מהר"ש חלק ג פח

וודאי ועי' שו"ת מהרש"ם, ח"א סי' קץ ומ"ש שם על הגליון אבל עכ"פ אם הס' על גוף חיוב השטר א"י להוציא מס' אף בשטר גמור ומכ"ש בוועקסיל דגרע לענין זה משטר ורק בתביעה שיש להלוה ממק"א וא"י לזכות בו רק ע"י קי"ל בזה דעת הש"ך בספר תק"כ דל"מ לומר קי"ל והאו"ת חולק עליו ועי' שו"ת נוב"י מהד"ק חו"מ סי' ו' ובשו"ת בית שלמה סי' ל"ו ובספרי ח"ב סי' ע"א עכ"פ הכא שיש ס' אם חל החיוב דהוי ערב שלא בשעת מתן מעות א"כ פשיטא דמס' א"י להוציא ממון מבעל השטר

ובפרט שבאמת נראין הדברים שבטעות נשלח הוועקסיל דהא כיון שהוועקסיל שלו כבר עבר זמן הפרעון א"כ לא שביק אינש חוב שכבר הגיע זמן הפרעון לפרוע חובו שלא הגיע זמנו א"כ אומדנא מהני עכ"פ להחזיק וכבר כתבתי דנהי דבעהש"ט לא מיקרי מוציא ומהני מיגו מ"מ עכ"פ מוחזק ל"ח וגם השני ל"מ מוציא ומהני אומדנא ובפרט שי"ל דהוי כאומדנא גדולה דמהני אף בתלוי בדעת שניהם כנודע משו"ת הרא"ש לענין המירה אחות המשודכת ולדעת מהר"ש יונה מהני אומדנא להחזיק אף בתלוי בדעת שניהם ובפרט שי"ל לפמ"ש בש"ך סימן פ"ב דבכתובה ל"מ מיגו להוציא אף שיש שטר משום דאף לדברי האשה מ"מ לא נתנה מעות להבעל רק שיש לה חוב על בעלה מחמת הכתובה וכיון שנולד ס' על החיוב דשמא זינתה אחר הנשואין וא"כ יש ס' על התחלת החיוב מש"ה ל"מ מיגו עיי"ש ה"ה הכא עכ"פ אביהם לא לוה רק שנתחייב בתורת ערבות ואם יטעון הערב טענה לפטור לא יועיל טענת מיגו של התובע כיון שיש ס' על התחלת חיוב מכ"ש דעכ"פ מועיל האומדנא לפטור מהערבות ועיין שו"ת בי"ש סימן ל"ט שכ' דאם נראין שדברי הנתבע הם אמת יכולין אף במקום שטר ליתן שבועה להנתבע ולפטור מכ"ש הכא שהתובע טוען א"י פשיטא דאם הנתבע יקב"ח שלא רצה להתחייב על ערבות חדש רק שהי' סובר שוועקסיל שלו הוא תח"י האיש ששלח לו הוועקסיל ותומ"י כתב לו שחוזר מהתחייבת ואז עדן לא גרם לו שום הזק דהא לא הי' עוד זמן הפרעון ולא החזיר הוועקסיל הישן ואז אחר הקב"ח כוודאי יפטור מכו"כ כן נראה לפענ"ד בס"ד ברור לדינא: באעה"ח ג' שופטים תרס"ח ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"ג. להרב הה"ג כש"ת מו"ה מרדכי הכהן שטראססער נ"י אבד"ק אלטענס- דארף יצ"ו

בדבר שאלתו באיש שבא לבית אחי אמו ומצא שם בתולה אחת שהוא בת אחות אמו והי' מונח על השולחן טבעת של בעל הבית הוא דודו וקידש בהטבעת הנ"ל את הבתולה והי' זה במעמד בעה"ב אך הבעה"ב לא אמר לו שמקנה לו הטבעת ולא הי' שום איש בבית רק הבעה"ב לבדו ראה הקידושין והמקדש אומר שנתכוין להשטות זה תורף השאלה בקצרה אם צריכה גט וזה תשובתי בס"ד

הנה כת"ה חושש לשי' הרמ"א שכ' בשי' הרמב"ם ז"ל דקרובי אם הוי רק פסולי דרבנן ובפסולי דרבנן חוששין לקידושין הנה מ"ש כת"ה דכיון דהטבעת היא של העד והביא דברי המקנה דהשליח אם מקדשה במעות שלו אינו נעשה עד באמת לא דמי לדברי המקנה דשם מיירי דהשליח נותן מעות שלו ומהני בקידושין אם אומר הילך מנה והתקדשי לפלוני א"כ שפיר י"ל דנהי דלענין גוף הקידושין אמרינן שליח נעשה עד ול"ח כגופו דשם לשי' רוב הפוסקים הפעולה מתיחס להמשלח כשי' הטור באה"ע בסימן קכ"א דאם נשתטה המשלח בשעת כתיבת הגט פסול א"כ גם כשמקדשה ע"י שליח גוף הפעולה מתיחס להמשלח שפיר השליח אין עליו שם בעל דבר ונעשה עד אבל אם הוא נעשה עד על נתינת מעות משלו לצורך קידושי חבירו א"כ נהי דגוף הקידושין מתייחס להמשלח אבל עכ"פ חשוב כמעיד שהוא נתן כסף לצורך קידושי חבירו אבל עכ"פ חשוב השליח בע"ד לענין נתינת המעות ושפיר חשוב בגדר בע"ד

אבל בנ"ד דהעד לא נתן הכסף לצורך קידושי חבירו רק המקדש לקח הטבעת וא"ל דרצון הבעלים להקנות לו הטבעת א"כ כבר קנה המקדש הטבעת קודם שקידש בו א"כ חשוב בשעת קידושין כמקדשה בחפץ שלו א"כ שוב שפיר יוכל הבעה"ב להיות עד דפשיטא אם השליח נתן חפץ במתנה להמשלח ואח"כ נעשה שליח למי שקיבל ממנו החפץ במתנה דשפיר נעשה עד הואיל דכבר קנה החפץ וה"ה בנ"ד שייך סברא זו אך באמת נלע"ד דהכא חשוב כאילו קידש בחפץ שאינו שלו אף דקיי"ל בשאל חפץ מחבירו והודיעו שרוצה בו לקדש את האשה דמקודשת דאמרינן בוודאי הקנה לו באופן המועיל וא"כ ה"נ י"ל הכא ש שראה שלוקח הטבעת לצורך קידושין נימא שהקנה לו אך באמת י"ל דבאמת נודע דבאתרוג לא סמכינן אסברא זו וי"ל דנהי דיש אומדנא מ"מ ל"ח רק בגדר רוב ולא מהני בממון אך ידוע שי' התוס' ב"מ דק"ג דבמטלטלין השואלין אם יש ס' אם כבר כלתה זמן השאלה השואל חשוב מוחזק ואף דבתוס' ב"ב מפורש להיפוך אך בנה"מ מסיק כשי' התוס' ב"מ עיי"ש סי' מ"ב ולפ"ז י"ל היכי דשואל חפץ והודיעו שרוצה לקדש בו א"כ לע"ע כל זמן שלא קדשה לא כלה זמן השאלה א"כ בוודאי השואל חשוב מוחזק אף לשי' התוס' ב"ב ונהי דשאלה ל"מ לעניין קידושין אם לא הודיע לה שהוא שאול ושמקדשה בהנאת קישוט עכ"פ כיון דיש אומדנא דרוצה להקנות לו במעמ"ל ונהי דל"ח האומדנא רק בגדר רוב מ"מ כיון דהשואל מוחזק א"כ ל"צ הרוב להוציא רק מחזמ"ק לחוד כבר נודע מ"ש הקצוה"ח בסי' ר"פ דבקרקע מהני רוב כיון דא"צ רק לקלקל חמ"ק לחוד א"כ ה"ה הכא כיון, דעכ"פ השואל ל"ה מוציא שפיר מועיל האומדנא לומר שנתן לו באופן המועיל אבל בנ"ד שלא השאיל לו הבעה"ב כלל הטבעת רק שנטלו מעצמו ויש ס' אם הסכימו הבעלים להקנות לו הטבעת שפיר מס' לא מפקינן מחזקת בעלים הראשונים וחשוב כמקדש בטבעת שאינו שלו וז"ב

חוץ מזה בקידושי בע"א דעת הב"ח דנאמן לומר שכיון להשטות ואף. דהח"מ והב"ש דחו עפ"י שיטת התוס' ב"ב דל"ד באמת בא"מ כתב דלחד תירץ בתוס' שם היכי דא"צ לישבע נגד העד מהני מיגו וא"כ לפמ"ש בנו"ב דהא דחוששין לקידושין בע"א הוא רק חשש דרבנן א"כ הוי רק ס' בדרבנן שמא היכי דא"צ לישבע נגד העד מהני מיגו וגם חשוב ס"ס שמא קידושין בע"א ל"מ דהא מקילין במקום עיגון ושמא מהני מיגו נגד ע"א היכי דא"צ לישבע נגדו ובפרט לפמ"ש הנה"מ סי' פ"ז דמש"ה בפקדון בשטר אם טוען החזרתי דצריך לישבע מהני עד המסייע לפוטרו אף דטענת החזרתי דנאמן בשבועה הוא רק במגו דנאנסו