מהר"ש חלק ג פז

זה הוא דבר קשה דאם יתערב בלח אז ל"מ לשיטת הש"ך דחשוב מבשא"מ א"כ יתן טעם בשומן כשר ואף באיסור דרבנן שנתערב צריך ס' בא"מ עכ"פ מדרבנן גזירה אטו איסור ד"ת דהא קיי"ל טע"כ ד"ת ואף א"נ כשי' הכו"פ דדם המובלע בבשר עם הבשר חשוב מב"מ מ"מ גם במב"מ אם נתערב בלח אף באיסור דרבנן צריך ס' אף דהוי כעין גזלג"ז מ"מ כתב הפמ"ג דאף לשי' הש"ך צריך ס' דחשוב כאוכל הכל ביחד וא"כ שוב י"ל דאם יתערב בלח יותסר עד ס' אך באמת לפמ"ש בשו"ת הגרע"א סי' ל"ח דמש"ה מותר להוסיף על השומן משום דהדם כבר נתערב בהשומן והוי רק כמוסיף דמותר באיסור דרבנן ולפי"ז י"ל דלפ"מ שכ' בכו"פ דהדם עם השומן חשוב מב"מ א"כ כבר חשוב כנתערב ברוב ביבש דשוב מותר לבשלו ואף דקשה לסמוך ע"ז מ"מ התרתי למלוח השומן ואח"כ לחלוט השומן ברותחין שמעלה רתיחות ולהוציאו בעוד המים רותחין ואח"כ לבטלו ברוב דבאמת לשיטת כמ"פ מהני חליטה לצמות הדם ואף דאין אנו בקיאין בחליטה מ"מ מפורש בהג"ה יד שאול יו"ד סי' שצ"ג לענין חלה שנפל בתבשיל רותח דיש להתיר דחשוב חליטה ואינו בולע וא"כ ע"י שמבטלו אח"כ ברוב עכ"פ ליכא חשש איסור ד"ת לשי' הכו"פ דדם עם שומן חשוב מב"מ א"כ גם באיסור תורה מב"מ בלח בטיל ברוב ובפרט דדם שבישלו אינו רק דרבנן שוב לענין איסור קל כזה וגם בצירוף שי' השב"י דשומן אווז אינו מתקשה אף אחר ג"י א"כ שוב ע"י חליטה עכ"פ הוי ס"ס להתיר שמא כשי' השבו"י ושמא מועיל חליטה א"כ מהני אח"כ לבטלו ברוב אף בלח ואך יען שאיש אחד בישלו קודם חליטה שלא הי' בפה ולא נודע לו שהי' ההוראה לחלטו ברותחין ויש שומן הרבה ויש הפסד גדול ע"כ הורתי לבטלו אח"כ ברוב שומן כשר היינו לבטלו טיפין טיפין שבכל פעם יהי' בההיתר ס' נגד האיסור ואח"כ יוסיף עליו עוד בכשיעור שבכל פעם יהי' ס' נגד מעט האיסור שנשפך בו ואף שלאחר שמוסיף שוב נרגש הטעם מ"מ כיון דעכ"פ נשאר רוב ומב"מ בטל ברוב מה"ת אף בלח ויש עוד צירוף שי' רש"י והראב"ד ז"ל דאמרי' קמא קמא בטל ואף להפוסקים דאמרינן חוזר וניעור אם נרגש הטעם מ"מ לשיטת הכו"פ היא רק מדרבנן כמ"ש התוס' בבכורות כ"ב שוב באיסור קל כזה דדם שבישלו דרבנן וגם שהה ג' ימים הוא רק חומרות הגאונים וגם בשומן כ' השבו"י דאין בו החומרא דשהה ג' ימים שוב סומכין אהא דאמרינן קמא קמא בטל ובפרט שגם אח"כ עכ"פ נשאר רוב שומן כשר פשיטא דיש להתיר לערבו בשומן כשר מעט מעט וגם אחר כל התערובות יושאר רוב שומן כשר ובפרט שאין דרך לאכול שומן בעין רק מערבין אותו בתוך מאכל א"כ כיון דלח בלח לא נעשה נבילה ובפרט בס' איסור לשיטת הט"ז בסימן ס"ד ל"א חנ"נ שוב בוודאי יהי' בתבשיל ס' נגד מעט דם הנשאר בהשומן שוב בוודאי יש להתיר בלי פקפוק כנלע"ד ברור בס"ד: באעה"ח יועש"ק ויגש תר"פ לפ"ק פה קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"ב. להרב הה"ג מו"ה דוד אלימרך נ"י ראב"ד ד"ק דינוב יצ"ו

בדבר שאלתו באיש אחד שבניו הי' חייבים לו סך ששה מאות ר"כ ונתנו לו וועקסיל והוא חתם ג"כ א"ע על הוועקסיל וקיבלו המעות מאיש א' וכאשר הגיע זמן הפרעון שלחו לו בניו סך שלש מאות ר"כ במזומנים וגם וועקסיל ע"ס ג' מאות ר"כ שהוא יחתום ג"כ א"ע עליו וישלח לאיש המגיע לו הסך הנ"ל אך בניו הי' חייבים ג"כ לאיש אחר סך כזה דהיינו ששה מאות ר"כ ואביהם טעה ודימה שהוועקסיל שלו היא תחת יד איש השני שבניו חייבים לו חוב אחר על וועקסיל שלהם לבדם ושלח לאיש השני הוועקסיל והסך שלש מאות ר"כ ותיכף אחר שלחו נודע כי טעה כי הוועקסיל שלו אין תי' רק אצל אחר כי המלוה האמיתי עשה לו פראטעסט על הוועקסיל שלו אך המעות ששלח להשני קיבל עוד בחזרה מהפאסט אך הוועקסיל כבר נשלח למקום המלוה השני וכתב לו תומ"י כי נשלח לו הוועקסיל כטעות והראי' כי לא הגיע עוד זמן הפרעון של החוב שחייבים לו בניו על וועקסיל שלהם לבדם והמלוה השני לא השיב אז דבר וכעת תובע מאביהם הסך שלש מאות ר"כ שנרשם על הוועקסיל וטוען כי לא השיג שום מכתב שנשלח הוועקסיל בטעות וכעת א"א לגבות מהבנים כי ירדו מנכסיהם ואביהם טוען כי כתב לו תומ"י כי בטעות נשלח לו וועקסיל בחתימתו זה תורף הטו"ת בקצרה

והנה מה שטען האיש שחתם א"ע על השטר שחתימתו הי' בטעות דהיינו שרצה לשלוח הוועקסיל לאיש שהי' מונח תח"י וועקסיל שלו ונדמה לו שהוועקסיל שלו מונח תח"י האיש ששלח לו הוועקסיל

באמת טענת טעיתי ל"מ רק במקום דנאמן לומר פרעתי או משטה אבל נגד וועקסיל דקיימ"ל דא"י לומר פרעתי דלענין זה יש לו דין שטר בעדים משום דכיון שיוכל לגבות בו בערכאות חושש מלהניח שטרו בידו א"כ כיון דאין לו שום מיגו אינו נאמן לומר טעיתי וכמ"ש בש"ך ריש סי' פ"א ועיין שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קפ"ז ועיין תוס' גיטין דף י"ט

אך באמת יפה כתב כת"ה כיון דנראה שהוא לא רצה כלל להתחייב להאיש האחר רק בתורת ערבות נגד בניו ואף א"נ שידע שהוועקסיל שלו אינו תח"י האיש הלז עכ"פ י"ל דהוי כערב שלא בשפת מתן מעות וכמ"ש בשו"ת שבו"י ח"ג סימן קמ"ה בשלמא אם על הוועקסיל השני לא הי' נחתם רק אביהם לחוד וכבר החזיר להם הוועקסיל שלהם א"כ הוי כפטר על פיו דחייב אבל כיון דעדן לא החזיר להם הוועקסלין הישנים דעדן לא הגיע זמן הפרעון וגם הם בעצמם חתמו א"ע על הוועקסיל השני א"כ הוי רק בתורת ערבות א"כ י"ל דהוי כערב שלא בשעת מתן מעות כמ"ש השבו"י ועי' שו"ת בית שלמה חו"מ סי' ל"ט שפסק כן ובפרט אף אם נחשב ס' דדינא מ"מ נודע שיטת רוב הפוסקים דבס' על השטר אם השטר בתוקפו א"י להוציא מהמלוה אף בשטר בעדים מכ"ש בוועקסלין ולא מבעיא לשי' רוה"פ דבעיא בבריא היאך בש"ס ב"ב דקל"ב פסקינן דאינה גובית כתובתה חזינן דס' בשטר א"י להוציא ול"א שטר העומד לגבות כגבוי דמו ואף לשי' הרי"ף דגובית כתובתה י"ל דהטעם דס' מחילה א"י להוציא מידי חיוב ברור ועי' שו"ת מהרי"ט סימן קל"א שכ' דס' מחילה אינה מוציא מידי חיוב וודאי ובמק"א ביארתי דכתובה דלא ניתנה לגבות מחיים י"ל דלא חל כלל החיוב קודם שמת א"כ אף ס' מחילה מהני אבל בחוב שכבר נתחייב אף כ"ז שלא הגיע זמן הפרעון אפ"ה חיוב איכא ועדיף מכתובה וכמ"ש התוס' והר"ן דבכתובה ל"מ מעמ"ש ועי' בש"ך סי' פ"ב שכ' דבכתובה ל"מ מיגו להוציא אף שיש לה שטר כתובה עיי"ש עכ"פ בעלמא ס' מחילה אינו מוציא מידי חיוב