מהר"ש חלק ג צ

מותר לבטל אף לכתחילה כמ"ש בפמ"ג יו"ד סי' צ"ט וסי' קי"ד והטעם דהא דאין מבטלין הוא רק דרבנן והוי סד"ר מכ"ש הכא הוי ס"ס להיתר דל"ח כלל יין של עכו"ם או משום דמסייע אין בו ממש או משום דהוי כח רביעי א"כ עכ"פ לא גרע מס' איסור דרבנן ועכ"פ מותר לבטל אף לכתחילה ואם יהי' ששים בוודאי מותר ואף אם לא יהי' רק רוב מ"מ מב"מ בלח בטל מה"ת ברוב וגם יש צירוף מכח קמא קמא בטל הגם דבהולך בלי הפסק שי' התוס' שבת דס"ה ובכורות נ"ה דל"א קמא קמא בטל מ"מ בצירוף כל היתרים דלעיל יש לצרף ההיתר מכח הביטול ג"כ והדבר פשוט להתיר: באעה"ח יום א' ג' דחנוכה פה ק"ק קאשוי. הה' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"ה. לכבוד הרב הה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה מענדיל הורוויטץ (כעת) אבד"ק ליסקא שליט"א

בדבר שאלתו באחד שא"א לו למצוא עצים לבשל ביו"ט אי מותר לבשל על גאז-קאך ואך שיש חשש סכנה להניחו דולק בלילה אם מותר להגיד לעכום בעיו"ט שיכבנו אחר הבישל זה תורף שאלתו

הנה לענ"ד באם אין לו עצים ויתבטל עי"ז משמחת יו"ט יש להתיר לכבות ע"י נכרי ואף דכיבוי ל"ח צורך או"נ ונודע מ"ש המוצל מאש דמה"ט בשריפת קדשים ל"א מתוך משום דמנח בישרא אגומרי יש בו משום מכבה ובכיבוי ל"א מתוך אך באמת י"ל השתא גוף ההדלקה הוא בהיתר משום או"נ ואח"כ הרי יש בו חשש סכנה לפי דברי כת"ה א"כ בוודאי דמותר לכבות עכ"פ פ"י עכו"ם. ואף דלשיטת הרז"ה מבטלין מצות מילה בשביל החשש שיצטרך אח"כ לחלל שבת לצורך פק"נ וה"ה בנ"ד י"ל דאסור להדליק את הגאז כיון דיצטרך אח"כ לעבור על שבות דאמירה לנכרי

אך באמת יש לחלק התם במילה עכ"פ לא יתבטל המצוה לגמרי דאפשר למול למחר ונהי דיתבטל הא דמצוה למול ביום ח' אבל עכ"פ גוף המצוה לא יתבטל אצל בנ"ד הרי יתבטל לגמרי משמחת יו"ט פשיטא דלע"ע מותר להדליק ואח"כ שוב יש היתר לכבותו ע"י עכו"ם מחשש סכנה וכעין זו מצינו בגליון התוס' מגילה ד"ה בהא דרבי רצה לעקור ת"ב לחלק בין עקירה לגמרי לבין עקירה מיום א' על יום אחר עיי"ש ועוד התם במילה הישראל בעצמו יצטרך להחם מים דבמקום פק"נ אין עושין ע"י נכרי כמפורש ביומא דפ"ה א"כ לשי' הרז"ה דשבת אצל פק"נ הוי רק דחויה אסור לגרום דיחוי כמפורש בש"ס סנהדרין דט"ו דאי טומאה דחויה מעברין את השנה מפני הטומאה אבל באם עושה במקום סכנה ע"י עכו"ם בוודאי דחשוב היתר גמור א"כ שפיר לע"ע מותר להדליק לצורך או"נ ואח"כ שוב יש היתר לכבותו ע"י עכו"ם מחשש סכנה ועיין תוס' פסחים דס"ו ע"ב שכ' דנהי דאסור לעבור אשבות בשביל מצוה מ"מ שבות דבהמתו מותר לצורך קרבן עיי"ש א"כ בנ"ד לשי' רוה"פ בכיבוי ליכא רק איסור דרבנן דהוי משאצל"ג א"כ שבות דשבות בוודאי דיש להתיר אם א"א להשיג עצים ויתבטל עי"ז משמחת יו"ט ובפרט אם יגיד להעכו"ם מעיו"ט והוא בעצמו יבוא ביו"ט לכבות פשיטא דשרי וז"ב בס"ד וכדמות הערה יש להעיר מש"ס ביצה די"א דקאמר בג' דברים התירו סופו משום תחילתו משום דאל"כ אתי לאמנועי משמחת יו"ט ע"כ הדבר פשוט להתיר רק באופנים שביארתי לכת"ה

באעה"ח ב' ניסן תרע"ז ל' פה ק"ק קאשוי יע"א. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"ו

בדבר השאלה באחד שמכר חמצו למשרתת עכו"ם שלו ואמר להערלית שמקנה לה החמץ ורק לא נתנה לו מעות מזומן לדראהן רק שהי' מגיע לה שכר פעולה מזמן שעבר ואמרה כי ינכה מחוב שלה חמשה קראנען על דראהן וכתב שט"מ כדת ובמוצאי פסח שאלה אשת המוכר להערלית אם תשלם בעד החמץ ואמרה כי אין לה מעות והקנתה החמץ בחזרה כנהוג ולמחר ראה המוכר כי לא מסר השט"מ להערלית בע"פ רק כל ימי הפסח הי' סובר שמסר לה השט"מ כדת ומחמת שכחה לא מסר לה ובשפה שאמר לה שמכר לה החמץ מסר לה המפתח מהחמץ ורק התנו עם הערלית שתחזור להם המפתח כדי שיוכלו ג"כ לילך למקום ההוא ליקח להם איזה דברים שלהם זה תורף השאלה

והנה אם הי' בזה עכ"פ על הדראהן מעות מזומן הי' פשיטא דמועיל אף בלא מסר לה השט"מ כיון דעכ"פ אמר לה בע"פ שמשכיר לה הרשות ומקנה לה אגבן החמץ א"כ קיי"ל דשכירות קרקע על זמן מועט נקנה בכסף לחוד ושוב נקנה החמץ אג"ק ואף אם לא הי' אומר לה אף בע"פ קני אגבן אפ"ה לשי' הרמב"ם ז"ל בציבורין ל"ב שיאמר קני אגבן (וכמפורש במחבר סי' ר"ב ולפמ"ש הסמ"ע הטעם משום דחשוב כאפסרא דארעא והגם דלשי' הה"מ טעם הרמב"ם ז"ל מטעם חצר וא"כ לשי' הפוסקים דבערל גם באשה אינו מועיל חצר דעיקרו מטעם שליחות ול"מ בעכו"ם אך באמת לפמ"ש במחצית השקל סי' תמ"ח ערלית מהני לה חצר מטעם יד ובפרט לשי' הקצה"ח בסי' קצ"ד גם אי חצר מטעם שליחות אפ"ה מועיל בעכו"ם דכל היכי דהשליח אינו בן ברית מועיל גם כשהמשלח אינו בן ברית כמ"ש השט"מ ועכ"פ בחמץ שעה"פ דרבנן יש לסמוך אהפוסקים דכיון דעכ"פ שכירות קרקע נקנה בכסף שוב קנתה מטעם אגב או מטעם חצר ובפרט דעכ"פ ניתן הכסף גם על קניית המטלטלין א"כ לענין חמץ שעבר עליו הפסח יש לסמוך אהפוסקים דעכו"ם קונה בכסף וכמ"ש המ"א בסי' תמ"ח אך כיון שלא נתנה כסף בעין א"כ בשלמא אם עכ"פ הי' נמסר השטר א"כ הי' מקום לומר דנהי די"ל דשטרא לחוד ל"מ בלא כסף מ"מ עכ"פ היכא דלא מחסרא כסף שוב שטר קונה וכמ"ש התוס' קידושין דף כ"ז דאם מכר לו עשר שדות והחזיק באחת מהן דמהני בנתן לו דמי כולן דגם בהי' לו אצלו חוב דאפ"ה מהני כיון דעכ"פ לא מחסרא כסף שוב מהני החזקה וכשי' הב"ח דבמשך והי' חייב לו וקנה בעד החוב דמהני דנהי דמלוה לא קנה מ"מ עכ"פ חשוב לא מחסרא כסף ושוב משיכה קונה והגם דהש"ך סי' ש"כ חולק מ"מ בקצה"ח סי' ר"ד פוסק כהב"ח וכן כתב במקח סימן תמ"ח וא"כ הכא יש לסמוך אשטר לחוד כיון דעכ"פ לא מחסרא כסף ושפיר יש ס"ד אך באמת לא מסר השטר וגם בשטר ראי' ל"מ רק במסר לידו עכ"פ לבסוף והכא בשעה שבטלו הקנין לא מסרו לה עוד