מהר"ש חלק ג י

דשיל"מ ועכצ"ל משום דאסור אחה"פ מדרבנן ונשמע כסברת הר"ן דרבנן מהני לדרבנן לכך הביא התוי"ט רק תי' ב' שבתוס' ודוק היטב

נחזור להנ"ל דעכ"פ בחליצה תוך ג"ח ונתברר אח"כ שהי' וולד של קיימא דמותרת לכהן הואיל דאמ"ל שהי' חליצה בטעות וה"ה ביצאה צרתה למדה"י אף אם תחלוץ אם יתברר אח"כ שצרתה ילדה וולד מותרת לכהן והא דקתני התם לא תחלוץ הוי רק משום מ"ט לכתחילה אבל הכא דבשעת החליצה לא הי' לנו שום ספק שלא תועיל החליצה ושיהי' נצרך אח"כ להכריז לכהונה א"כ בשעת חליצה אין לנו שום מ"ע ואח"כ כשנתגלה שיש לו בן ממילא אמרינן אמ"ל דהי' חליצה בטעות ושפיר מותרת לכהן וז"ב

ובגוף הדבר שהביא כה"ג שיטת הראב"ד דיצא קול חליצה חוששין באמת באה"ע סי' נ' סעיף ה' ברמ"א פוסק דל"ח לקול חליצה ובב"ש סקי"ב כתב דקיל טפי מספק חליצה דבס' חליצה אסורה. עכ"פ לכתחילה לכהן ובקול חליצה אף לכתחילה מותרת דקול לא הוי אף בגדר ספק ולשי' הראב"ד קול שהוחזק בב"ד חשיב כבירור עיי"ש א"כ י"ל בנ"ד שנתברר שהי' חליצה בטעות גם הראב"ד מודה דל"ח לקלא הואיל דנתברר שהי' חליצה בטעות וע' תוס' כתובות דכ"ו שכ' דלענין דרבנן לכ"ע מבטלין קלא ומש"ה ביצא קול ב"ג ואח"כ יש תרי ותרי דעכ"פ מותר בתרומה דרבנן עיי"ש וז"ב והנה כת"ה העיר בענין מי שהי' במדה"י ונודע שמת והי' לו בנים כאן ומתו ויש ספק שמא מת הוא קודם בנו דאפ"ה צריכה חליצה ואסורה ג"כ לכהן אף דיש ספק שמא מת הבעל קודם ולא היתה צריכה חליצה והוית רק ס חליצה אפ"ה י"ל בגוונא דידעינין מתי מתו בניו רק הספק בזמן מיתת האב א"כ חזקת חי של האב מסייע דהשתא הוא דמת וגם חא"א מסייע דהיתה א"א עד עכשיו ושוב הי' החליצה כדת עכת"ד כה"ג

והנה לכאורה יש לדין בדבריו דאיך אפשר לאוקמה בחזקת חי הרי מת לפניך אך באמת כ"ז לשיטת הטו"ז ביו"ד סי' שצ"ז אבל לשי' הש"ך שם אף דמת לפנינו אפ"ה אמרי' השתא הוא דמת וא"כ הוי סד"ר נגד ח"א דלחומרא ואף דלכאורה יש לתמוה מהא דספק אם גט קדם למיתה קיי"ל דצריכה חליצה וכתב הר"ן משום דמת לפנינו חוששין שמא מת מקודם ועיין בשעה"מ הלכות מקואות אך באמת ז"א בשלמא התם דנגד החזקת חי יש חזקת זקוקה ליבום שפיר אמרי' כיון דהחזקת חי איתרע ע"י שמח לפניך א"כ כבר כתב בהג"ה אמ"ב אה"ע סי' י"ט דחזקה דאיתרע ל"ח בירור ושוב אדרבא חוששין לחומרא מכח החזקת זקוקה אבל הכא אדרבה החזקת חי וגם חא"א מסייע דהשתא הוא דמת א"כ לשיטת הריב"ש דזה חשיב ב' חזקות בוודאי ניחא ואף לשי' הנוב"י דהואיל דהוי מקושרות ל"ח בכלל ב' חזקות אבל עכ"פ החא"א מועיל בזה כמו התם החזקת זקוקה ושפיר אמרי' דהחזקת חי בתוקפו עד עכשיו ושפיר אסורה לכהן אבל באמת באם יתברר אח"כ דהבעל מת קודם שפיר תהי' מותרת לכהן וז"ב

עתה נבוא לחשש השני מצד שלא דר עם הפילגש בנשואין רק בזנות וכל העולם ידעו שנוהג עמה כמנהג אישות והחזיק אותה ואת הילד בביתו מי נימא דחשיב ע"י זה כבירור שהוא בנו וממילא פטורה מחליצה או ניחוש שמא זינתה גם עם אחר והנה לפי"מ דמבאור בב"ש סקט"ו יש בזה ג' שיטות שיטת הנמ"י דאף דמיוחדת לו מ"מ חוששין שמא זינתה גם עם אחר והולד הוא מאחר ושיטת הרא"ש בהודה מעצמו שבא עלי' ל"ח שילדה מאחר ושיטת הרמב"ם כפי הבנת הה"מ בדבריו עכ"פ במיוחדת לו מהני אף לפוטרה מיבום ול"ש שמא הוולד מאחר, וע' שו"ת רח"כ אה"ע סי' ט"ו שהשיג על הה"מ הנ"ל ופירש בהבנת דברי הרמב"ם דלענין חליצה אך במיוחדת לו מחמיר הרמב"ם. ורק לענין ירושה מועיל הודאותו הואיל דכתיב יכיר וכן כ' בספר ש"ש להקצה"ח ז"ל וא"כ י"ל אף להרמב"ם דמחמיר לענין חליצה ויבום מ"מ לפימ"ש בב"ש שם דעכ"פ בתרומה בזה"ז דהוי רק דרבנן מקילין מכח סד"ר לקולא וה"ה בארוסה שעיברה כיון דס' ממזר מותר מה"ת ואף ברוב פסולין כיון דרוב ל"ח בירור מותר מה"ת בס' ממזר וכמ"ש בפנ"י קידושין דע"ג ובש"ש פרק א' ושוב לענין דרבנן מקילין ולפי"ז נ"ל בנ"ד דנחלצה ואם ניסת לכהן לא תצא הואיל דהוי רק ס' חליצה וחליצה לכהן לא הוי רק דרבנן י"ל סד"ר לקולא

איברא דיש לעורר בשלמא בהא דיבמות דכ"ד בשנים שקידשו ב' אחיות ומתו דמעולם לא היה לנו לדון לענין איסור תורה דהא הנשים בוודאי צריכות חליצה או מאחים של זה או משל זה ובכה"ג דהוי ספק דסתרי אהדדי לכ"ע ס' ד"ת מה"ת לחומרא ורק בס' ממזר חידש המהרי"ט דגילתה התורה דמותר אף בסתרי אהדדי כגון להתירו בבת ישראל וממזרת אבל בעלמא אסור בסתרי אהדדי וכדומה כ' בר"ן שילהי פסחים בהא דאמרו לה תרי כסא קמאי ואמרי לה בתראי דל"ש לומר סד"ר להקל כיון דא"א להקל בתרווייהו דהוי סתרי אהדדי לכך מחמירין בשניהם עיי"ש ועיין במלמ"ל פ"א ממגילה מ"ש בזה א"כ היכי דנחלצו מאחיו של אחד וקדם השני וכנסה אף דהוא כהן לא תצא כיון דלידת הספק הוי רק עכשיו אי שריא לכהן או לאו שפיר אמרי' בס' חליצה לכהן דהוי רק מדרבנן דאזלינין לקולא אבל הכא שיש לו בן מפנויה א"כ אם לא ניחוש שזינתה עם אחר תהי' אשתו מותרת לשוק אף בלא חליצה א"כ ספק זה אי זינתה עם אחר או לא נוגע לענין איסור תורה א"כ אף אחר החליצה נהי דהשתא ליכא נ"מ רק לענין כהן דהוי רק דרבנן אפ"ה א"א לומר סד"ר לקולא כיון דדמי להא דסי' ק"י בספק דרוסה שנתערב באחרים דאסור מכח דהוי ס' בנתגלגל וז"ב

ובזה י"ל קושית התוס' שם בהא דמת תוך שלושים ונתקדשה לכהן אינה חולצת והקשו בתוספות אמאי לא תחלוץ הא ס' חליצה שריא לכהן ועפ"ז ניחא דהרי הכא נולד הספק קודם החליצה ונוגע הספק גם לענין ד"ת ואם מחמירין בד"ת ונבוא אח"כ להקל שתשאר תחת הכהן מכח סד"ר לקולא שוב חשיב כנולד הספק בד"ת דאסור גם אח"כ אף שנוגע רק לדרבנן ואף דהכא לא דמי להא דס' דרוסה דהתם בשעה שנולד הס' בד"ת לא ידענו שנהי' מוכרחים אח"כ לדון לענין דרבנן א"כ שפיר י"ל כיון דכבר הוחמרנו בספק זה בשעה שהי' נוגע לד"ת שוב א"א להקל בס' זה אף אחר שנוגע לדרבנן אבל הכא במת תוך שלושים ונתקדשה לכהן י"ל דדמי להא דספק ביצת נבילה דקיי"ל דאף שגוף התרנגולת אסורה מכח ס' ד"ת אפ"ה הביצה מותרת מכח סד"ר וע' שו"ת בית אפרים או"ח סי' מ"א שהעיר ג"כ בסברא זו לענין ס' חמץ שעעה"פ עיי"ש ה"ה הכא דתיכף בשעה שהי' נוגע לענין ד"ת תיכף ידענו דיהי' ג"כ נ"מ לענין דרבנן ושוב בכה"ג נהי דלענין ד"ת מחמירין אפ"ה יש להקל לענין דרבנן אך באמת התם בחמץ שעעה"פ באמת ידענו דאחה"פ יהי' המאכל מותר מכח סד"ר דלהחמיר לאסור באכילה אחה"פ חשיב כדיעבד ורק לגרום סד"ר אסור אבל אם הסד"ר הוא מאליו שפיר מותר ושוב יפה כ' הבית אפרים דבכה"ג ל"ח ס' בנתגלגל אבל הכא גם