בש"ע של התניא רוצה להקל ביי"ש שעבר עליו הפסח דנהי דיש בו מחמץ כזית בכא"פ מ"מ כיון דא"א לשתותו שיעור כזית בכא"פ שוב מותר אחה"פ ופוסק כן בהפ"מ א"כ גם כאן שייך סברא זו ובפרט שאין שותין בגליל הלז ברען שפיריטוס ורק משתמשין בו להדלקה א"כ יש צירוף שיטת הבעל העיטור דבביטלו ולא ביערו מותר בהנאה אחה"פ ובפרט הכא יש צד להקל דנקנה החמץ להעכו"ם אי ע"י המלוה לשי' הרמב"ם א"נ דלא כשו"ת ד"ח ורק דלשי' הרמב"ם ז"ל גם עכו"ם קונה במלוה ובפרט דיש לצדד מכח קנין מסירת מפתח, א"כ יש עוד צירוף שי' הר"ן דבמידי דמצוה מיקני בדיבור בעלמא ועיי' מנ"ח מצוה של"ו עכ"פ נלפע"ד להתיר הקמח והברען שפיריטוס עכ"פ להדליק ושאר דברים שאין בו רק חשש תערובות משהו בוודאי לא עבר אב"י דגם ביש כזית ורק שלא בכא"פ נהי דהרמ"כ מחמיר מ"מ כ' כשו"ת משיבת נפש דעכ"פ בעבר עליו הפסח מותר ומכ"ש באם ליכא רק חשש תערובות משהו בוודאי מותר לאחה"פ כנלע"ד ברור בס"ד להלכה ולמעשה: באעה"ח ב' א"ק למב"י תרפ"ב ל' קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"ז. לכבוד הרב הה"ג מו"ה ארי' ליב שליט"א אבד"ק טארניגראד

ע"ד העגונה צבי' בת הר' שמואל מזאמך בגליל ט"ג שיושבת גלמודה מבעלה ר יעקל שטיינר זה כחמשה שנים אשר הי' ג"כ מכפר הנ"ל ונלקח לצבא בתחלת החורף שנת 1903 למספרם חצי שנה אחר הנישואין ונשלח לזאמושטש ומשם לרוסיא ואח"כ בעת מלחמת יאפאן נשלח למקום המלחמה והנה קודם שהלך להמלחמה הי' ערך תשעה חדשים אצל הצבא וכתב כמה מכתבים לאשתו וגם בשעת שהלך למלחמה כתב מאמצע הדרך מכתב לאשתו וגם ממקום המלחמה כתב מכתב האחרון לז' ובו נכתב כי הוא עומד 21 וויערסט רחוק ממוקדן ומאז לא בא שום ידיעה ממנו וכאשר נסעה אשתו לווארשא הביאה גב"ע מהבד"צ דשמו ותורף הגב"ע הוא שאיש אחד מק' זאמושטש העיד בתו"ע כי בחודש אקטאבער 1903 עלה גורלו שיעבוד בצבא ובא שמה לצבא איש אחד שמו בכיניו שטיין אמר לו כי מקומו ומקום אבותיו בכפר אצל ט"ג פאוויעט בילגורייא גובערניע לובלין והתלונן על מר גורלו כי זה רק חצי שנה מיום הנישואין ועתה מוכרח לעבוד בצבא ומשך איזה ימים עמדנו בזאמושטש ומשם הלכנו יחד לעיר טאמשאוו הוא הי' בראטע השמינית ואני בשישית ועמדנו יחד בבית אחד פתח מול פתח איזה חדשים מובן ממילא כי הכרתי אותו כמו שאני מכיר את עצמי ובתחילת חודש אויגוסט נשלחנו שנינו למקום מערכות המלחמה לדאלע וואסטעק וגם שם עמדנו קרוב זא"ז וביום המלחמה הכבידה הורחקה הראטע השמינית אשר שם הי' שטיין הנ"ל מאתנו כמרחק חצי וויערסט ולעת ערב כשעה ה' או ו' בעת אשר המלחמה לא היתה אז ברעש ופנו אז את המתים למקום אחד והנפצעים למקומם בא אלי אחד מן המפנים את המתים בהכירו אותי כי אני יהודי ואמר לי כי נהרג במלחמה איש צבא שטיין ותיכף הלכתי שמה ומצאתי אותו חלל מונח ארצה בלי נשמת רוח חיים והכרתיו היטב כי הוא האיש שטיין אשר זה איזה שעות אשר ראיתיו והרבינו שיח עד שאין ספק כלל לעניין מיתתו ע"כ אמר האיש הנ"ל וחקרו אותו הביד"צ מווארשא אם נודע לו שם העצם של האיש שטיין הנ"ל והשיב כי ידע שם העצם ורק יען כי אצל הצבא נקרא רק בשם הכינוי וגם כי עבר איזה שנים ע"כ נשכח ממנו