מהר"ש חלק ג ט

סימן א'

לכבוד הרב הגאון האמיתי המפורסם וכו' מו"ה אליעזר דייטש (שליט"א) ז"ל האבד"ק באניהאד יצ"ו

אחדשכה"ג בדבר שאלתו באיש א' שמת בלי זש"ק ונפלה אשתו לפני אחיו ליבום וחלץ לה ואח"כ נודע שהנפטר הי' לו פילגש שלא ע"י קדושין וילד ממנה וולד וכמה שנים הי' דר עמה ופרנס אותה וגם אח"כ אף כשגירשה מביתו הי' שולח לה על פרנס' עבורה ועבור הילד וכעת האשה החלוצה הנ"ל נשתדכה לכהן ונסתפק כה"ג אם להתירה לישא לכהן ומורא יעלה על ראשו פן ישאו זא"ז אף אם לא נתיר להם וגם יש עוד חשש שתצא לתרבות רעה זה תורף השאלה, והנה כה"ג כתב לחוש בזה שמא כיון שלא נשא את הפילגש בחו"ק כד"ת א"כ יש לחוש כמו דאפקרה את עצמה לגבו הכא נמי אפקרה נפשה לאחרים ואולי הוולד לא הי' ממנו. ועוד אף אם באמת הי' בנו מ"מ כאן דבשעת החליצה לא ידענו אם הי' לו פילגש בזנות וגם אם הי' לו וולד וממילא הוחזקנו אותה בחליצה גמורה וא"כ י"ל דהוי כיצא עליה קול חלוצה דאסורה לכהן לשי' הראב"ד פי"ד מהא"ב. ועוד יש לחוש שמא יהי' אנשים אשר לא ידעו אם יש לו בן ויסברו שהיא חליצה גמורה ויראו שאשתו ניסת לכהן וא"כ יסברו שחליצה מותרת לכהן וכדמצינו בש"ס יבמות דקי"ט ובאה"ע סימן קנ"ו ביצאה צרתה למדה"י דלא תחליץ דשמא יתברר דילדה צרתה וולד ש"ק ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה זה תורף החששות שכתוב כה"ג בזה

והנה בגוף החשש מכח שיצא עלי' קול חליצה העיר כה"ג מיבמות דל"ה בחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה אח"כ וולד ש"ק דמותרת לכהן ולשיטת התוס' מיירי התם אף בלא הכיר עוברה וא"כ הרי לא הי' לנו שום ספק בשעת החליצה שלא יועיל החליצה ואפ"ה כשנתגלה אח"כ שהי' חליצה בטעות מותרת לכהן א"כ ה"ה בנ"ד אמ"ל שהי' חליצה בטעות ושריא לכהן עכת"ד ה"ג

לענ"ד באמת יש לחלק דשם עכ"פ נחלצה תוך ג"ח והרי חז"ל אסרו לחלוץ תוך ג"ח דשמא מעוברת היא וא"כ כ"ז שלא נתגלה ע"י אליהו יש באמת ספק בגוף החליצה אי יועיל החליצה דשמא יתברר אח"כ שהיתה מעוברת אז א"כ ל"ח עדיין בכלל יצא עליה קול חליצה ושפיר אמרינן אח"כ דמותרת לכהן הואיל דאמ"ל שהי' חליצה בטעות אבל בנ"ד הרי נחלצה כד"ת אחר ג"ח ובשעת החליצה לא נודע לנו כלל מזה שהי' לנו לחוש עליו שמא יש לו זונה ובן הרי י"ל אוקמה גברא בחזקת כשרות וגם סתם מזנה מתהפכת ומזנה שלא תתעבר א"כ אז בשעת החליצה הי' לנו בירור שתועיל החליצה ושתהי' אסורה לכהונה א"כ חשובה שפיר יצא עלי' קול חליצה ושפיר י"ל דאסורה לכהן. איברא דיש להצדיק דברי כה"ג דגם הכא י"ל אמ"ל שהיה חליצה בטעות הואיל דעיקר הטעם דיצא עליה קול חליצה דאסורה לכהן עיקרו מפאת שיטעו העולם דחלוצ' מותרת לכהן א"כ י"ל כמו דמצינו בגט ע"ת ולא נתקיים התנאי דשריא לבעלה אף אם הוא כהן ול"ח שמא ואמרו דכהן מותר בגרושה הואיל דאף ריח הגט פוסל לכהונה נהי דהתם י"ל דתיכף בשעת הגט הי' ספק שמא לא יתקיים התנאי וממילא לא תהי' גרושה מ"מ עכ"פ גם התם עכצ"ל משום דאמ"ל שלא חל הגט וע' רש"י ותוס' כתובות ד"ט ע"ב לענין כל היוצא למלחמה גט כריתות הי' כותב לאשתו עיי"ש עכ"פ חזינן דבמידי די"ל אמ"ל ל"ח שיטעו העולם א"כ מכ"ש בחלוצה לכהן דהוי רק דרבנן בוודאי די"ל אמ"ל. ואי דתקשי מהא דיצאה צרתה למדה"י התם שאני הואיל דרוב נשים מתעברות ויולדות א"כ פטורה מחליצה ואם נאמר לה לחלוץ א"כ תיכף ידעינן שנצטרך אח"כ להכריזה לכהונה הואיל דרוב מסייע דפטורה מחליצה א"כ י"ל דהא דאינה חולצת הוא מטעם דאסור לגרום מ"ע לכתחילה וכהא דאסור לבשל בשר בחלב שקדים בלי הנחת שקדים אבל בנ"ד דבשעת החליצה הרי לא ידענו כלל אם יש לו בן ושנהי' מוכרחים להכריזה לכהונה א"כ שפיר בזה בשעת החליצה לא הי' שייך שום מ"ע שלא לחלוץ ורק אח"כ כשנתגלה שהי' לו בן נתברר שלא היתה צריכה חליצה שוב אמרינן אמ"ל שהי' חליצה בטעות ומותרת לכהן

וראי' לזה מהא דיבמות דקי"ח וש"ע אהע"ז סימן קנ"ו סעיף י"ב באמרה מת בעלי ואח"כ מת בני הניתן לי במדה"י שכתב המחבר דאם היתה גרושה שאינה ראויה לכהן דאינה חולצת וכתב הב"ש סקי"ז בישוב דברי הרי"ף שלא הביא חילוק זה לפי דהכא מיירי שיצאה לבדה והיתה בחזקת זקוקה וגם השתא הרי מת גם הבן א"כ אין לנו שום נדנוד ספק לפוטרה מחליצה הואיל דבזה אין לנו רוב לסייע שנימא שמת הבן אחרי מיתת הבעל וממילא לא הי' לנו אז ספק שמא יתברר שלא היתה צריכה חליצה ואם באמת יתברר אח"כ שמת הבן אחר הבעל שפיר תהי' מותרת לכהן ועיקר האיסור לכהן הוי רק מכח מ"ע לכתחילה א"כ במידי דבשעת החליצה ליכא שום ספק שלא תועיל החליצה שפיר ל"ש לאסור מכח מ"ע ואחר החליצה שוב תהי' מותרת מכח אמ"ל עיי"ש נשמע מדבריו ככל הרעיון שכתבתי וז"ב

עתה נביא לענין המבואר במתני' יבמות דל"ה אין הולד של קיימא אסור בקרובותיה ונפסלה לכהונה והקשו בתוס' דהא תוך ג' ל"מ החליצה וכתבו בחד תירוצא דכיון דמה"ת מהני החליצה שפיר אסור בקרובותיה ועוד תירצו דגם מדרבנן בדיעבד מהני החליצה עיי"ש ובתוי"ט שם מובא רק תירוץ השני וצ"ב

ונלע"ד לומר עפ"י הנודע שיטת הרמב"ם ז"ל דחמץ חשוב דשיל"מ אף דאסור גם אחה"פ מדרבנן עכ"פ מ"מ ביאר הר"ן פסחים ד"ל בטעמו דמחומרת חז"ל א"א לצמוח קולא לענין ד"ת והר"ן ז"נ השיג עליו דכיון דכל הא דדשיל"מ לא בטל הוי רק מדרבנן א"כ דרבנן מהני לדרבנן וכסברתו מפורש בתוספות חולין דע"ג לענין הכשר בשחיטה עיי"ש ועיין ברמ"א אה"ע סימן מ"ב לענין קדושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן ע"ש

והנה בהא דמבואר בש"ס יבמות דכ"ו בנפלו ב' אחיות ליבום דאם אחת אסורה עליו מכח שניות חולצת ולא מתייבמת אף דכל עיקר הא דזיקה ככנוסה הוי רק דרבנן והכא כיון דהיו חסורה מכח שניות א"כ מדרבנן אינה זקוקה ואפ"ה אינו מתייבמת ונשמע מזה כשיטת הרמב"ם דע"י חומרת חז"ל אין לצמוח קולא אף לענין דרבנן וא"כ י"ל דשני תירוצי תוס' הנ"ל פליגי בסברת הרמב"ם והר"ן הנ"ל דבתירוץ א' ס"ל דכיון דמה"ת מהני חליצה תוך ג' א"כ ל"מ להקל אף דכל איסור חליצה לכהן וגם קרובי חליצה אינו רק מדרבנן אפ"ה ל"מ להקל ובתירוץ ב' ס"ל כסברת הר"ן דרבנן מהני לדרבנן ואם הי' חליצה תוך ג' פסול בדיעבד עכ"פ מדרבנן שוב הי' מועיל להקל בדרבנן בחליצה לכהן ולכך נדחקו דבדיעבד גם מדרבנן מהני חליצה תוך ג' ושוב א"א להקל גם בדרבנן א"כ התוי"ט דקאי אליבא דהלכה דחמץ נ"ה