מהר"ש חלק ג פד

סימן מ"ט. לכבוד הרב הגאון כש"ת מו"ה שמעון גרינפעלד שליט"א האב"ד דק"ק סעמיהאלי

בדבר האשה אשר הביאה שני ערלים לבית דין והעידו מה שיודעים ממיתת בעלה ונסתפק כת"ה אי מועיל עכ"פ אם יגידו אח"כ לפני יהודים אחרים במסל"ת וזה תשובתי בס"ד

הנה עיקר הס' של כת"ה מחמת שהערל בא עם האשה להב"ד ומפורש בב"ש סקל"ו דאם בא לב"ד ל"מ אף אם יגיד במסל"ת ואמרינן דנתכווין להעיד והנה באמת עדות ערל הראשון בוודאי ל"מ כיון דלא ראהו מת רק מצא את הבגדים חוץ לזה שלא הכירם בטב"ע גם לא אמר סימן מובהק ובפרט בבגדים יש חשש שאלה וחוץ לזה אם לא נמצא הבגדים על המת לכ"ע ל"מ ושי' הב"ש דאם נמצאו רק בצידו ל"מ והגם דבזה חלקו עליו בשא"ה ובקצה"ח אבל בלא נמצא מת כלל רק בגדים לחוד לכ"ע ל"מ דבשלמא היכי דנמצא מת עם בגדים יש שיטות כמה פוסקים דל"ח לשאלה דיש חזקה שכל מה שת"י אדם הוא שלו והמחמירין ס"ל אדרבה מוקמינן בעלה של זו בחזקת חי ואף דעל כרחך מת איש אחד מ"מ חזקת חי של מי שאין מכירין אותו ל"מ כמ"ש הנוב"י מהד"ק סימן ל"א והמקילין ס"ל כיון דעל כרחך איתרע חזקת חי של אדם אחד שוב אמרינן חזקה שכל מה שי"ת אדם הוא שלו אבל בלא מצאו שמת א"כ מוקמינן חזקת חי נגד חזקה שלא הי' משליך הבגדים ואמרינן דחי הוא ורק פ"י סיבה נפשטו הבגדים מאתו עכ"פ פשיטא דעדות ערל הראשון אין בו ממש אך הערל השני אמר שהכירו בטב"ע בעודו מונח במים וגם אחר שהעלה מן המים הכירו היטב בטב"ע וע"י סימנים וקיימ"ל בחזיהו בשעתא מהני אף אם כבר הי' מונח במים זמן רב

אך איכא חסרון מחמת שבא לב"ד ול"ח מסל"ת והגם דלשי' הרא"ש הובא שם בבאה"ט משמע דחשוב מסל"ת אך בב"ש כתב דזה ל"ח מסל"ת בפרט דגם בס' מסל"ת מחמיר הרמ"א ובשו"ת מהרבי"ל הובא בקונטרס העגונות אות פ"ב משמע דאם בתחלה אמר מסל"ת אף שאח"כ אמר ונתכוין להעיד מועיל אבל אם אח"כ נתכוין להתיר מסופק דמקלקל גם דיבור הראשון שאמר מסל"ת ולהיפוך אם בתחלה נתכוין להתיר בודאי ל"מ אם אמר אח"כ אף במסל"ת ואם בתחלה נתכוין להעיד ואח"כ אמר במסל"ת מסופק אם מהני עיי"ש ובקונטרס עג' אות ס"ג ובתשובה ביארתי דבאמת בש"ס דב"ב דף קל"ח מפורש דיש ס' אי אמרינן הוכיח סופו על תחלתו ולכאורה בש"ס זבחים דף ב' רצה הש"ס לדייק דסתמא כשר בקדשים מהא דתנן של"ש לשמה פסול אבל סתמא לשמו כשר ודחה הש"ס די"ל הוכיח סופו על תחלתן. ויש שם עוד תי' דתני סיפא אגב רישא ומוכרח לכאורה דפליגי בב' לישני אי הוכיח סופו על תחלתו הגם די"ל דתירץ השני' ס"ל דסברת הוכיח סופו על תחלתו לא עדיף מענין ברירה ונודע שי' הר"י דבגט דבעי לשמה ל"מ אף למ"ד יש ברירה דעכ"פ לא חשוב מבורר לשמה עכ"פ מסוגיא דב"ב מוכח דיש ס' אי אמרינן הוכיח סופו על תחלתו א"כ ידוע שיטת פסקו המהרי"א דנתכוין להעיד רק מדרבנן ל"מ לפי מה דמפורש בב"ב דף קנ"ג למ"ד דקני את וחמור לא קני כלל מ"מ אם רק בדרבנן ל"מ קנין אחד עכ"פ אין לבטל קנינו של חפץ אחר ועיין ב"ש אה"ע סי' ל"א דבאומר בתך ופרתך בב' פרוטות דאף דהפרה מדרבנן לא נקנה בכסף מ"מ חלו הקידושין ועיי' תוס' כתובות די"ט דהיכא דגם אחר שנימא פ"ד לא יתבטל השטר רק מדרבנן ל"א פ"ד א"כ א"ש הכל דאם בתחלה הגיד במסל"ת אז רק בנתכוין אח"כ להתיר דיש בזה פסול דברי תורה אז חוששין מס' שמא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו אבל בנתכוין אח"כ רק להעיד דאינו רק פסול דרבנן והך דנימא הוכיח סופו על תחלתו הוא ספק א"כ הוי רק ס' דרבנן. אבל באם בתחלה נתכוין להתיר אז בודאי ל"מ אף אם אמר אח"כ במסל"ת כיון דדיבור הראשון פסול אף מה"ת ל"מ אף שאמר אח"כ במסל"ת דאמרינן עביד אינש לאחזוקי דיבורי וכמו דמצינו שי' כ"פ דבאם הגידה שלא בפני בעלה גירשתני ל"מ אף אם אמרה אח"כ בפני בעלה עיי' בסי' י"ז מחלוקת הרשב"א והריב"ש ועיין נו"ב מה"ת מ"ש דלא תיקשו מש"ס דכתובות כ"ב ועיין חו"מ סי' ל"ג לענין אם העיד כשהי' קרוב די"ל דל"מ אף אם יעיד אחר שנתרחק די"ל עבוד לאחזוקי דיבורי ועיין נה"מ שם אך אם רק נתכוין להעיד דאינו רק פסול דרבנן שפיר מסופק המהריב"ל שמא בכה"ג יועיל אם אמר אח"כ במסל"ת די"ל הואיל דאף דיבור הראשון מהני מה"ת עכ"פ לא יקלקל דיבור האחרון עכ"פ א"ש סברת המהרבי"ל ובש"ש מקשה דלשי' הירושלמי דנתכוין להעיד כשר א"כ ע"כ דס"ל דע"י שאלה חשוב כנתכוין להתיר א"כ גם באמר בתחלה במסל"ת מ"מ אם אמר אח"כ ע"י שאלה נימא הוכיח סופו על תחלתו יפה כ' בזה בשו"ת ד"ח דלשי' הירושלמי ע"ו שאלה חשוב ספק שמא נתכוין להתיר ול"מ אבל אם אמר כבר במסל"ת נהי דחשוב אח"כ ע"י שאלה הוי ס"ס להתיר שמא ל"ח כמתכוין להתיר ושמא גם בנתכוין אח"כ להתיר מועיל דל"א כלל הוכיח סופו על תחלתו כמפורש בש"ס דב"ב

עכ"פ בנ"ד א"נ דגם בבא לב"ד נהי דל"ח מסל"ת מ"מ ל"ח רק כנתכוין להעיד א"כ שפיר בזה ליכא רק פסול דרבנן א"כ שפיר חשוב ספק שמא יועיל אם יגיד אח"כ במסל"ת וכמו שנסתפק המהרבי"ל וכמ"ש בח"מ די"ל דגם במשיב ע"י שאלת ישראל מ"מ אם יגיד אח"כ במסל"ת לפני ישראל אחר י"ל דיועיל אבל א"נ דבבא לב"ד חשוב כנתכוין להתיר אז בודאי לא יועיל אף אם יגיד אח"כ במסל"ת ומפשטות דברי הב"ש משמע דחשוב רק כנתכוין להעיד ושוב כ' המהרבי"ל דבזה יש ספק שמא יועיל אם יגיד אח"כ במסל"ת

והנה כת"ה צירף הואיל דאבד זכרו כמה שנים חשוב כאומדנות המוכיחות ולפעמים ע"י אומדנא לחוד אם ניסת לא תצא באמת זה רק באומדנא גדולה היינו כעין נפל למשאל"ס דשהה עד שתצא נפשו אז הדין אם נישאת לא תצא אבל אומדנא זו דלא נשמע ממנו כמה שנים זה אינו מועיל אף לענין דיעבד כמ"ש כל הפוסקים רק עכ"פ קצת אומדנא בצירוף אמירת עכו"ם אף בלי מסל"ת מהני עכ"פ לענין דיעבד דל"ת די"ל בצירוף תרוויהו הוי כמו רובן למיתה ועיין שו"ת אגודת אזוב סי' ל' דבמשאל"ס. אף בלא שהה עד שת"נ נהי דלשי' רוב הפוסקים אם ניסת תצא מ"מ בכבר נאבד זכרו כמה שנים עכ"פ אם נישאת לא תצא דעיקר הטעם דבלא שהה תצא משום דחשוב מיעוט המצוי שינצל ובצירוף מיעוט המצוי לחזקת איסור חוששין מה"ת כמ"ש הנוב"י לענין עגל הנשחט בתוך ח' אבל בכבר אבד זכרו עכ"פ איתרע חזקת א"א ומיעוט המצוי לחוד ל"ח רק מדרבנן כמ"ש התוס' ע"ז דף מ' שוב אם ניסת לא תצא אבל עכ"פ ל"מ הא דאבד זכרו רק לענין דחשוב איתרע חזקת