מהר"ש חלק ג פה

א"א אבל עכ"פ לא סמכינן ע"ז לחוד אף לענין דיעבד ממילא גם בצירוף אמירת עכו"ם בלי מסל"ת לא יועיל על לכתחלה אך כיון דעכ"פ ע"י אמירת העכו"ם אף בלי מסל"ת בצירוף האומדנא דנאבד זכרו יועיל עכ"פ לענין דיעבד שלא תצא ע"כ דעכ"פ נסתלק החשש איסור תורה ע"י אומדנא בצירוף אמירת העכו"ם אף שלא במסל"ת דמה"ת אין חילוק בין לכתחילה לדיעבד כמ"ש התוס' גיטין ד"ג א"כ לפי פשטות דברי הב"ש משמע דכשבא לב"ד חשוב כמתכוין להעיד וא"כ אינו רק פסול דרבנן ובזה מסופק המהרבי"ל די"ל דמועיל אם יגיד אח"כ במסל"ת ובפרט דשי' הרא"ש שהובא בבאה"ט ופתחי תשובה גם כשבא לב"ד חשוב כמסל"ת א"כ עכ"פ אם יגיד העכו"ם שנית במסל"ת יהי' חשוב ס"ס להתיר שמא גם דיבור הראשון הי' חשוב מסל"ת כשי' הרא"ש ואף לשי' הב"ש מ"מ בנתכוין להעיד יש ספק שמועיל אם אומר אח"כ במסל"ת דכיון דאף בלי מסל"ת מ"מ ליכא חשש איסור תורה דבדיעבד מועיל אמירת העכו"ם אף בלי מסל"ת ובצירוף הא דאבד זכרו כמה שנים א"כ לענין לכתחילה סמכינן אס"ס שמא גם דיבור הראשון הי' חשוב מסל"ת ושמא במתכוין להעיד מועיל אם אמר אח"כ במסל"ת ע"כ מכל הני טעמי נלפענ"ד שאם יגיד העכו"ם שנית במסל"ת גמור אז יש מקום להתיר האשה המדוברת ויראה כת"ה לצרף בזה עוד רב גדול אז יישבו ב"ד של ג' ביחד להתירה כדת והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח ג' שמות שנת תרפ"ג קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ'. להרב מו"ה פייביש נ"י מוצד"ק צאנז יצ"ו

עד"ש אי מותר לכבות נרות העלעקטרישע בבהמ"ד בשבת ע"י עכו"ם וכת"ה האריך בזה ותוכן הדבר נודע דיש ג' שיטות בזה שיטת בה"ג המובא בתוס' גיטין ד"ח וב"ק ד"פ דלצורך מצוה מותר אמירה לנכרי אף במלאכה ד"ת וי"ל דאין חילוק בין מצות מילה לשאר מצות אך שיטת הרמב"ם ז"ל דגם לגבי מילה אינו מותר אמירה לנכרי רק בדרבנן ושיטת התוס' ורמב"ן שם דלשאר מצות אף שבות דשבות אסור והובא כ"ז בר"ן ס"פ רא"דמ ובש"ע או"ח סימן ש"ב. והנה שיטה הג' מביאים ראי' מהא דנכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה אף לר"ש דמשאצל"ג פטור ונשמע דאסור אמירה לנכרי אף בדרבנן וכת"ה הביא דלשי' הרמב"ם דס"ל דאמירה לנכרי במלאכה דרבנן שרי ותיקשי לכאורה ממתני' זו הנה באמת הרמב"ם ז"ל פסק משאצ"ל חייב וכת"ה הביא שי' הר"ן דבכיבוי הואיל דצריך לפחמין הוי ד"ת לכך גזרו בכ"ע

באמת המעיין בר"ן פ' חביות מפורש טעם זה רק אהא דהוקשו דהא מוכח בש"ס דבמקום פסידא מותר שבות אף ע"י ישראל ע"כ כתב דהכא הרואין לא ידעו החילוק אי צריך לפחמין אבל הא דאסור גם ע"י נכרי הוא רק משום דאדם בהול על ממונו יש לחוש שמא יעשה בעצמו ועיין במג"א סימן של"ד סק"ל שהביא גם דברי הר"ן הנ"ל ומוכח דבאמת מצד אמירה לנכרי לחוד לשי' המתירים שבות לצורך כל מצוה ק"ה דהי' מתירין כיבוי היכי דא"צ לפחמין ועכצ"ל כן דאל"כ תיקשי לשיטת המתירים גם אמירה לנכרי במלאכה ד"ת לצורך מצוה וה"ה לצורך הפסד ממונו ועיין תוס' פסחים די"א דהפסד מצוה חשוב כמו הפסד ממון א"כ תיקשי ממתני' דידן דנכרי שבא לכבות ואף שי"ל דקאי לר"י דמשאצ"ל חייב לר"י מ"מ מותר אמירה ועכצ"ל דשם הטעם משום דאדם בהול על ממונו ויש לחוש שמא יכבה בעצמו וא"כ גם לשי' הסוברים דאמירה לנכרי במלאכה ד"ת אסור עכ"פ כיון דמתירין אמירה לנכרי בדרבנן ה"ה דמתירין לכבות ע"י נכרי היכי דא"צ לפחמין והיכי דליש הסברא דאדם בהול על ממונו שמא יבוא לכבות בעצמו ונשמע דלכבות נרות בביהכ"נ דא"א להניחם דלוק כל הלילה דיש לחוש שמא יבא לידי סכנה אם ידלקו בלי שומר ואם לא ידלקם כלל לא יהי' אור בביהכ"נ ומצינו בש"ס דביצה דהתירו סופו משום תחילתן וחשוב עכ"פ הכיבוי לצורך מצוה וא"נ דבמשאצ"ל פטור שוב הוי רק שבות בדרבנן ושרי דעכ"פ ל"ש החשש שמא יכבה בעצמו כיון דלע"ע אין ההפסד ברור לפנינו ל"ש אדם בהול על ממונו א"כ לכאורה יש מקום להתיר לשי' הרמב"ם ז"ל

ואף שי"ל דהא אין הדבר ברור להלכה אי קייל"ן דמלאכה שאצ"ל פטור ועיין במ"א סי' של"ד ובמחה"ש שם וא"כ שוב יש לחוש לשי' הפוסקים דמשאצ"ל חייב אך אכתי לעניין אמירה לנכרי הוי סד"ר דשמא הלכה דמשאצ"ל פטור ומותר בו אמירה לנכרי ובפרט דהוי כעין ס"ס להקל שמא משאצ"ל פטור ושמא כשיטת בה"ג דגם אמירה לנכרי במלאכה ד"ה מותר במקום מצוה והגם דבמלאכה ד"ת רוה"פ אוסרים וי"ל דלא מצטרף לס"ס כמ"ש תוס' כתובות צ"ט מ"מ לעניין דרבנן יש לצרפו לס"ס כמבואר שם בתוס' ובפנ"י ובתוס' נדה די"ט ואף די"ל דהוי כעין ס"ס להחמיר שמא משאצ"ל חיוב ושמא גם שבות דשבות אסור במקום שאר מצות וי"ל דס"ס להחמיר אף בדרבנן אסור כנודע מדברי המל"מ פ"ד מבכורות אך נגד זה יש ס"ס להקל שמא כשי' בה"ג וא"כ יש מקום להתיר ע"י נכרי ובפרט אם האמירה יהי' מעש"ק כמ"ש בב"י סי' רמ"ר ועיין במל"מ פ"ו משבת

ע"ד כ' כת"ה דבכיבוי י"ל דגם משאצ"ל חייב עפימ"ש בתוס' ב"ק דל"ה דבחובל לר"ש אף במלשאצ"ל חייב זה טעות דזה רק לעניין חובל ומבעיר הואיל דילפינן מהבערת בת כהן ולא ס"ל דתיקון מצוה חשוב תיקון דל"ח בכלל מלאכה הצריכה לגופה ובאמת גם שם בב"ק בתירוץ השני כתבו דמצוה משוי לי' למלאכה הצ"ל אבל לעניין כיבוי שפיר אם א"צ לפחמין פטור ובמג"א סי' רע"ח מתרץ רק הא דס"ל החובל בשבת פטור מתשלומין הטעם דבחובל גם במשאצ"ל חייב עיי"ש יצא דשפיר י"ל דלשי' הרמב"ם דס"ל דשבות דשבות במקום מצוה מותר א"כ לדידן דעכ"פ מספקא לן שמא משאצ"ל פטור א"כ יש להתיר כיבוי ע"י עכו"ם שאומר לו מע"ש ובפרט אם אומר לנכרי שיגיד לנכרי אחר דהכא ל"ש החשש שמא יבא לכבות בעצמו כיון דל"ש החשש אדם בהול על ממונו עוד העיר כת"ה דאף א"נ דכיבוי אסור אף ע"י עכו"ם מ"מ בנר העלעקטרי דל"ש פחמין א"כ לר"ש ל"מ איסור תורה וגם לר"י מ"מ דהיכא דליכא פחמין אינו אסור מה"ת והביא מ"ש בשו"ת בי"צ דתלוי בפלוגתת רש"י ותוספת וא"כ לעניין אמירה לעכו"ם הוי ס' דרבנן ואף דהוי ס' דנתגלגל מ"מ מצרפין לשיטת הפוסקים כר"ש במשאצ"ל וכמ"ש הש"ך סימן ס"ו לענין דם בצים וכ"ת דחה דשם אחר שנתערב לא משכחת שיה' צריכין לדון לד"ת אבל כאן דלכבות בעצמו הוי ס' ד"ת שוב הוי זילזול לדבריהם להתיר ע"י נכרי וכמו בס' ברהמ"ז לפע"ד באמת