מהר"ש חלק ג פו

אדרבה רק בהא דס' דרוסה שנתערב כי בשעה"מ פו' ממקוואות דבשעה שנולד הס' לא ידענו שנצטרך לדון על הס' לעניין דרבנן דהא לא ידענו שיתערב בהיתר א"כ כבר הוחלט הס' בעודו ס' ד"ת אבל היכא דתיכף בשעת לידת הס' נולד על ד"ת ודרבנן ביחד מקילין לענין דרבנן וכהא דס' תרנגולת נבילה אף דמחמירין לעניין התרנגולת מקילין לעניין הביצה ועיין במ"ל ה' מ"א שכ' דא"נ דאיסור סחורה בדברים האסורים אינו רק דרבנן היו מותר לסחור בס' איסור תורה אף דלאכילה הוי ס' ד"ת מ"מ לענין סחורה מקילין

ונודע מ"ש קצת פוסקים דבס' בכור יהי' מותר להטיל מום א"נ דהטלת מום אינו רק מדרבנן בזה"ז וחוץ לזה הכא בוודאי ל"ש לומר דיהי' אסור לכבת ע"י עכו"ם מטעם זילזול דבשלמא בס' בירך כיון דמברך הג' ברכות ע"כ נראה לכל העולם שיש עכ"פ ס' אם בירך דאם בירך כבר הי' אסור לברך עוד הפעם ושפיר אם מיקל מס' שלא לברך ברכה ד' יהי' זלזול בדרבנן אבל הכא חוץ מזה דיש ס' תורה אי אסור כיבוי חוץ לזה יש בזה עכ"פ וודאי איסור דרבנן א"כ מזה שאין מכבה בעצמו אינו ניכר שהוא מחמת ס' איסור תורה דהא י"ל דפורש מחמת שהוא וודאי איסור דרבנן ולענין לעשות ע"י עכו"ם שרי בדרבנן א"כ ממילא ל"ח זלזול וז"ב ופשוט דרך משל אם הי' הדין דבשר בהמה בחלב יהי' איסור הנאה רק מדרבנן והי' ס' על חלב אם נפל בו בשר בהמה או רק בשר עוף דפשיטא דהי' מקילין לעניין הנאה דהוי ס' דרבנן ול"ש לומר כיון דמחמירים לעניין אכילה דהוי ס' ד"ת נחמיר ג"כ לעניין הנאה דרבנן ז"א דלעניין אכילה א"צ לדון כלל מכח הס' דגם בשר עוף בחלב אסור באכילה עכ"פ מדרבנן וא"צ לדון רק לעניין הנאה והוי ס' דרבנן ה"ה כאן לכבות בעצמו אין צריכין לדון מכח ס' ד"ת דעכ"פ מדרבנן אסור ועיקר הס' רק לעניין עכו"ם דאם יש בזה איסור תורה ע"י ישראל אסור ג"כ ע"י עכו"ם ושוב עיקר הס' לעניין ע"י עכו"ם ושוב הוי ס' דרבנן יצא דאם נחליט דבזה ל"ש פחמין א"כ י"ל דגם לר"י דמחייב במשאצ"ל מ"מ ליכא איסור ד"ת אף ע"י ישראל ושוב ע"י עכו"ם מותר וגם שמא הלכה כר"ש והיכא דל"ש פחמין לא משכחת איסור תורה ומותר ע"י עכו"ם ואף אם נחוש דכאן שייך ג"כ פחמין מ"מ שמא קיי"ל כר"ש במשאצ"ל ממילא היכא דאינו מכוין לעשות פחמין ליכא רק איסור דרבנן והיכא דל"ש החשש שמא מתוך שבהול על ממונו יכבה בעצמו יש להתיר ע"י עכו"ם וגם יש לצרף שאר היתרים שכ' כת"ה ע"כ מכל הני טעמי אם באמת יש צורך להדליקם בביהמ"ד דע"ז יתרבה האור יש מקום להתיר ע"י עכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר מע"ש והעיקר דתלוי בראות עיני הבד"צ דק' צאנז וז"ב ועיין שו"ת מהרש"ם סי' רמ"ז ח"ב שכ' ג"כ דמותר לכבות העלעק- טרי בליל ש"ק ע"י עכו"ם וז"ב בס"ד: באעה"ח ב' נצבים בעת"ר לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"א

בדבר השאלה שקנו בעיר רחוקה איזה מאות אווזות פטומות ונשלחו משם ועס"י סיבה נתעכבו בדרך עד אחר ג"י והי' הפסד גדול מאוד מכמה אלפים כתרים והבעלים המה לא עשירים ובאו לשאול כדת מה לעשות

והנה אף כי אנכי מיראי הוראה עכ"ז מצאתי להתיר א' הכבדים מהאווזות הפטומות שיש בזה הפסד רב לבשלם אחר צלי' והטעם אף שלשי' הסוברים דבשר ששהה ג' ימים אין לבשלם אחר הצלי' והטעם כ' הש"ך די"ל דמחמת היובש אין כל הדם יוצא ע"י צלי' ויצא אח"כ ע"י הבישול ועפי"ז כתב הפמ"ג דגם בכבד ששהה ג"י דאסור לבשלו אחר צלי' לכתחילה מ"מ בח"ד מביא דבהפ"מ יש להתיר דכיון דמתירין בדיעבד גם בבשר ששהה ג"י אם בישלו אחר הצלי' ע"כ דשיטת המתירין עיקר שוב בהפ"מ יש לסמוך גם לכתחילה ובפרט בדם הכבד דנסתפק בש"ס ולשיטת הר"ת הס' גם בלי מליחה והטעם די"ל דדם הכבד מותר דכמו דהתירה התורה דם הכבד עצמו ה"ה די"ל דדם המובלע באברי' מותר ואף לשיטת הפוסקים דבלי מליחה פשיטא דאוסר בשר הנתבשל דדם המובלע לא גרע משאר דם האיברים רק הס' שמא גם ע"י מליחה אינו יוצא דם הנבלע בה כיון שפולט דם של עצמו הרבה מעכב מלהפליט דם האברים מ"מ עכ"פ אחר צלייתו יש ס"ס להתיר שמא ליכא בכבד כלל דם של איסור ושמא כבר יצא כולו ע"י צלייתו וכיון דבדיעבד סמכינן אשיטת הסוברים דמותר לבשלו אחר צלייתו ע"כ דסמכינן דצלייתו הוציא כל הדם שוב לענין לכתחילה מצרפין שיטת ר"ת די"ל דדם הכבד אינו אוסר אף בלי מליחה ונודע שי' הר"ן פ' הכותב דדבר שבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה ובפרט דדם הכבד לשי' רוב הפוסקים אינו רק דרבנן ונהי דכ' הפמ"ג דדם הכנוס בסמפונות הוא ד"ת מ"מ י"ל דאם בישלו אח"כ במים כיון שעכ"פ יצא רוב דמו ע"י צלי' א"כ נגד מעט דם הכנוס בסמפונות הנשאר יש ס' במים ובאיסור קל כזה יש לסמוך לשער באומד יפה כמ"ש הש"ך ס"ק נ"ז ונגד דם הכבד עצמו דהוי רק דרבנן שוב יש לסמוך דכבר יצא ע"י צלי' ואף שי"ל דאין לבטל לכתחילה מ"מ באמת יש ס' שמא כבר יצא כל דמו ע"י צלי' דהא בדיעבד מתירין אף בבשר בבישלו אחר צלי' ורק לכתחילה חוששין שמא יש בו עוד קצת דם עכ"פ אין כוונתו לבטל האיסור דהא אינו יודע אם יש בו דם שוב ליכא חשש משום מבטל איסור ובפרט בס' איסור לשי' כ"פ מותר לבטל ובפרט בס' איסור דרבנן ע"כ מכל הני טעמא התרתי הכבדים לבשלם אחר צלייתם והבשר ימכרו לנכרים כדין בשר טריפה

אך יען שבאווזות פטומות העיקר היא השומן יש לעיין בזה והנה אם הי' אפשר לבטלם ברוב שומן אחר ביבש הי' מקום לסמוך כיון דבדיעבד קיי"ל בבשר ששהה ג"י מותר ע"י ביטול ברוב והגם דלשיטת הש"ך רק לבשלו כ"א לבדו מותר ה"ט דהש"ך לשיטתו דחשוב מבשא"מ וא"כ באמת הקשה דמבשא"מ גם ביבש צריך ס' ורק שי"ל דבאיסור דרבנן ל"ג שמא יבשלם ויתן טעם כמ"ש הש"ך בסי' ק"ט ועיין בדג"מ ובפמ"ג אבל עכ"פ בשעת בישול יתן טעם ושוב יאסור אבל לפמ"ש הכו"פ ועוד כמה פוסקים דדם הנבלע דרך ציר חשוב מב"מ שוה בטעם עם בשר א"כ במב"מ שנתבטל ברוב לשי' הרא"ש מותר לבשלם ביחד ואיסור קל כזה שהוא רק חומרות הגאונים ודם שבישלו דרבנן ובפרט בשומן דלשי' השבו"י שומן אווז יוצא ע"י מליחה גם אחר ג' ימים א"כ שוב בוודאי אם נתבטל ביבש מותר לבשלו גם בקדירה אחת

אך יען שלא הי' באפשרות לערבם ביבש כי לא היי להם שומן אחר ושאלו אולי יש מקום להתיר שימלחו השומן שעבר עליו ג' ימים וידיחנו מקודם ואח"כ כדין ויבשלו ואח"ז אם יזדמן להם שומן אחר כשר כדינו יוכלו לבטל השומן ברוב שומן כשר ובאמת