מהר"ש חלק ג פט

וע"ז אין לו עד המסייע וכ' הנה"מ דהיכי דיוכל לטעון נאנסו אינו חושש להניח שטרו בידו שסומך ע"ז שאם יתבענו שנית יטעון נאנסו ועיי"ש עוד בנה"מ סי' מ"ו וסי' נ"א א"כ ה"נ בקידושין בע"א יוכל להיות שבאמת נתכוין להשטות וסמך ע"ז שיכחש העד ואינו כלל מטעם מיגו ולא דמי לדברי התוס' ב"ב ועכ"פ לע"ע יש ב' צדדי היתר א' משום דחשוב כקדשה בחפץ שאינו שלו וב' משום שי"ל דנאמן לומר שכיון להשטות עוד יש לצדד א"נ כשי' הנו"ב דחשש קידושין בע"א רק מדרבנן א"כ מפורש ברמ"א סי' מ"ב דקידושי דרבנן לפני פס"ע דרבנן לכ"ע א"צ גט דדרבנן מהני לדרבנן א"כ גם א"נ דקרובי אם אינו רק פסול דרבנן אפ"ה א"צ גט ואף אם נימא דחשש קידושין בע"א הוא חשש ד"ת ושוב י"ל דבקידש לפני פס"ע דרבנן צריך גט אפ"ה עכ"פ הוי כמה ספיקות להתיר שמא קידושין בע"א ל"מ ושמא כשי' הש"ך ז"ל דגם הרמב"ם מודה דקרובי אם הם בכלל פס"ע ד"ת וא"צ גט וגם יש עוד צירוף שי' קצת פוסקים דגם קידושי ד"ת לפני פס"ע דרבנן א"צ גט דאמרינן אפקיעונהו רבנן לקידושין ובפרט שיש לצרף מ"ש בשו"ת הגרע"א ז"ל דקידושי כסף לפני קרובי אם בוודאי א"צ גט דהא גם לעניין קידושי כסף כתב הרמב"ם דל"ח רק קידושי דרבנן רק דהש"ך חולק דגם הרמב"ם ז"ל מודה דחשוב קידושי תורה רק דלא נחשב במנין המצות וא"כ ממ"נ בשלמא בקידושי כסף לפני פסולי דרבנן ממש חוששין שמא קידושי כסף חשוב קידושי ד"ת גם לדעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש הש"ך ובקידושי ד"ת לפני פס"ע דרבנן צריך גט אבל בקידושי כסף לפני קרובי אם ממ"נ או דחשוב קידושי תורה לפני פסולי ד"ת או דחשוב קידושי דרבנן לפני פס"ע דרבנן דא"צ גט ואף דבנו"ב מה"ת חאה"ע סי' ע"ו חולק דאף א"נ קידושי כסף הם ד"ת מ"מ י"ל קרובי אם דרבנן אך כ"ז אם היו שני עדים על הקידושין שפיר היו מקום לחוש שמא קרובי אם הם רק דרבנן וקידושי כסף הם ד"ת וצריך גט אבל כיון דליכא רק ע"א א"כ במקום עיגון בלא"ה מותרת אף אם הי' העד כשר וגם דקרובי אם לחוד אף אם יש שני עדים ג"כ מקילין במקום עיגון כמ"ש בשו"ת הגרע"א דסומכין אשי' הש"ך ז"ל דחשיבי פסולי עדות ד"ת ובפרט לעניין קידושי כסף די"ל דל"ח רק קידושי דרבנן מכ"ש הכא דאיכא תרתי לטיבותא דלא הי' רק ע"א ולרוב הפוסקי' חשוב פסול ד"ת בוודאי דיש להקל אף שלא במקום עיגון ובפרט בצירוף היתרים הנ"ל שלא הי' טבעת שלו וגם אומר דכיון להשטות בוודאי דליכא שום חשש קידושין וא"צ גט כנלע"ד ברור בס"ד והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח ד' פקודי תרפ"א לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן נ"ד. להרב הה"ג כש"ת מו"ה משה דייטש אבד"ק קאמארין וכעת אבד"ק סאבאדקיא שליט"א

בדבר השאלה שרוב היין יוצא על ידי מכבש בכח ישראלים לחוד אך בסופו שלא נשאר רק מעט יין מוכרח לסיוע עכו"ם עם הישראלים והיין יוצא ע"י כח רביעי או חמישי ונסתפק כת"ה הואיל שחשוב רק כח רביעי ומפורש במחבר סעי' ב' דמותר בדיעבד ובסיוע ישראל מפורש בסעי' ג' ג"כ דמותר בדיעבד וי"ל דבצירוף תרווייהו מותר אף לכתחילה וגם לפמ"ש ברמ"א סי' קכ"ד סעיף כ"ד ובש"ך שם ס"ק מ"ח וס"ק ע"א דכל היכי דמדין הש"ס אסור רק בשתי' לדידן מותר אף בשתי' מכ"ש הכא דאף לדין הש"ס הי' מותר בדיעבד מכ"ש עכשיו דאין אדוקין בע"ז וחשוב כשלא בכוונה יש להתיר אף בשתי'

והנה מה שהעיר בהא שכ' קולא משום מסייע אין בו ממש והעיר מהא דמפורש שבועות י"ז דזר שהיפך בצינורא חייב וכן הוא ביומא די"ב דאירע פסול אחר תמיד של שחר לובש ח' בגדים ומהפך בצינורא דבזה נעשה מחונך לכה"ג וחזינן דקרובי עבודה מילתא הוא ובאמת משם אין ראי' דהא הזר עושה ההיפוך אבר בעצמו בלתי סיוע כהן וחשוב עבודה. לגבי זר ובאמת מצינו בש"ס סוף סוכה דרב יהודה ס"ל דמשמר הנכנס הי' נוטל חלק בקרבן מוסף אף שמשמר היוצא הקריבו מ"מ משמר הנכנס מהפך בצינורא כמ"ש רש"י ז"ל ואפ"ה מסיק הש"ס דמשמר הנכנס אינו נוטל חלק במוספין דעכ"פ הם חשובי טפילים לגבי משמר היוצא שהקריבו אותו וכמ"ש התוס' יומא דע"ב דאף דמשוח מלחמה מחזיר את הרוצח מ"מ אם הי' כה"ג בשעת מיתתו משוח מלחמה אינו מחזיר דחשוב טפל לגבי כה"ג וכמ"ש התוס' יומא ד"ו וזבחים ד"ו דבפר של כה"ג הואיל דכה"ג מתכפר בו מקביעותא ושאר כהנים מקופיא בטל זכותם לגבי זכותו של כה"ג ול"ח קרבן שותפין ועושה תמורה וכמ"ש התוס' שבת דכ"ו דנהי דתרומה טמאה מותר להנות ממנה בשעת שריפה אפ"ה אסור לשורפו ביו"ט דל"ח או"נ דבטיל זכותו דהדיוט לגבי חלק גבוה

ובאמת מצינו בש"ס עירובין י"א ע"ב לענין משורר שסייע למשוער דאי יש בזה איסור מיתה גזרו רבנן במסייע ואם ליכא רק איסור לאו אמרינן מסייע אין בו ממש ובאמת בש"ס שבת דצ"ג מפורש דמסייע אין בו ממש ועיין בט"ז יו"ד סימן קצ"ה שהחמיר דאסור ליטול הצפרנים ע"י עכו"ם ביו"ט משום דמסייע לעכו"ם וכהא דניקוף לוקה משים דמסייע ובנקה"כ דחה דרק בניקוף דכתיב לא תקיפו וקאמר בש"ס דגם למ"ד לאשב"מ אין לוקין מ"מ הכא מכח דמסייע לקי אבל בעלמא מסייע אין בו ממש ועיין יומא דמ"ב דאף דאשה וקטן פסולין בהזאת אפר פרה אפ"ה אשתו מסעדתו ועיי"ש בתוס' מכל הני מקומות נשמע דמסייע אין בו ממש הנה מה שכ' כת"ה דהיכי דיש שני סברות להיתר וכל אחד מועיל בדיעבד בצירף תרוייהו יש להקל אף לכתחילה באמת נודע דברי הלח"מ בפ"ד דיבום דב' פסולי דלכתחילה י"ל דפסול אף בדיעבד וכן נראה שי' התוס' כתובות כ"ד דהקשו בהא דמשני בשניסת ל"א מעדיו דהא קיי"ל הרגתיו לא תינשא והעיר הגרא"ב ז"ל דגם בהרגתיו אם ניסת ל"ת ועפי"ז י"ל דהכא יש ב' פסולי דלכתחילה א' מכח הכחשת תו"ת גם מצד שהעד חשוב נוגע וי"ל דגם בדיעבד תצא ומכ"ש די"ל בדבר שמותר בדיעבד ע"כ דהוא רק חומרא דרבנן דמה"ת אין חילוק בחולין בין לכתחילה לדיעבד כמ"ש התוס' גיטין ד"ג ורק בקדשי' בעי שינוי לעכב ועיין תוס' פסחים י"א וכתובות ד"ל עכ"פ הכא דגם ע"י עכו"ם לחוד מותר בדיעבד בכח רביעי מכ"ש בסיעת הישראל דלשי' הרא"ש מותר אף בכח אחד בצירוף תרווייהו יש להקל אף לכתחילה ובפרט בזה"ז דקיל

ומה שצירף כת"ה דהיין שיצא בסוף ע"י סיוע העכו"ם בטל ביין הראשון והביא מח"ס סימן ק"כ באמת שם מיירי בדיעבד ונדרך בשבת שלא בידיעת הבעלים א"כ ל"ח כמבטל איסור לכתחילה אבל הכא חשוב כגורם ביטול בידים אך באמת קיי"ל בס' איסור